שותים ונושמים פלסטיק

מחקר חדש מגלה שכנראה ביותר מ-80 אחוז מברזי השתייה ברחבי העולם, עם המים זורמות לכוסות גם לא מעט חתיכות פלסטיק מיקרוסקופיות

תמונה: Fotolia

תמונה: Fotolia

כשחוקרים מאוניברסיטת מינסוטה דגמו את מי הברז ב-14 מדינות שונות, מ-159 ברזים שונים, הם גילו ש-83 אחוז מהם הכילו חלקיקי פלסטיק זעירים – "מיקרופלסטיק". המצב החמור ביותר התגלה בדגימות מרחבי ארה"ב, בהן בכ-94 אחוז מהברזים הופיעו חלקיקי פלסטיק זעירים בין טיפות המים, ובמדינות אירופה, שם המצב נחשב לטוב ביותר, התגלו חלקיקי פלסטיק "רק" ב-72 אחוז מהדגימות.

מאפייני הפלסטיק – החוזק והעמידות שלו לאורך שנים – הם בדיוק אלו שהופכים אותו, גם בגרסתו המיקרוסקופית, למטרד חמור שכל כך קשה להיפטר ממנו

מהם בעצם החלקיקים האלו? גודלם נע בין עשרות מיקרונים [מיקרון הוא מיליונית המטר, ר"ת] למילימטרים בודדים, וברוב המקרים מקורם בשחיקה ובפירוק של רכיבי פלסטיק גדולים יותר. מכירים למשל את שקיות הניילון המתכלות? גם הן בדרך כלל מצליחות להתפרק רק עד רמה מסוימת, וכך אנחנו נשארים בסופו של דבר עם חלקיקי מיקרופלסטיק רבים אליהם התפרקה השקית. רכיבי מיקרופלסטיק נוספים מגיעים לסביבה שלנו גם ממגוון מוצרי קוסמטיקה ורפואה. בסבון פנים, למשל, משולבים חלקיקי פלסטיק זעירים שנועדו לסייע בניקוי העור.

תמונה: Fotolia

תמונה: Fotolia

ומתברר בשנים האחרונות שחלקיקים כאלו כבר נמצאים כמעט בכל מקום. במחקר מ-2015, פרופ' ברונו טסין הצרפתי גילה שבסביבה העירונית של פריז, בכל יום נופלים על הקרקע מהאוויר בין 29 ל-280 חלקיקים כאלו על כל מטר רבוע, כך שיתכן שאנחנו גם נושמים מהם לא מעט. מי שתורם להימצאותם באוויר הם למשל מכונות כביסה ומייבשים ששוחקים את הבדים הסינטטיים.

ואולי לא צריך להפתיע אותנו שבגרסתם המיקרוסקופית הפלסטיקים האלו כבר נמצאים בכל מקום. בכל שנה מיוצרים ברחבי העולם כ-300 מיליון טון של פלסטיק, ורק כ-20 אחוז מהם בסופו של דבר ממוחזרים או נשרפים. אותם מאפיינים של הפלסטיק שאנחנו כל כך אוהבים – החוזק והעמידות שלו לאורך שנים – הם בדיוק גם אלו שהופכים אותו, גם בגרסתו המיקרוסקופית, למטרד חמור שכל כך קשה להיפטר ממנו.

וכשכל כך קשה להיפטר מהפלסטיק היציב והחזק הזה, הוא גם מצליח להגיע למקומות המרוחקים והנידחים בעולם. הנדרסון הוא אי קטן ובלתי מיושב בדרום האוקיאנוס השקט, השוכן במרחק של כ-5,000 ק"מ ממערב לצ'ילה. הודות לאוכלוסיית הציפורים הענפה שלו הוא אפילו זכה למעמד של "אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו. ב-2015, כשד"ר ג'ניפר לברס מאוניברסיטת טסמניה שבאוסטרליה הגיעה אליו, היא נדהמה לגלות את כמויות הפלסטיק העצומות שראתה על חופיו. היא ועמיתיה ספרו את מוצרי הפלסטיק שהצטברו בקרקע, כגון ידיות סכיני גילוח, מברשות שיניים ואפילו מוצצים, וגילו בממוצע כ-670 שברי חפצים כאלו על כל מטר מרובע. החוקרים מעריכים שכל זה מצטבר למשקל כולל של 17 טון לאורך כל רצועת החוף של האי, והם התייחסו כאן רק לשברי הפלסטיק הגדולים, לא המיקרוסקופיים הסמויים מהעין.

ואיך כל המיקרופלסטיק הזה משפיע עלינו? כל החוקרים מסכימים שאנחנו עדיין לא יודעים על זה מספיק – חסרים מחקרים על ההשפעות הבריאותיות של החלקיקים הקטנים האלו על מערכות הגוף האנושי. החששות הגדולים קשורים בעיקר לעובדה שבתהליכי העיבוד של מוצרי הפלסטיק האלו נקשרים אליהם חומרים כימיים רעילים, כמו צבעים למשל, העלולים להגיע למערכת העיכול ואולי גם למחזור הדם. חשש נוסף קשור לחיידקים שנוטים להיצמד לחלקיקי הפלסטיק הקטנים האלו, בעיקר אם הם עוברים בדרכם במערכות הביוב וכמי קולחין משקים את השדות. ומה לגבי חלקיקי הפלסטיק שקטנים אף יותר? חלקיקי "ננו-פלסטיק", שהמחקר הנוכחי על מי הברז אפילו לא חיפש. עם מידות זעירות כאלו הם עלולים גם לחדור לתאים שלנו ולהישאר בהם.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!