חלקת גן עדן קטנה

מה הקשר בין הסלט שלכם לבין בריכות מים ושבילים רומנטיים הנמצאים על צלע הר מערבית לירושלים

06-small עבור רוב המבקרים, אתר הסטף, שמשתרע על צלע ההר שבין הר איתן לנחל שורק שמתחתיו, הוא פשוט גן עדן קטן – בריכות מים מפכפכות, שבילים רומנטיים, טרסות עמוסות בגפנים, ירקות וכל טוב, חומות אבן ופינות סודיות. אבל לא כולם יודעים שבפנינת הטבע הזו, בלב הרי ירושלים, אפשר לשכור חלקת אדמה ולגדל את כל הירקות לסלט שלכם.

לגידולים החקלאיים על הטרסות בסטף יש היסטוריה די ארוכה, כפי שסיפר לאפוק טיימס גידי בשן, רכז קהילה ויער בקק״ל, שגר במקום. "זה היה בשנות השמונים, כשבקק"ל חשבו שהמשימה הציונית היא ליישב את עודפי השטחים הלא מיושבים. וכך הגיעו למקום שתי משפחות בודדות, מה שנקרא 'התיישבות בודדים', כשהרעיון היה לתפוס קרקעות.

"בשנות התשעים, אחרי העלייה הגדולה מרוסיה, כבר הבינו שהבעיה היא הפוכה, ויש חוסר של קרקעות ועודף של מתיישבים. הפרויקט של התיישבות הבודדים נגנז, אבל שתי המשפחות שכבר התגוררו שם, נשארו, והחליטו לשחזר את החקלאות ההררית שהייתה במקום, כלומר לחפור באדמה מערכת של תעלות שמזרימות את מי המעין לטרסות שמתחתיה. כל פעם פותחים חלק אחר של התעלות ומציפים את הטרסות. על הטרסות הם מגדלים חסה, פול, הרבה עשבי תיבול וירקות חורף, ובקיץ ירקות של קיץ".

אבל על הטרסות בסטף יש אזור עם חלקות אדמה קטנות יותר, שמכונה "בוסתנוף" (צירוף של המילים בוסתן ונוף), שהתחיל בעצם באסון גדול, כפי שמספר בשן: "בשנת 86׳ פרצה בסטף שריפה עצומה. היא בערה כמה ימים, זה היה נורא. אבל כשהאש חלפה גילינו מערכת יפיפיה של טרסות מושקעות, עם עוד שלושה מעיינות קטנים ובריכות אגירה, שהיו חבויות מתחת לסבך של פטל, שנשרף כולו". המשפחות במקום לא יכלו לעבד שטח בגודל כזה, וקק"ל פרסמו מודעה בעיתון. הגיעו 20 איש, וכך הפרויקט התחיל. "כל החלקות מושקות ממי המעיינות של הסטף", מספר בשן, "אבל להבדיל מהטרסות העליונות שמושקות בשיטות המסורתיות, כאן התקנו מערכת של צינורות ובהמשך גם חייבנו את כולם להתקין מחשב השקייה עם טפטפות".

עד לפני כמה שנים הייתה רשימת המתנה אין-סופית לחלקות האלה, אבל כיום אין בכלל, וכרגע יש אפילו שתיים-שלוש חלקות פנויות. התשלום לכל חלקה הוא סמלי, 150 ש"ח לשנה, אבל יש קשיים שמרתיעים: "כדי באמת לתחזק חלקה כמו שצריך, צריך להגיע כמה פעמים בשבוע, לכמה שעות. וצריך גם כושר – לעלות או לרדת חצי הר ממגרש החניה וחזרה. יש גם תסכולים: לפעמים מישהו שוכח את ההשקייה שלו פתוחה לכמה שעות, והמים נגמרים לנו במעין. יש גם המון פגעים של חיות בר וציפורים, ואסור להשתמש פה בדשנים ובריסוסים למיניהם".

בני יהושפט, מורה ליוגה מירושלים, הוא מהראשונים בפרויקט, ומחזיק בשיא של 31 שנה. לפני שנתיים העביר את השרביט לבנו עמרי. ״הייתי בן 12 כשאבא לקח את החלקה״, נזכר עמרי, היום בן 43. ״זה היה המפגש הראשון שלי עם האדמה, עם עבודה פיזית. אני זוכר את הרעב אחרי העבודה, את הלחם עם זיתים שהיינו אוכלים. משהו מאוד ראשוני. שיפצנו את הטרסות בעצמנו, זה גם היה זמן איכות עם אבא שלי״.

והיום?


״היום אני יותר מחובר לעצם הקסם של המקום, כמקום מפלט. אני פחות בעניין של החקלאות אבל שלשום דווקא הייתי שם, שתלתי חסות וכרוב וממש נהניתי".

״זה שעומרי ממשיך", אומר יהושפט, כיום בן 77, "זה ממש חשוב לי. אם הוא היה מפסיק אני הייתי חוזר. קשרתי את חיי בחלקה הזו. כל כך אהבתי את זה – עבודת האדמה תמיד קסמה לי. זה עשה לי דברים נהדרים, ממש התעלות כזו לפעמים".

איזה ירקות שתלת?


״שום, תירס, פול, ירקות קיץ – עגבניות, מלפפונים. קישואים הלכו נהדר, ארטישוקים. היו פלישות של דורבנים שממש חיסלו לנו את הגידולים. היו גם נזקים של צבאים. אבל מכיוון שהכול נעשה בהנאה ולא הייתי תלוי בחקלאות לפרנסתי, לא היה לי נורא שהחיות משתתפות ונהנות גם כן״.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!