הטפילים ששולטים בכם

הם גורמים לעכברים לחפש חתולים, לג׳וקים ונמלים לוותר על רצונם החופשי, ולבני אדם להרגיש נוירוטיים ולבצע תאונות דרכים. מסתבר שלפחות שליש מאתנו נושאים טפיל קטן ומסוכן שמתמרן את מוחנו מבלי שנהיה מודעים. איך הם עושים את זה ומה ניתן לעשות נגד זה?

Toxoplasma gondii, Jitinder P. Dubey/Wikimedia Commons

ראיתם פעם עכבר שהולך ומחפש בשקיקה חתולים? לעכברים בדרך כלל יש סלידה מולדת מריח של חתולים, דבר שעוזר להם לשרוד. אפילו עכברי מעבדה שאבות אבותיהם מעולם לא נתקלו בחתולים מתאפיינים באותה סלידה מולדת. אבל יש יצור קטן שיכול לנטרל את הסלידה הזאת.

קוראים לו Toxoplasma gondii, טוקסופלזמה בקיצור – טפיל שנוהג להתארח אצל מגוון רחב של פונדקאים: ארנבים, דובים, ציפורים ואפילו אנשים. אבל יש מקום אחד שחביב עליו במיוחד – מעיים של חתולים. רק שם הוא יכול להתרבות מינית ולהשלים את מחזור החיים שלו. אבל מה הוא יכול לעשות אם הפונדקאי הנוכחי שלו הוא דווקא עכבר? התשובה למקרה הזה פשוטה יחסית – הטפיל צריך לבצע כמה מניפולציות על ההתנהגות של העכבר כדי שהחתול ימצא אותו במהרה, ואז דרכו של הטפיל לתוך המעיים של החתול תהיה קצרה.

לא מדובר בשאלה תיאורטית, אלא בפעולה מעשית: הטפיל יוצר מניפולציה על מוחו של העכבר, למשל על החלק שאחראי על עיבוד הפחד, דבר הגורם לעכבר לשנות את התנהגותו. לא רק שהעכבר כבר לא סולד מריח של חתולים, אלא להיפך, הוא דווקא נמשך לשתן טרי של חתולים ואפילו מחפש אותו במרץ. הטפיל גם גורם לעכבר להגביר את רמת הפעילות שלו, כך שכאשר הוא מתרוצץ ממקום למקום, לחתולים הסמוכים קל הרבה יותר להבחין בו.

טפיל שמשתלט על הרצון החופשי של הפונדקאי שלו ולמעשה גורם לו להתאבד – נשמע קצת כמו לקוח מסרטי אימה. למעשה מתברר שבטבע התופעה הזו קיימת, ואפילו לא מעט. מתברר גם שהיא קיימת לא רק אצל חיות, אלא אפילו אצל בני אדם. מחקרים מהשנים האחרונות חוזרים ומדגימים כיצד גם הטפילים שנמצאים בגופנו מצליחים להשפיע על מצבנו הפסיכולוגי. הם אמנם עדיין לא מצליחים לגרום לנו ללכת ולהתאבד בהתאם לצרכים שלהם, אבל הם בהחלט מצליחים להשפיע על ההתנהגות שלנו. להשפעות על בני האדם נחזור בהמשך, קודם נראה מה הטפילים מסוגלים לעשות לפונדקאים קטנים ופשוטים יותר מאיתנו.

ניתוח מוח לנטרול הרצון החופשי

צרעת התכשיט, שקיבלה את שמה בגלל צבעיה העזים, קטנה פי 3 מהתיקן – אותו ג׳וק שמסתובב לפעמים בביתנו או בפחי האשפה. אבל בכל זאת, בעזרת עקיצה כמעט כירורגית שמאפשרת לה להחדיר את הארס שלה לתוך שני אזורים ספציפיים במוחו, היא מצליחה לנטרל את הרצון שלו לברוח ממנה ולהגן על עצמו. מרגע שהתיקן נעקץ, גורלו נחרץ להפוך בימים הבאים לארוחתו של אחד מהזחלים של הצרעה.

כפי שמספר בריאיון לאפוק טיימס ד״ר רם גל מאוניברסיטת בן גוריון, לאחר העקיצה המדויקת התיקן מתחיל לנקות את עצמו באופן אבוססיבי למשך כחצי שעה. “אנחנו לא יודעים אם זה כדי שהוא יהפוך בהמשך לארוחה נקייה, או שאולי הצרעה צריכה את זה פשוט כדי להשאיר את התיקן במקום מבלי שהוא ילך״, כי באותה חצי שעה שהתיקן מנקה את עצמו היא מחפשת לה קן.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!