איך נוצרו גיבורים?

הבמאי הדוקומנטרי מייקל פרלמן לוקח אנשים אנונימיים הנאבקים למען החופש, הצדק ושימור התרבות, והופך אותם לגיבורים המשפיעים על החברה שלנו

מייקל פרלמן. צילום: SFT HQ/Flicker

בשנות ה-40 לחייו, במאי הסרטים התיעודיים האמריקני מייקל פרלמן כבר הספיק לנסוע ולחוות הרבה דברים בחייו: אחרי לימודי עריכת דין בארה״ב הוא טייל במשך ארבע שנים בהודו וסביבותיה, נסע להימלאיה, גר עם ההינדואים, המוסלמים, הסיקים, חי עם אישה סאדו, קיבץ איתה אוכל, ניגן בגיטרה שלו, ישן תחת הכוכבים, הגיע לנפאל, טיבט, בורמה, סין וארצות נוספות.

אך מה שהתחיל כמסעות מתוך סקרנות, תרבות והרפתקה הפך עם השנים למשהו אחר, לשליחות רצינית שהוא לא התכונן אליה מראש – מאבק למען זכויות אדם בעולם באמצעות קולנוע ומוסיקה. היום הוא נמנה בין האמנים הרשמיים של אמנסטי אינטרנשיונל.  

המרואיינים בסרטיו נאבקים למען הצדק והאמונה החופשית בחייהם, ובוחרים לדבוק בתרבותם, באמונתם ובערכיהם, ביודעם שהמחיר שייאלצו לשלם עלול להיות גבוה. בין אם אלה עיתונאי מלחמה המסכנים את חייהם, נזירים טיבטים שעומדים אל מול הדיכוי של המשטר הסיני, מתרגלי הפאלון גונג בסין שנרדפים ומעונים במחנות בשל אמונתם או אזרחים אמריקנים הנאבקים מול שוק המניות הנופל בוול סטריט.

פרלמן מביא את אותם אנשי צללים מדוכאים לקדמת הבמה והופך אותם לגיבורי חברה שיש להם השפעה ממשית על ההיסטוריה ועל התרבות שלנו היום.

להיות חופשי

הנזיר הטיבטי בוגדרו ישב לבוש בבגדיו הכתומים, בפינת אחת המסעדות פופולריות בעיר דראמסלה שבהודו. האנשים במסעדה הקיפו אותו ורצו לשוחח עימו וניכר היה שליבו עליז וטוב. פרלמן, שהגיע לעיר למטרת פרויקט התנדבותי שעסק בו, ישב כמה שולחנות ליד, הביט בסקרנות בסצנה המתרחשת והחליט לגשת גם הוא אל הנזיר כדי לגלות את סוד קסמו. כשנפגשו השניים הם התחברו מיד. בוגדרו החל לספר לבמאי את סיפורו, על ילדותו בטיבט, על ההחלטה להצטרף למנזר ועל הרגע בו החליט לצאת למאבק למען טיבט חופשית.

בוגדרו התחנך בבית הספר בטיבט באווירה שפיארה את המשטר הקומוניסטי הסיני והפכה אותו ללגיטימי בטיבט הכבושה. הוריו, שפחדו מהמשטר, מעולם לא הכחישו זאת עד אותו יום בו שמע את האמת. כשהתבגר והצטרף למנזר, פגש בוגרו זוג תיירים אמריקני שנתן לו ספר במתנה. הספר פרש בפניו את ההיסטוריה של עמו שאותה לא הכיר, וחשף בפניו אמונה ותרבות טיבטית שהלכה ונעלמה עם השתלטות סין על האזור.

הנזיר בוגדרו בסרט “טיבט, מעבר לפחד״. תמונה: world2be

"את מבינה?״ אמר לי פרלמן בהתרגשות כשנפגשנו לראיון כאן בארץ, "זהו כוחם של המסעות ושיתוף המידע. מישהו מארץ אחרת מגיע ופותח את עיניו, את מוחו ואת ליבו של בוגדרו והוא פתאום מבין דברים, כמו איך אנשים מהמשפחה שלו מתו מרעב לאורך השנים ואת סיפורם של הוריו ושל שכניו. בעקבות כך הוא מתעורר ומחליט שהוא חייב לעשות משהו״.

