"לא ויתרתי על החיפוש אחר הדה וינצ'י האבוד" – אפוק טיימס

"לא ויתרתי על החיפוש אחר הדה וינצ'י האבוד"

תמונה: Wikipedia

תמונה: Wikipedia


פרופ' מאוריצי'יו סרצ'יני הוא מדען שחי בפירנצה, ומשתמש באמצעים טכנולוגיים ומדעיים כדי לחקור יצירות אמנות, בהן כמה מיצירות המופת הגדולות ביותר בעולם שציירו אמנים כמו לאונרדו דה וינצ'י ורפאל.

הוא חקר עד היום יותר מ-4,000 יצירות, והגיע לתגליות שחוללו מהפכה במה שידענו על יצירות אמנות. הוא נודע בעיקר בזכות חיפושו העיקש אחר יצירת המופת האבודה של לאונרדו דה וינצ'י, קרב אנגיארי, באולם ה-500 בפאלאצו וקיו בפירנצה. חיפוש שעד היום לא נשלם בעקבות החלטה של הרשויות באיטליה. לפני כשנתיים טסה מאיה מזרחי לפירנצה לראיין אותו במעבדה המפוארת שלו המשקיפה על גשר הפונטה וקיו היפהפה. 

תמונה: באדיבות מאוריצ׳יו סרצ׳יני

תמונה: באדיבות מאוריצ׳יו סרצ׳יני

עדיין לא מצאתי את הציור האבוד של לאונרדו דה וינצ'י "קרב אנגיארי". קיים תיעוד שלפני מאות שנים צייר דה וינצ'י על קיר באולם ה-500 בפאלאצו וקיו. עד היום הצלחתי רק להוכיח שמצוי קיר נסתר כפול באולם, מאחורי ציור של אמן אחר, ג'ורגו' וזארי, שככל הנראה בנה את הקיר וצייר עליו כדי להגן על הציור של דה וינצ'י.

בתוך הקיר הזה כבר מצאתי, באמצעות סיב אופטי שהחדרתי אליו, פיגמנטים של ציור מסוים. זה עדיין לא מספיק כדי להוכיח שהציור של דה וינצ'י נמצא בתוך אותו קיר נסתר, אבל למה לא אפשרו לי להמשיך בחקירה? למה היו חייבים לסגור את כל המבצע? היינו קרובים מאוד לתגלית, קיבלנו כספים מחו"ל, והוכח, מעבר לכל ספק, שציורו של וזארי לא נפגע.

האם הניסיון לחשוף את המסתורין מאחורי יצירת המופת המבוקשת ביותר של לאונרדו דה וינצ'י, שנקראה על ידי בני זמנו "בית הספר של העולם", אינו מוצדק? לחשוף את "קרב אנגיארי" לא יהיה רק אחת מהתגליות הגדולות ביותר שידעה ההיסטוריה של האמנות, אלא יחשוף לכולנו את צורת האמנות הגבוהה ביותר שהושגה אי פעם על ידי אמן, בשיאה של תקופת הרנסנס.

ידוע שבעת שדה וינצ'י עבד על "קרב אנגיארי" הוא עבד על ציור נוסף – "המונה ליזה". היום היא אייקון עולמי ואחת מהאטרקציות העיקריות של הלובר, אך עם זאת, לא נמצא מעולם אף מסמך שמשבח את הציור הזה בתקופה בה נוצר. הדיוקן שלה היה, ככל הנראה, ככל דיוקן אחר שדה וינצ'י צייר בסטודיו שלו. דמיינו את ההד העולמי שיהיה בגילוי "קרב אנגיארי".

אני חושב שאם רוצים להעניק עתיד לעבר, צריך לאפשר לאנשים מקצועיים, כמו מדענים העוסקים בשימור, להיות אחראים על השימור של עבודות האמנות במוזיאונים וגם מחוץ להם. היום, מוסדות האמנות לא מספיק פתוחים לאפשרות הזאת, וכולנו יוצאים מופסדים. המוזיאונים נשענים כיום בעיקר על דעתם המלומדת של "מנתחים ושל פסיכולוגים" (רסטורטורים והיסטוריונים של אמנות) של יצירות אמנות. אבל צריך שיהיו גם רופאים (מדענים של שימור).

אני מתכנן להקים בעתיד עמותה שתתמקד בלימוד מדעי של האופן שבו יצר דה וינצ'י את יצירות המופת שלו. בנוסף, אני מקווה לפתח מתודולוגיות וטכנולוגיות שיאפשרו לנו ללמוד, לשמר ולגלות את היצירות, ובכך להרחיב את המורשת התרבותית העולמית.

לא ויתרתי על חיפוש "קרב אנגיארי" – במוקדם או במאוחר אמציא טכנולוגיה ניידת שתאפשר לי לחפש ציורי קיר אבודים, אפילו כאלו שנותרו חבויים מאחורי קירות.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!