האיש שמלווה אנשים למותם

ד״ר רון צבר מסתכל למוות בעיניים ועוזר לחולים סופניים לסיים את חייהם בכבוד בביתם

צילום: אלכס גורביץ׳

נעמה עקביה (32) התעוררה לאחר הניתוח בחדר שקט בבית החולים. מבעד לאפלולית הכבדה היא הצליחה להבחין בכל בני משפחתה שיושבים סביבה בדממה. היא אובחנה כשנה קודם לכן כחולה בסרטן המעי הגס בשלב מתקדם. עקביה ידעה בבירור מה מצבה ולא רצתה לסבול יותר. היא פנתה לרופא המשפחה, ד״ר רון צבר, שבא לפגוש אותה בפעם הראשונה ולחשה: ״תעזור לי בבקשה למות. פעם יכולתי לרקוד וכבר אינני יכולה. פעם יכולתי לכתוב עבודת מחקר וכבר אינני יכולה. כבר אין טעם לחיי״.

צבר רגיל לפגוש חולים כמו עקביה כל יום. הוא והצוות שלו תומכים בחולים סופניים בשלב האחרון של חייהם. ״מה בכל זאת יכול לשמח אותך עכשיו?״ שאל אותה ד״ר צבר. עקביה חשבה לרגע וענתה: הייתי רוצה לסיים את עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת קליפורניה״. המחשבה שהיא לא תצליח לסיים אותה ושהעבודה שלה לא תפורסם, גרמה לה לכאב קיומי בלתי נסבל ולתחושה כבדה שחייה היו לשווא. צבר הבטיח לה שהוא והצוות שלו יעשו כמיטב יכולתם.

עקביה הועברה לביתה וטופלה מסביב לשעון על ידי צוות של רופא, אחות ועובדת סוציאלית. אחרי מאמץ רב מצד המשפחה, וכמובן מאמץ אדיר של עקביה, היא הצליחה לסיים את עבודת הדוקטורט שלה. כאשר הגיע המכתב מאוניברסיטת קליפורניה שהעניק לה את התואר ד״ר נעמה עקביה, היא הייתה מסוגלת להרפות, מפוייסת עם החיים ועם המוות. ימים ספורים אחר כך היא מתה במיטתה מוקפת משפחה וחברים עם המוסיקה הקלאסית האהובה עליה ברקע.

נעמה עקביה ז״ל הייתה אחת מהמטופלים של ד״ר רון צבר (46) רופא משפחה שהקים את ״מרפאות צבר״ שהוא מערך ההוספיס בית הגדול ביותר בישראל. על המרפאות ועל התובנות שלו כמלווה של חולים סופניים סיפר צבר בכנס TEDMED שהתקיים בספטמבר בירושלים. בראיון לאפוק טיימס הוא מספר למה כל כך חשוב ללוות חולים סופניים למותם ואיך הוא התגלגל לעסוק בתחום הזה.

מה זה בעצם הוספיס בית?

״בהוספיס בית מאפשרים לאנשים שחולים במחלות חשוכות מרפא ונמצאים בשלב האחרון בחייהם לסיים את חייהם בכבוד בביתם. הם מקבלים את כל הטיפול הרפואי כמו בהוספיס בבית חולים, אבל עם הנוחות והיתרונות שיש בבית. לכל מטופל מוצמד צוות קבוע שכולל רופא, אחות ועובדת סוציאלית. הצוות עובר עם החולה ועם בני משפחתו את כל הדרך עד הסוף״.

כמה זמן זה נמשך בדרך כלל?

״בממוצע זה לוקח חודש ימים, אבל המקרה השכיח הוא תשעה ימים״.

מה טווח הגילאים שאתם רואים?

״לצערי זה מחודשים בודדים ועד לזקנה מופלגת״.

איך אתה מציג את עצמך, איך אתה מתחיל שיחה עם אדם כזה?

״אני אומר שקוראים לי רוני, ושאני מטפל בכל מה שקשור לתסמינים של המחלה או כאלה שהתפתחו בעקבות הטיפול במחלה, ואני עוזר לאנשים להרגיש טוב בבית, ואני אעזור לו להישאר בבית כל עוד הוא ירצה בכך. אני אומר שבעקבות המחלה יש הרבה פעמים תלונות כמו כאבים או קוצר נשימה או בחילות, ושואל האם זה נשמע לו מוכר. הוא אומר שכמובן שכן וכך מתחילה השיחה. משם זה הרבה פעמים מתגלגל באופן טבעי לשיחה על המוות״.

אנשים יודעים שהם נוטים למות?

״כולם יודעים, אפילו ילדים צעירים מאוד יודעים״.

הם מפחדים?

״כן, אבל לא מהמוות, הרבה פעמים הם רוצים שהמוות כבר יבוא״.

אז ממה מפחדים?

״מפחדים מייסורים, מכאבים, הכי מפחדים למות מחנק. מפחדים מאוד להיות לנטל על הסביבה ומפחדים מאוד להיות לבד ברגע המוות. לחלק מהאנשים חשוב לדעת איך זה למות, מה בעצם קורה״.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!