סרטו התיעודי של פרלמן, "טיבט, מעבר לפחד״, חושף את עדויותיהם המצמררות של אותו נזיר וגם של נזירה ששמה נואנג מתקופות מעצריהם בבית הכלא בטיבט. אלות חשמליות המכוונות לאזורים הרגישים בגוף, אכילה בכפייה, מכות קשות, מזון המבוסס על צואת אדם, תלייה, הם רק חלק מהעינויים הבלתי אפשריים שעברו שני הנזירים האלו רק משום שקראו, ללא נשק וללא אלימות "טיבט חופשית״.

"כן, זה סרט קשה מאוד לצפייה״, עונה פרלמן כשאני מתארת את התרשמותי מהסרט. "אבל הוא גם יוצא חיובי בסופו של דבר״, הוא ממשיך. "בוגדרו ממשיך להילחם עבור טיבט חופשית בדרמסלה ונואנג התחתנה, ילדה ילד וחיה עכשיו בבוסטון. המצב בטיבט אמנם לא השתפר אבל הסרט לימד אותי ואני חושב שגם את הצופים, על הכוח שיש במחשבה החיובית גם כשמסביבך יש הרבה שלילי.

"עוד כשישבתי באותה מסעדה בדראמסלה והקשבתי לסיפורו הקשה של בוגדרו לא יכולתי שלא לחשוב: איך בחור שעבר כל כך הרבה דברים קשים יכול להיות כל כך שמח? זאת גם הייתה המוטיבציה הראשונית שלי לעשות את הסרט״.

ולאיזו מסקנה הגעת?

"בסרט יש קטע שבו בוגדרו מגיע לוושינגטון, מסתכל סביב ואומר: 'לאנשים במערב יש כל החופש שהם צריכים אבל בכל זאת נראה שהם לא מאושרים׳. אני מבין מזה שכל הרעיון הוא למצוא שקט ושלווה בליבך בלי קשר לסביבה החיצונית או לנוחות מטריאליסטית. לעתים אני רואה אנשים מערביים שמערבבים בין הרוחני למטריאליסטי. אצל אנשים כמו בוגדרו ונואנג יש הבנה ברורה מאוד על ההבדל ביניהם״.

״גרילה סטייל״

פרלמן הגיע לישראל בעקבות סרט תיעודי חדש שהוא מצלם על דוד מבוגר במשפחתו, שעבר את השואה בילדותו, הגיע לגולג הרוסי, היה חלק מילדי טהרן, עד שעלה לארץ והצטרף ל״הגנה״. גם כאן, פרלמן מנסה להבין איך אדם שעבר את כל התלאות שבעולם, יכול היום לחיות מאושר בקיבוץ, מוקף במשפחתו האוהבת.  

את סרטו התיעודי הראשון צילם פרלמן ממש במקרה בהשראת חבר טוב מהתיכון שבחר להיות עיתונאי מלחמה והלך לסקר במשך חמש שנים את מלחמות הבלקן.  "הוא סיכן את חייו פעמים רבות מאוד רק כדי להביא תמונות מהשטח״, מספר פרלמן, "הצילומים באמת עזרו לעולם להבין כמה נוראית הייתה הסיטואציה, וגם היו לראיות לאחר המלחמה של הזוועות שקרו. הייתי איתו בקוסובו בתערוכת צילומים שהציג בה אחרי המלחמה, והרגשתי שאני רוצה שהסיפורים של אותם כתבי מלחמה יישמעו. כך עשיתי את הסרט התיעודי הראשון שלי״, נזכר פרלמן.

