המדען שמעז לדבר על מצב הצבירה הרביעי של המים – אפוק טיימס

המדען שמעז לדבר על מצב הצבירה הרביעי של המים

פרופ׳ ג׳רלד פולק מאוניברסיטת וושינגטון גילה שהמים בתאי הגוף שלנו מסוגלים להמיר את אור השמש לאנרגיה חשמלית המשמשת את התאים שלנו. אבל כמו מדענים קודמים שהציגו מחקרים בנושא, לכנסים מדעיים הוא לא מוזמן להרצות

״אני זוכר שכתלמיד מחקר הפרופסור שלי אמר לי: ׳אתה יכול לעשות כל דבר עם החיים שלך, כל מה שאתה רוצה, אבל אל תחקור מים׳. זה היה ממש מוזר שהוא אמר לי את זה״, מספר פרופ׳ ג׳רלד פולק (Gerald Pollack) מאוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל בריאיון לאפוק טיימס. היום הוא כבר מבין ממה הזהיר אותו הפרופסור.

את רוב הרעיונות המפתיעים שלו על מים, ועל המאפיינים החריגים שלהם, הוא לא המציא בעצמו. הוא מתבסס על שנים רבות של מחקרים קודמים שלא כל כך שמענו עליהם. למעשה, הוא מספר שלאורך הקריירה המדעית שלו הוא נתקל בחוקרים רבים שהגיעו לתובנות דומות לאלו שלו לגבי מים, אך לא העזו לפרסם אותן. ״חוקרים רבים עם רעיונות מעניינים שומרים על זה בשקט. לפעמים בפרישה הם מתחילים לדבר על מה שהם באמת חושבים. לכן רבים מהממצאים שהתגלו בתחומים מדעיים רבים פשוט מודחקים״.

בין היתר הבין פולק שלמים, וכנראה לחומרים נוספים כמו למשל לאלכוהול, יש מצב צבירה רביעי, מעבר למוצק, לנוזל ולגז שאנחנו מכירים. הוא מסביר שכבר שנים רבות ידוע שכשנוזלים קרובים למשטח מוצק של חומר אחר, הם מתנהגים אחרת מהנוזלים המוכרים לנו – הם צמיגיים הרבה יותר מתמיד. פרופ׳ פולק מסביר שבמצב הצבירה הרביעי הזה, המולקולות של המים מסתדרות ביניהן בסדר חדש שלא הכרנו.

למים במצב הצבירה הזה יש השפעות עצומות על הבריאות שלנו, הוא טוען, שהרי לפחות שני שליש מתכולת הגוף שלנו הוא מים. לדבריו, במצב הזה מסוגלים המים לקחת את האור שמגיע אלינו מהסביבה ולהמיר אותו לסוג אחר של אנרגיה, כזו שהתאים שלנו צריכים למטרת התפקוד השוטף שלהם.

מים – עניין מסוכן

אבל פרופ׳ פולק מזכיר שהוא לא חידש כאן הרבה. ״הממצאים שלנו לגבי מים למעשה תואמים לדברים שהיו ידועים כבר לפני המון שנים, אבל אנשים פשוט שכחו מזה״. מדוע שכחו? כאן אנחנו כבר נכנסים למורכבות של תחום המחקר הרגיש הזה. ״הזרם המרכזי של המדע עדיין ספקן מאוד בכל מה שקשור למים. רבים מהמדענים פשוט לא יכולים להאמין שלמים יכולות להיות תכונות מסתוריות או קסומות״. מה שהחמיר את המורכבות בארבעים השנים האחרונות, מסביר פולק, היו שתי ״תקלות״ בחקר המים, תקלות שגרמו לחוקרים להתרחק מהתחום אפילו יותר. הן היו קשורות לתופעות מסתוריות ומפתיעות של המים.

ב-1966, פרופ׳ בוריס דרייגואין (Boris Derjaguin) מהמכון לכימיה פיזיקלית במסקווה, מהכימאים המובילים ברוסיה במאה ה-20, יצא בכינוס מדעי חשוב בלונדון בהכרזה דרמטית ומעוררת עניין על מצב מפתיע של המים: בנסיבות מסוימות, למשל כשהם עוברים בצינוריות דקיקות במיוחד, הם נוטים להיות צמיגיים הרבה יותר מהמים הרגילים, וקשה במיוחד לאדות אותם או להקפיא אותם. טמפרטורת הרתיחה והקיפאון שלהם קיצוניות הרבה יותר מאלו של המים המוכרים לנו. כותרות העיתונים געשו ורבים התעניינו במים המוזרים האלו. בגלל המאפיינים שלהם שדומים קצת לאלו של מגוון פולימרים, כמו פלסטיק למשל, המים הצמיגיים האלו קיבלו את השם Polywater.

האנרגיה החשמלית שמיוצרת משכבת מי ה-EZ מצליחה להפעיל שעון | Ethan Pollack

אך בתחילת שנות השבעים הכול קרס. חוקרים מערביים הצליחו להדגים את הכשל בניסויים של הצוות הרוסי. פרופ׳ דרייגואין, שזכה עד אז למוניטין מכובד, הפך במהרה ל״בדיחה מדעית״, מספר פרופ׳ פולק. ״זו הייתה התקופה של המלחמה הקרה, אז מבחינה פוליטית התאים להכריז שההמצאה הרוסית של Polywater היא שטויות, בדיחה מדעית״.

התקלה השנייה קרתה בשנות ה-80 והיא קשורה לטענה העומדת בבסיס הרפואה ההומאופתית, לפיה למים יש זיכרון. האימונולוג הצרפתי ד״ר ז׳ק בנווניסט (Jacques Benveniste) כבר בנה לו מוניטין עולמי הודות לממצאים קודמים שלו, בנושא של אלרגיות. אבל ב-1988 הוא הסתבך, כשטען במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי Nature שלמים יש זיכרון, בדיוק כמו שטוענים ההומאופתים. במאמר הוא ציין שאם מנערים ומדללים תמיסה שוב ושוב, עד שכל מה שנשאר בה זה רק מים, המים האלו עדיין זוכרים את החומרים שהיו מומסים בהם קודם לכן, ואפילו מתנהגים כאילו שעדיין יש בהם מעט מאותם חומרים.

ב-Nature התלבטו אם לפרסם את המאמר, ובסוף הוא פורסם עם הסתייגות, שכדאי להמתין ולראות האם צוותים אחרים יצליחו לשחזר את הממצאים של בנווניסט. המאמר עורר כמובן התרגשות גדולה. סוף סוף ההומאופתים מצאו את הבסיס המדעי לטיעונים שלהם. אבל לאחר שמספר קבוצות ניסו ללא הצלחה לשחזר את ממצאיו של בנווניסט, גם הוא הפך ל״בדיחה מדעית״ ונעלם מהזירה המדעית מעט מאוחר יותר.

אולי בכל זאת המים מתגבשים

כיום, בעקבות התגליות שלו ושל חוקרים נוספים בתחום, פרופ׳ פולק דווקא מסכים עם שתי הטענות שהפכו בסופו של דבר לבדיחות מדעיות, וטוען שהן כלל אינן רחוקות מהמציאות. לפי הממצאים, מים יכולים במצבים מסוימים להתגבש למבנה דמוי גביש. לא מדובר על קרח או על פתיתי שלג, אלא על מים שנראים לנו כמו הנוזל המוכר.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!