המלחמה
 הקרה החדשה

מדיניות החוץ הרוסית מתרכזת בערעור הסדר הקיים. לאן זה מוביל אותנו?

תמונה: Saul Loeb/AFP/Getty Images

תמונה: Saul Loeb/AFP/Getty Images

כשנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, נכנס לבית הלבן בתחילת 2017 הוא קיווה שיצליח במה שקודמיו, אובמה ובוש, נכשלו – לחמם את היחסים עם רוסיה של ולדימיר פוטין ולשתף איתה פעולה. אולם אחרי כמעט שנה בתפקיד, אפשר לומר שהיחסים לא רק שלא השתפרו, אלא הורעו. במארס 2017, דובר מטעם נשיא רוסיה הציע ששני הצדדים נמצאים ב"מלחמה קרה חדשה". ובחודש יולי, אחרי שארה"ב הטילה סנקציות חדשות על רוסיה, מוסקבה הבטיחה לנקום.

למעשה זו מלחמה שהחלה מזמן. פוטין משקיע מאמצים רבים בהידוק הקשרים עם איראן, לוב, עיראק, מרוקו ואלג'יריה. בין היתר הוא מסייע להן לבנות מתקנים לייצור אנרגיה גרעינית. ומנגד, הגוש המערבי (בהנהגת ארה"ב ונאט"ו) מנסה להתנגד לתהליך הזה, למשל, כששלח את חייליו לסוריה מתוך מטרה מוצהרת להתנגד להתפשטות הרוסית – שמטרתה להחזיר את השליטה בסוריה לבשאר אל-אסד; או כשטיפח לוחמים ב"צבא סוריה החופשי" וכשתמך בכוחות הסונים – שמטרתם לעצור את התפשטות איראן באזור.

הרוסים, מצדם, הגדירו את המטרות והיעדים שלהם מתוך אידיאולוגיה אנטי-אמריקנית, וכיוונו את התעמולה שלהם נגד ערכיה. אבל רוסיה אינה מתחרה שקולה לגמרי לארה"ב. מצבה הכלכלי ממשיך להתדרדר. נוכח הסנקציות החמורות שהמערב הטיל עליה, היא מתקשה להשתקם מהמשברים הכלכליים שפקדו אותה בשנים האחרונות. אוליגרכים רוסים אף מבריחים את הונם לחברות מעבר לים, ומקטינים את השקעותיהם בכלכלה הרוסית. כלי התקשורת הרוסיים מסתירים זאת באמצעות שידורי תעמולה המתייחסים למהלכים הרוסיים כחלק מכינון הגמוניה תרבותית, ומסתירים את ההתדרדרות הכללית – בריחת-הון משמעותית מהמדינה, ואי-שוויון חברתי, הולך וגובר.

בכל מקרה, גם אם רוסיה אינה מתחרה שקולה לארה"ב, היא פועלת כדי למנף את עצמה היכן שהיא יכולה ולהפריע לאסטרטגיה האמריקנית בחלקים שונים בעולם. לוב היא דוגמה לכך. מאז 2015 רוסיה מתערבת במלחמת האזרחים בלוב – היא מספקת תמיכה פוליטית וצבאית לפלגים מסוימים המתנגדים למחנה בו המערב תומך רוסיה שומרת טינה רבה כלפי ארה"ב עקב הנושא הלובי: היא מאשימה את ארה"ב באחריות לשינוי המשטר בלוב, כמו גם לשינוי המשטרים בעיראק ולבלגן בסוריה – שהובילו לכאוס ולמשברים במזרח התיכון.

בחודשים האחרונים רוסיה גם שילשה את אחזקות הזהב שלה – מעשה שפרשנים מסוימים מגדירים כאקט הכנה למלחמה כלכלית גלובלית עם ארה"ב. גם אם לא מדובר ב"מלחמה" של ממש, החזקת זהב מאפשרת לרוסיה לבצע מהלכים כלכליים שקשה יהיה לארה"ב לשבש, אם תרצה, כפי שהיא יכולה לעשות כשהיא מקפיאה חשבונות בנק דיגיטליים. את הזהב ניתן לאגור או להעמיס בארגזים ולשלם באמצעותו למדינה אחרת, וכך לעקוף את הסנקציות הכלכליות.

בתחילת נובמבר הייתה מתוכננת פגישה בין פוטין לטראמפ, לפי כלי התקשורת הרוסיים, אלא שמשהו השתבש פתאום: הבית הלבן הודיע כי הפגישה שהייתה אמורה להתקיים בעת ועידה בווייטנאם לא תתקיים. ימים ספורים לאחר מכן, הצהיר הממשל הבריטי כי האקרים רוסים ביצעו בשנה האחרונה מתקפות סייבר נגד כלי תקשורת, חברות תקשרות וחברות אנרגיה בבריטניה. ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, יצאה בהתקפה חסרת תקדים נגד פוטין, ואמרה כי העולם המערבי אינו מעוניין לחזור למלחמה הקרה. מיי לא חסכה במילים: היא הצהירה כי מדיניותו של פוטין חותרת תחת החברות החופשיות.

אף על פי שלא נערכה פגישה, לאחר סיום הוועידה בווייטנאם נחשפה בתקשורת "מפת החלוקה" של סוריה, עליה הסכימו נשיאי ארה"ב ורוסיה. המפה מגדירה אזור חיץ ללא נוכחות צבאית בצמוד לרמת הגולן, אבל מאפשרת לאיראנים להתבסס במרחק של 8-7 ק"מ מהגבול עם ישראל.

שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אמר כי "מוסקבה מעולם לא הבטיחה נסיגה של הכוחות הפרו-איראניים במסגרת ההסכמים שגובשו". האם לטראמפ הייתה השפעה אמיתית על מפת החלוקה שבה האיראנים נמצאים במרחק של כ-5 קילומטר מהגבול הישראלי? או שמא ידע מראש שזאת מהותה של מפת הגבולות שהרוסים עומדים לפרסם, ולכן כלל לא טרח להתיישב עם פוטין לשיחה בנושא?

בתוך כך ארה"ב מתכננת מהלך נוסף נגד רוסיה. בפברואר 2018, כחודש לפני שייערכו הבחירות לנשיאות רוסיה, היא תקדם חוק שכותרתו "התנגדות לאויביה של ארה"ב באמצעות סנקציות". החוק, עליו חתם טראמפ ב-2 באוגוסט 2017, מחייב את ראש מחלקת האוצר, בהתייעצות עם ראש המודיעין הלאומי ועם מזכיר המדינה של ארה"ב, לדווח לקונגרס על פעילותם של אוליגרכים רוסים הקשורים לקרמלין: לציין את גודל ומקורות ההכנסה שלהם, מידע על קרובי משפחה של בעלי נכסים (כולל נשים, אחים ואחיות, ילדים והורים); קשריהם העסקיים עם חברות זרות ועוד. מדובר בצעד מקדים לפני הטלת סנקציות נוספות בחודשים או בשנים הקרובות.

מה יהיה הצעד הבא שרוסיה תנקוט מנגד? נותר להמתין ולראות.

ד"ר יבגני קלאובר, בית הספר למדע

המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים,

אוניברסיטת תל-אביב

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!