עם מצלמת וידאו בידו, ללא מיקרופון או תאורה, "גרילה סטייל״, כמו שהוא קורא לזה, צילם פרלמן את הסרט "עיניים של העולם״. "יצא שהסגנון התאים לסרט וכך גם קיבל ביקורת מה״ניו יורק טיימס״, הוא אומר וצוחק.

אתה בוחר בסרטיך פעמים רבות גיבורים שיכלו להימנע מהמצב הקיומי הקשה שאליו נקלעו אבל למרות זאת בחרו להיות שם. הצופה לא פעם שואל את עצמו במהלך הצפייה: ״למה?״

"זה מעניין, מעולם לא חשבתי על זה כך״, אומר פרלמן בחיוך. ״זה נכון במקרה של כתבי המלחמה, הם עשו בחירה מודעת לעזוב את הסביבה הבטוחה שבה חיו כדי לסכן את חייהם במצבי מלחמה. הנזיר והנזירה הטיבטים גם בחרו לצאת החוצה ולהפגין. הם יכלו להמשיך לחיות את חייהם במנזר ולא להיעצר. אפילו בסרטי האחרון '99%' שבו ראיינתי את המפגינים מול נפילת המניות בוול סטריט בניו-יורק, אלו אנשים שיכלו להמשיך לחיות את חייהם וללכת לעבודה. במקום זה, כמה מהם נעצרו במהלך ההפגנות ובארה״ב כשיש לך תיק במשטרה, קשה יותר למצוא עבודה. בכל הסיפורים האלו הגיבורים לוקחים החלטות קשות שרובנו לא לוקחים. מכיוון שהם מאמינים במשהו״.

באחד מסרטיו האחרונים, "לשחרר את סין – האומץ להאמין״, הבחירה המודעת הזו בולטת במיוחד. הסרט מתעד את עדויותיהם וחייהם של שני מתרגלי פאלון גונג, שיטה רוחנית סינית עתיקה המלמדת את העקרונות אמת, חמלה וסובלנות, שנהייתה פופולרית מאוד בסין בשנות ה-90 (100-70 מיליון אנשים החלו לתרגל אותה בתוך סין) עד שהחלה להירדף על ידי המשטר הסיני.

אחת המרואיינים היא ג’ניפר דזאנג, בעלת תואר שני, חברה לשעבר במפלגה הקומוניסטית בסין שעבדה במכון היוקרתי להתפתחות ומחקר של המועצה הלאומית של סין. בלילה אחד בשנת 2000 הגיעו שוטרים לביתה של דזאנג, גררו אותה ללא הסבר מול בתה הקטנה ובעלה והיא נשלחה למחנה ל״חינוך מחדש באמצעות עבודה בכפייה״, ללא שום הליך משפטי, רק בשל אמונתה בפאלון גונג. במחנה היא עברה עינויים קשים כמו מכות חשמל ועבודות פרך במטרה לגרום לה לוותר על אמונתה ולשנות את ערכיה.

המרואיין השני בסרט הוא צ’ארלס לי, מתרגל פאלון גונג שחי בארה״ב, החליט להגיע לסין כדי לעזור ליידע את האנשים בסין אודות חוסר הצדק של הרדיפה ואודות קצירת האיברים השיטתית ממתרגלי השיטה הנעשית בכפייה ובדלתיים סגורות. לי נעצר לאחר שהגיע לסין ונלקח גם הוא למחנה עבודה בכפייה שם עבר התעללויות קשות.

שני המתרגלים יכלו גם הם בכל רגע נתון לוותר על אמונתם, לחתום על מסמך ולחזור לביתם ולכל האוהבים אותם. אך סירבו לעשות זאת.

אתה מאמין שמעשיהם של הגיבורים בסרטיך יכולים באמת לשנות משהו דרך ההתנגדות השקטה שלהם?

