"אני מחפשת את ההיסטוריה של המחר" – אפוק טיימס

"אני מחפשת את ההיסטוריה של המחר"

האדריכלית עדה כרמי-מלמד, זוכת פרס ישראל, כותבת על השימוש בטכנולוגיה באדריכלות, ועל מה שאיבדנו בדרך

צילום: אלכס גורביץ׳

צילום: אלכס גורביץ׳

"בשנים האחרונות הגיעה הטכנולוגיה בתחום האדריכלות לשיאים שלא היו כמותם. זה יצר שפה אדריכלית אוניברסלית ואיקונית, שתלויה לחלוטין באקרובטיקה של השלד ובמעטפת המבנים. מושגים כמו גמישות, קיימות, יעילות ושקיפות הפכו לנכסי צאן ברזל, והשפעתם ניכרת בכל מקום ומקום.

הגמישות הפכה את החלל הפנימי של הבניין לשדה ניטראלי שאינו מיועד לשום פעילות ספציפית, למעט הצורך בשינויים מתמידים. השקיפות גורמת לחלל הפנימי להסתיים מחוץ למבנה, ללא קצה וגבול משל עצמו – כך מפגין הבניין תלות בסביבה החיצונית בלבד. הפונקציונאליות מבוססת על יחסי ברוטו-נטו ועל הזיקות בין הפונקציות השונות שהערכתן נעשית בממד הזמן והמרחב בלבד. היעילות מבוססת על קיצור תהליכי היצור והביצוע, על חסכון בתקציב ובזמן. כל אלה הפכו לאמות מידה מקצועיות.

 האדריכלות קיימת רק כשהיא מתרוממת מעל לכל אלה, רק כשהיא מעוררת משהו מעבר לפונקציה, למקום ולזמן

אבל האדריכלות קיימת רק כשהיא מתרוממת מעל כל אלה! רק כשהיא מעוררת משהו מעבר לפונקציה, למקום ולזמן.

בימינו, מתכסה העיר במגדלים, המתנשאים לגובה רב, שקופים וצפופים, כל אחד לעצמו, ללא מקצב וסדר. בניה זו מתעלמת מהחיים במפלס הקרקע, מהולך הרגל ומהתנועה ברחוב וגוזלת מהעיר את האתנחתא, את הרצף הוויזואלי ואת המרחב הציבורי.

ואילו אנו מתגעגעים לאדריכלות שאינה גמישה, שאינה שקופה, שאינה מוחצנת ואינה אופנתית. לאדריכלות שהתגברה על הפונקציה המקורית שלשמה נועדה, עם מוקד משל עצמה.

במילים אחרות, אנו נמשכים, בפרט כיום, לבניינים המבטאים את צרכיו העמוקים של האדם, בניינים על זמניים ונטולי גיל.

אני מחפשת את האור הטבעי שאחראי למצב הרוח בכל בניין ובניין, את החלל האדריכלי שבתוכו מתרחשת מציאות רבת פנים שאינה מבטלת את העבר מפני ההווה, אני מחפשת את ההיסטוריה של המחר.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!