האם אנחנו צריכים לקבל אמנות קומוניסטית?

עובד המוזיאון תולה תמונות מהתערוכה | תמונה: Sean Gallup/Getty Images

עובד המוזיאון תולה תמונות מהתערוכה | תמונה: Sean Gallup/Getty Images

למרות הזוועות הנוראות וההתאכזרויות של התנועות הקומוניסטיות, נראה שחלק מהמוסדות שלנו עדיין לא מפנימים. בזמן כתיבת שורות אלה מסיימת להציג ב"רויאל אקדמי" של לונדון תערוכה שמשכה צופים רבים – "מהפכה: אמנות רוסית 1932-1917". מדובר בתצוגה עוצמתית של אמנות קומוניסטית החל מהמהפכה הבולשביקית ב-1917 ועד לשנה שבה ג'וזף סטאלין פתח בהרעבה שיטתית של 30 מיליון מאנשיו.

המוזיאון הצהיר שקיבל השראה מ"תערוכה מיוחדת" אחרת שהוצגה ברוסיה מעט לפני שסטאלין החל את הדיכוי. לפי לשון המוזיאון, מטרתו הייתה "להציג את אחת התקופות המשמעותיות בהיסטוריה המודרנית דרך העדשות החדשניות של האמנות". 
,

אך "העדשות החדשניות של האמנות" כנראה לא ראו את הבעייתיות בעובדה שהמפלגה הקומוניסטית של בריה"מ וגם זו של סין (ששורשיה בבריה"מ) רצחו מעל 100 מיליון איש במאה האחרונה – יותר מכמות ההרוגים במלחמת העולם הראשונה והשנייה גם יחד. אף על פי שהתערוכה התייחסה לפשעי המשטר הקומוניסטי בבריה"מ, היא כאילו הפכה אותם לפחות רלוונטיים, כשהיא מציגה את האמנות הקומוניסטית כאמנות לכל דבר.

אחת מהצופות בתערוכה העירה ש"הדיכוי האמיתי לא התחיל עד שנת 1932". באמת? נראה שחלק מהאנשים לא מודעים להרעבה ההמונית של לנין, כשצבאו לקח מהאיכרים יבולים והרחיק את הגברים מהשדות. מיליונים גוועו ברעב. בעלים ונשים הפכו לקניבלים כשאכלו את ילדיהם. אי אפשר אפילו להתחיל להתמודד עם ההשלכות הפסיכולוגיות שהיו לכך על החברה. אם הדיכוי הזה לא היה "הדיכוי האמיתי", אני תוהה איך היא מגדירה "אמיתי".

אם היה מדובר בתערוכה המציגה אמנות נאצית, לעולם לא היו מאפשרים לה להציג. אם היו מציגים דיוקן של היטלר או ציורים מלאים בצלבי קרס זה לא היה מתקבל והיה מעורר מחאה גדולה בקרב הציבור. כל אירוע תרבותי שמזכיר רצח של 6 מיליון גברים, נשים וילדים, נתפס כאירוע שאין לקיימו או לקיימו מנקודת מבט המגנה את מה שקרה. 
אז מדוע כשזה מגיע למשטרים הקומוניסטיים לא כך הדבר?

מקרי המוות שהביאה המפלגה הקומוניסטית לא הופיעו רק בעתות מלחמה, אלא גם בימי שלום. מאו דזה-דונג למשל, הדיקטטור הסיני, רצח לבדו כ-45 מיליון מאנשיו. כיום הוא נחשב לרוצח ההמונים הנורא ביותר בהיסטוריה העולמית. בהשוואה למאו, היטלר מחוויר. אבל בכל זאת אנחנו מוצאים את דיוקנו של מאו על חולצות. סטודנטים ונערים מסתובבים בגאווה עם חולצות T ועליהן דיוקנותיהם של מאו או של צ'ה גווארה – קומוניסט נוסף.

אנשים אחרים מקבלים תחושה של מטרה ונוסטלגיה כשהם שומעים על רעיונות של מהפכה ושל עולם טוב יותר – הבטחה שהמשטר הקומוניסטי קידם. הם אמנם מתחלחלים מרצח שנעשה ממניעים גזעניים, כפי שעשו הנאצים, אבל במידה רבה שוכחים רצח שנעשה בגלל ענייני מעמדות. רבים אינם מודעים לכך שמאחורי אותו פריט אופנתי מסתתרים פשעים נגד האנושות בסדר גודל שאי אפשר אפילו לתפוס.

את הקומוניזם כבר ניסו מאות מיליוני אנשים במשך יותר ממאה שנה. במזרח תוצאותיו היו תמיד מוות וייאוש. במערב הוא הוביל להרס רעיונות ותפיסות. סוכני קג"ב שהוחדרו לאוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה הפכו לאזרחים מהשורה. מטרתם לא הייתה להפר שום חוק – אלא להשתמש באמצעים "רכים" כדי להניח את היסודות לקומוניזם. דרך מגוון ערוצים חברתיים הם קידמו תרבות נגדית בתוך המוסדות שלנו, תרבות שמחלישה ומערערת את יציבות התרבות שלנו.

העריק הרוסי וסוכן הקג"ב לשעבר יורי בזמנוב, הסביר שמטרת הקג"ב הייתה "לחתור תחת כל דבר שהוא יקר ערך בארץ האויב, עד שתפיסת המציאות של האויב משתבשת עד לרמה שהוא כבר לא תופס אותך כאויב; והמערכת שלך, התרבות שלך והשאיפות שלך נראות לאויב שלך כאלטרנטיבה".

"אסכולת פרנקפורט" מילאה תפקיד דומה. היא התחילה מקבוצה של אינטלקטואלים מרקסיסטים שהיגרו לניו יורק והחלו לעבוד באוניברסיטת קולומביה בתקופת מלחמת העולם השנייה. הם התמחו באידאולוגיות מרקסיסטיות שאינן מבוססות על מהפכה אלימה, אלא על רעיון מרקסיסטי שכדי ליצור משהו חדש צריך להרוס את הישן – להרוס את הרעיונות הקיימים במוסדות המערב. רבים מאנשי האסכולה הזאת המשיכו מאוחר יותר לתפקידים חשובים באוניברסיטאות האמריקניות. השפעתם הייתה מרחיקת לכת, והיא מורגשת למעשה עד עצם היום הזה.

אפילו אם נניח שיש במה הולמת ל"אמנות" כמו זו שהוצגה ברויאל אקדמי, חשוב להציב אותה בהקשר הנכון. צריך למשל להבהיר שהאסון הזה הביא לסבל עצום ולהשמדתם של מיליונים. למכור את זה עם שם מזמין כמו "מהפכה" ולהפיץ את זה כמו מצרך סתמי, נראה בלתי הולם ואף בוטה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!