"אני שואל את עצמי פעמים רבות את השאלה הזאת, 'האם הם משנים משהו?’ 'האם אני משנה משהו?’ בסוף המלחמות ביוגוסלביה, כמה מהתמונות שצילמו הצלמים שימשו במשפטים של פושעי מלחמה, אבל הם לא סיימו את המלחמה בבוסניה. בטיבט, המצב גרוע יותר כיום משהיה כשצילמנו. נזירים מציתים את עצמם כי הם כבר לא יודעים מה עוד לעשות. בסין רדיפת הפאלון גונג עדיין נמשכת.

"אבל אני חושב שהמעשים של האנשים האלו והסרטים עוזרים להעלות את המודעות בעולם. ויותר מכך, האנשים האלו הם מעוררי השראה ועוזרים לדעתי למי שצופה בהם בחייו האישיים. אנשים ניגשו אלי בסוף ההקרנה של 'טיבט מעבר לפחד’ ואמרו לי: 'וואו, איך הנזירים האלו סבלו כל כך הרבה ובסופו של דבר הם סולחים לאלו שעינו אותם? איך אפשר?׳ אתה מבין מהסרט שהם בעצם סולחים לעצמם, כי ככל שהם מחזיקים בכעס, כך הם ממשיכים לסבול.

"דזאנג סיפרה לי פעם שאחרי שהתחילה לתרגל פאלון גונג היא הבינה שהיא לא יכולה לשלוט על מעשיו של מישהו אחר. אבל היא יכולה לעומת זאת לשלוט על התגובות שלה למעשיו. ההבנה הזאת שחררה בה משהו. אם כל אחד מאיתנו היה יכול לשלב את זה בחייו היום-יומיים, זה היה מביא שינוי גדול לחיינו. זה בא לידי ביטוי אפילו בדברים הקטנים, למשל כשמישהו מביט בך בצורה עקומה או אומר לך משהו לא נחמד אתה יכול להתרגז, או לומר לעצמך: 'אני לא יכול לשלוט בהם, אני רק יכול להגיב למה שהם עושים’״.

היום, כשאנחנו עדים לתרבויות ולערכים שנעלמים, למה עדיין חשוב לשמר אותם?

"יש הרבה אנשים שחושבים שזה לא חשוב. אני בורכתי בכך שביקרתי תרבויות רבות שנשארו כפי שהן. ביליתי חודשים בבורנאו עם נוודים, חייתי ביערות, בכפרים קטנים, ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם במערב. לדוגמה, יש להם ידע רב על רפואת צמחים שאנחנו יכולים להיות רק נשכרים ממנו. זה גם יכול לצמצם את כריתת יערות הגשם ויכול להיות לזה רווח במובן הכלכלי וכמובן הסביבתי. הצלת התרבות תועיל בהצלת העתיד שלנו. לתרבויות העתיקות יש ידע רב שאנחנו מאבדים.

"גם ברובד הרוחני זה כך. בתרבות אחת שאליה הגעתי היו 20 מילים כדי להגיד 'אהבה’ ושום מילה שמבטאת 'שנאה’. הכי קרוב שהיה זה 'כעס’. אם ננסה להביט בתרבות כזאת ולשלב משהו מהמחשבה הזאת בחיינו, נוכל רק להרוויח מכך.

"אבל קשה לעשות את זה היום. ככל שאנשים הופכים למודרניים הם רוצים לחיות טוב יותר, רוצים שיהיה להם עוד. זה כמובן טבעי, אבל זאת גם התחלה של הסוף. בחלק מהתרבויות שביקרתי הצעירים עוזבים את הכפר כדי להרוויח כסף ומתרחקים מתרבותם.

פרלמן חי היום בניו-ג’רזי וממשיך לטייל בעולם כדי לפגוש אנשים חדשים וסיפורים מעניינים. הוא חבר בכמה עמותות מתנדבים שהקים, הוא מנגן בלהקה שמעלה קונצרטים ומפיקה אירועים למען אנשים בסודן, דארפור, סין, טיבט ועוד מטרות חשובות אחרות. הוא מאמין בכוחן של עצומות, הפגנות, מאמין בצדק וברוחו של האדם להתעלות גם במצבים הקשים ביותר ולהיות חופשי.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!