האני שבמבוך

בתמונה: נזירים בודהיסטים "מקדשים" מבוך באוניברסיטת אדינברו, שהוא העתק מדויק של מבוך עתיק מהמאה ה-13 | צילום: Jeff J Mitchell/Getty Images

בתמונה: נזירים בודהיסטים "מקדשים" מבוך באוניברסיטת אדינברו, שהוא העתק מדויק של מבוך עתיק מהמאה ה-13 | צילום: Jeff J Mitchell/Getty Images

כבר אלפי שנים שהמבוכים הם חלק בלתי נפרד מחיינו. מימי התרבויות העתיקות של יוון ומצרים דרך הפארקים והכנסיות, ועד למשחקי הווידאו הקיימים כיום – המבוכים נשארו מקור עניין תרבותי ורוחני. מה מושך אותנו אליהם?

המבוך בעת העתיקה נועד ללכוד איומים או רוחות רעות, או להיפך, לא לאפשר לישויות רעות להיכנס למקום קדוש ובטוח. מאוחר יותר הוא אומץ על ידי הדתות ששמרו על רעיון הקדושה, וחשבו על המבוך כמסלול שאדם הולך בו תוך שהוא מתנקה מחטאיו ומגיע למקום טהור.

בתקופת הרנסנס, קיבל המבוך משמעות משחקית יותר, מקום בו אנשים הולכים לאיבוד וכדי לצאת ממנו נדרשת יכולת אינטלקטואלית ומבחנים של אומץ ושל אמונה. באותה עת המבוך שימש גם כמטאפורה לאוהבים שהולכים לאיבוד, מוצאים זו את זה בזכות קופידון ומתאחדים יחד במרכז.

כך או כך, בכל התרבויות ובכל הזמנים המבוך תמיד שמר על משמעות סמלית ולא נתפס כצורה גיאומטרית פשוטה בלבד. אולי המשמעות נובעת מהריכוז שהליכה במבוך דורשת, ואולי מעצם ההליכה לאיבוד, והחיבור אל הלא נודע ואל המסתורי. היום, בזרמים רוחניים שונים, אנשים מתייחסים למבוך כמטאפורה לחיפוש עצמי. ללכת לאיבוד כדי למצוא את האני האמיתי שלך ולחזור הביתה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!