״בית הספר איבד מזמן את התפקיד החינוכי שלו״

יוסי שריד מסביר מדוע בית הספר הפך ללא רלוונטי, למה כמרצה הוא מקפיד להביע דעות ״פוליטיות״ בשיעורים, וגם מציע פיתרון לקריאות ״מוות לערבים״ בבתי הספר

צילום: תקווה מהבד

מתוך כל הטענות הרבות שיש נגד מערכת החינוך, מה לדעתך האתגר הכי גדול של בית הספר היום?

״שבית הספר הפך למקום סטרילי שלא מחובר למציאות. אסור לדבר באופן פתוח בבית הספר על שום נושא שנמצא במרכז הדיון הציבורי בארץ. לא רק שאסור לדבר על עניינים שנויים במחלוקת כמו מלחמה ושלום או התנחלויות או עניינים הנחשבים לביטחוניים או מדיניים. גם על עניינים שיש לגביהם הסכמה יש איסור מפורש או מרומז לדבר. למשל שחיתות, כולם מסכימים שזה דבר לא טוב. אבל אם מורה יפתח דיון בכיתה בנושא השחיתות זה יתקשר מיד לנושאים שבאקטואליה״.

אולי עדיף שבית הספר יישאר כמו מובלעת טהורה לעומת כל הבלגן שיש בחוץ?

״אני לא מאמין בזה. בית ספר שמכונס בתוך עצמו כמו בועה הופך להיות לא רלוונטי. לא בטוח שבמקרה כזה אפשר להגדיר אותו בכלל כבית ספר. הוא הופך להיות רק מקום שהולכים אליו לכמה שעות ביום ללמוד, אבל את התפקיד החינוכי שלו הוא איבד מזמן״.

אתה חושב שפעם לבית הספר הייתה יותר רלוונטיות?

״בוודאי. המורה פעם לא היה איש נפחד ומבוהל. הוא הרגיש חופשי להביע את דעותיו, במילים אחרות, לחנך. אי אפשר לחנך אם אתה לא מביע את עמדתך. ואגב, בניגוד למה שמקובל לומר, אני לא חושב שצריך לתת מקום ולכבד כל דעה. אם יש דעה של ‘מוות לערבים׳, אנחנו לא צריכים לכבד אותה״.

אם אתה, יוסי שריד, היית מלמד בבית ספר שבו נשמעות בשיעור ובהפסקה קריאות ברורות של ״מוות לערבים״, מה היית עושה עם זה?

״כשזה כבר מגיע למוות לערבים זה מאוחר מדי. יש לי גורל אומלל – בכל פעם שואלים אותי מה אתה מציע לעשות עכשיו? ולא תמיד יש לי מה להציע עכשיו. למה לא שמעתם לעצות הקודמות שלי? לו הייתם שומעים להן, יכול להיות שלא היינו מגיעים למצב הזה. לא תמיד אני יודע מה צריך לעשות עכשיו, אבל אני תמיד יודע מה היה צריך לעשות קודם״.

מה היה צריך לעשות קודם?

״היה צריך לדבר באופן חופשי על כך שלעם שלנו אין תכונות עילאיות כבני אדם. מה שקורה לעמים אחרים כאשר הלאומנות וטירוף הרדיקליות תוקפים אותם יכול לקרות לכולם. שום עם לא נולד לרצוח, ושום עם לא נולד להיות נרצח. לכל ילד שלומד בבית הספר שלנו מספרים שהוא בן לעם נבחר ומובחר. גם מספרים לו שיש לו ראש יהודי. לכן, משום שיש לו ראש יהודי ולב יהודי, את יודעת, מרוב ראש ומרוב לב יהודים, הילד יכול לצמוח גם מטומטם וגם ערל לב״.

לפני כמה שנים לימדת בשדרות.

״כן, לימדתי במקומות שונים, וגם בשדרות״.

היית חוזר היום ללמד שם אם זה היה מתאפשר?

״היום אני מלמד במכללת תל-חי בהתנדבות, ואני לא רואה הבדל גדול בין שדרות לבין המכללה. מה, המכללה חסינה? גם שם יש קולות כאלה, ואני אומר להם בדיוק את הדברים שאני אומר לך״.

אתה פותח דיון בכיתה ומביע את דעתך הפוליטית?

״זה לא פוליטיקה. יש לנו בלבול גמור במושגים. זה בדיוק שורש הרע״.

תסביר.

״כשאדם אומר לי ‘אני לא אדם פוליטי׳, אני עובר לצד השני של הרחוב. כי אין לי עניין להכיר אנשים לא פוליטיים, ואין לי עניין לשוחח איתם. לכל אדם באשר הוא יש סולם ערכים מסוים וסדרי עדיפויות, בין אם הוא יודה בכך או לא. מהיום שבו אדם אכל מעץ הדעת, והבדיל בין טוב לרע, הוא הפך להיות הומו פוליטיקוס. פוליטיקה זה לא מפלגתיות, צריך להבדיל בין השניים. פוליטיקה זה סולם של ערכים שבתחתיתו מונחת החובה להבדיל בין טוב לרע. ברגע שאנחנו מבדילים בין טוב לרע אנחנו אומרים אמירה פוליטית״.

איך אתה מלמד את התלמידים לחשוב ולהביע דעה באופן עצמאי?

״אני מלמד שתמיד צריך לבדוק כל דבר ששומעים או קוראים. גם אם אנשים רבים אומרים אותו הדבר, חשוב לבדוק אותו. אני גם מסביר לתלמידים שברוב המקרים ההישגים של המין האנושי לא באו מתוך דעת הרוב. הסיבה לכך היא שבשביל להגיע להישגים צריך הרבה פעמים לשנות את החשיבה. אני מראה לתלמידים שבהיסטוריה קרה פעמים רבות שאת הרעיונות הגדולים שדרשו שינוי חשיבה הגתה דווקא קבוצה קטנה של אנשים ולא הרוב. לפעמים זה אפילו אדם אחד שאולי היה נרדף, כמו למשל גלילאו״.

אתה ידוע גם כאיש רוח. כתבת ספרי שירה, ספרי פרוזה, ואתה יודע שמדברים היום על ירידה בלימודי מדעי הרוח…

״קודם כל אני לא כל כך אוהב את ההגדרה הזו, מדעי הרוח״.

באנגלית קוראים לזה Humanities.

״בדיוק. אמרת יפה. זה לא בדיוק מדעים. אלא מה? כל המעורבים רוצים לשוות לתחום הידע וההוראה שלהם אופי של דיסציפלינה. לכן מדובר כאן כביכול במדעי הרוח. אני יכול לוותר על המדעים, אבל אני לא יכול לוותר על הרוח – שהיא זו שניסיתי להשיב כשהייתי שר החינוך״.

איך? איך מלמדים את הרוח?

״כמו שדיברנו, מעלים בשיעורים שאלות של מוסר, של ערכים, של טוב ורע״.

אגב, בעבר סיפרת שהייתה לך חוויה רוחנית של יציאת הנשמה מהגוף.

״לא חוויה רוחנית ולא מיסטית ולא בטיח״.

איך היית קורא לזה?

״אני כבר מצטער שסיפרתי את הסיפור, כי רודפים אותי עם הסיפור הזה עד עצם היום הזה. לא, לא נפקחו עיניי ולא השתנתה השקפת עולמי. אני גם לא מתחזק. אני תופס מעצמי חזק. אני לא מחפש התנסויות על אנושיות. די לי בהתנסויות האנושיות שלי… הן מעניינות ומאתגרות בפני עצמן״.

אז מה אתה מחפש?

״אני מחפש אושר״.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!