״יש קבוצות אינטרסים שלא רוצות שאנשים יהיו מחונכים״

ההורים של היום התפטרו מתפקידם, מערכת החינוך משרתת בעיקר קבוצות אינטרסים, והילדים מחונכים על פי נורמות פסולות. שיחה עם נמרוד אלוני, פרופ׳ לפילוסופיה של החינוך, על משמעות החיים, ריאליטי ודמות המחנך המושלם

צילום: תקווה מהבד

״חינוך במובן האידיאליסטי או הפילוסופי אינו מסתפק ברכישת בקיאות בידע, בטח שלא בהכשרה מקצועית, ובטח שלא בצייתנות מוסרית, אלא תמיד שואף לאיזשהו אידיאל של מה שנקרא הכשרה לאמנות החיים, או הכשרה ל׳בנאדמיות׳. זהו אידיאל שקיים מתקופתם של קונפוציוס ובודהא במזרח, דרך סוקרטס, אפלטון ואריסטו״, אומר לי פרופ׳ נמרוד אלוני בתחילת השיחה שקיימנו במשרדו שבסמינר הקיבוצים. פרופ׳ אלוני, בנה של שולמית אלוני, הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים, וראש קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי.

מה זה מבחינתך הכשרה ל״בנאדמיות״?

״זו הכשרה שמטרתה אינה להשיג ידע, אלא חוכמה. זה משהו שהוא הרבה מעבר לידע או בקיאות. זה משהו שכולל בתוכו מצפן מוסרי, טוב טעם, טקט, שיקול דעת, הרבה השכלה כמובן וחשיבה ביקורתית. וכל זה ביחד מביא בסופו של דבר לאורח חיים פורה. אבל כבר בתחילת המאה העשרים המתמטיקאי והמחנך האנגלי אלפרד נורת׳ וייטהד כתב על איך שהתדרדרנו מאידיאלים של חוכמה ומוסר לאידיאל של בקיאות בחבילות ידע״.

איך לדעתך המצב היום בהשוואה?

״היום מצבנו עוד יותר קשה. אנחנו חווים פיחות משמעותי מאוד במדעי הרוח. יש קיצוצים בלימודי חינוך וכמעט שלא מלמדים יותר פילוסופיה והיסטוריה של החינוך. הכול קיבל אוריינטציה טכנית, ביצועיסטית. זה נגרם במידה רבה בגלל תופעות גלובליות, כשבעלי המאה הופכים לבעלי הדעה – והם יודעים לחשוב במונחים של כסף – כמויות, תוצרים, מקל וגזר. הדברים האלה מוחדרים למערכת החינוך״.

איך זה בא לידי ביטוי בישראל?

״ישראל אימצה את הדגם ה׳בוּשי׳, הדגם האמריקני הוולגרי של תוצרים, ביצועים, כמויות, מבחני פיז״ה וגופים חיצוניים. עברנו עכשיו תקופה, במיוחד תחת הנהגתו של גדעון סער, שבה הדגש היה על תוצרים במבחנים והתעלמות כמעט מוחלטת מחוויית הלמידה, מהאקלים הבית ספרי, מיחסי אנוש ומחינוך ערכי. כל זה היה לא רלוונטי – תמיד רצו לראות את השורה התחתונה במונחים של תוצרים כמותיים – איפה אנחנו ביחס לפיז״ה או במייצבים.

״בדגם האלטרנטיבי של פינלנד, הנחשבת למערכת החינוך הטובה בעולם או אחת הטובות בעולם, הדברים בנויים הפוך – על אוטונומיה של המורים, על עושר תרבותי, פיתוח מקצועי, צדק חברתי, ולא על כסף ותחרות – כמעט אין מבחנים חיצוניים, כמעט אין פיקוח. זו חברה שבה האדם נמצא במרכז והחברה מחויבת לתת לכל אחד הזדמנות הוגנת לחינוך איכותי״.

בוא נחזור לדבר על חינוך ל״בנאדמיות״. מה זה אומר בפועל? מה לדעתך צריך ללמד במערכת החינוך שלנו?

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!