ספר הסודות של הנשיא

כיצד נראה התדרוך המודיעיני הסודי שמועבר בכל בוקר לנשיא ארה"ב כדי שיוכל לקבל החלטות, ומדוע מרבית נשיאי ארה"ב בכלל לא קיבלו אותו? דיוויד פרייס, שהעביר תדריכים כאלה מטעם הסי-איי-אי, מספר על ספרו החדש

ביל קלינטון סיפר לי שיום אחד הוא הציץ בתדריך היומי וקרא על משברים שהתפתחו ברחבי העולם, בגלל דברים שאמר ועשה | תמונה: Mandel Ngan/AFP/Getty Images

ביל קלינטון סיפר לי שיום אחד הוא הציץ בתדריך היומי וקרא על משברים שהתפתחו ברחבי העולם, בגלל דברים שאמר ועשה | תמונה: Mandel Ngan/AFP/Getty Images

ההקדמה הפותחת את ספרו* של ד"ר דיוויד פרייס נכתבה על ידי הנשיא לשעבר ג'ורג' הרברט בוש. פרייס היה מתדרך יומי בזמן תקופת הנשיא קלינטון ובתקופת ג'ורג' וו בוש.

האם נשיאים תמיד קיבלו מידע מודיעיני? 


"לא. למעשה, רובם לא קיבלו בכלל מה שמכונה כיום 'מידע מודיעיני מודרני'. זה קצת מצחיק, כי ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון, דווקא כן קיבל מידע כזה. הוא למעשה היה רב המרגלים הראשון שלנו והיה לו נוח עם זה. אבל רבים שבאו אחריו לא קיבלו מידע מודיעני שנותח עבורם, לא היו להם אנשים שיעשו את זה. הם קיבלו את המידע שלהם ממזכיר המדינה, ממברקים דיפלומטיים ומשמועות. רק בזמן מלחמת העולם השנייה נעשה מאמץ לשנות את זה".

ביל קלינטון סיפר לי שיום אחד הוא הציץ בתדריך היומי וקרא על משברים שהתפתחו ברחבי העולם, בגלל דברים שאמר ועשה

מעניין. אתה מתאר בספר איך המסמך, שאנשים רבים מכירים כ"תדריך היומי של הנשיא" או בקיצור PDB (President's Daily Brief), נוצר רק אחרי הנשיא ג'ון קנדי בשנות ה-60. 


"נכון. לפני קנדי נעשו ניסיונות ראשוניים להקים מערך מודיעיני מסודר שיטפל בנושא. לנשיא פרנקלין רוזוולט (שכיהן בשנים 1945-1933) היה חדר מלחמה בזמן מלחמת העולם השנייה, שדרכו קיבל מידע ישיר ממפקד המשרד לשירותים אסטרטגיים (ארגון הביון של ארה"ב במלחמת העולם השנייה). אבל רוב הדיווחים היו דוחות אנושיים לא מעובדים. אחרי המלחמה, פורק המשרד וזמן קצר אחר כך הוקם הסי-איי-אי. עם זאת, התוצרים שהגיעו אל הנשיאים לא הותאמו להם באופן אישי, הם היו דיווחים שהאנליסטים חשבו שהפקידים הבכירים יאהבו.

דיוויד פרייס מרצה על הספר שלו | תמונה: U.S. National Archives/Flickr

דיוויד פרייס מרצה על הספר שלו | תמונה: U.S. National Archives/Flickr

"כשקנדי עלה לשלטון הבינו שזה לא יעבוד יותר. הסגנון שלו היה שונה מדי מזה של קודמו, הגנרל דווייט אייזנהאואר. לכן, הסי-איי-איי יצר מסמך שנכתב בסגנון שמצא חן בעיני קנדי – שאהב לקפוץ מנושא לנושא ולזוז מהר. המסמך נקרא 'הרשימה המודיעינית הנשיאותית'. הוא כלל מספר אייטמים בכל יום, ונכתב בסגנון עיתונאי ללא סימני סיווג או שפה ממשלתית לא מובנת".

תוכל להסביר על התהליך שמוביל לחיבור המסמך? 


"כל מי שהתעסק אי פעם בעיתונות, יזהה את התהליך. כיוון שזה מסמך יומי שיוצא על הבוקר, עובדים עליו יום לפני כן, לעתים קרובות בלילה עד הרגע האחרון. האנליסטים שעובדים עליו מחפשים אחר כל מידע שנגיש עבורם: מרגלים של הסי-איי-אי, האזנות של הסוכנות לביטחון לאומי, צילומי לוויין, דיווחים דיפלומטיים של מזכירות המדינה – הם לוקחים את המידע ומקבצים אותו במטרה לצמצם את חוסר הוודאות של הנשיא כשהוא מקבל החלטות ביטחוניות.

"יכול להיות מקרה שבו האנליסטים צופים שהנשיא יצטרך בבוקר מסוים לקבל תובנות מסוימות ויתאימו את עצמם. הם גם יכולים להגיש לנשיא מסמך ארוך ומפורט יותר שהם עבדו עליו במטרה להציג נושאים אסטרטגיים רחבים יותר".

האם במעמד הצגת המסמך לנשיא יש גם חילופי דברים? כלומר, האם הנשיא מסתכל עליך ואומר "אלוהים ישמור, מאיפה הבאת את זה?" 


"זה תלוי בלקוח שמקבל את המסמך. בזמן ממשל בוש, כשתדרכתי מדי יום את פרקליט המדינה ואת ראש האף-בי-איי, הם היו תקשורתיים מאוד ותמיד ניהלנו שיחה. דיברנו על ההערכות, על ההשלכות, על מידע אחר שלא נכנס למסמך הסופי. לעומתם, היו נשיאים שרק רצו לקרוא את המסמך היומי שלהם מבלי לקבל דיווח אישי. ג'ורג' הרברט בוש קיבל תדריך אישי לאורך ארבע השנים שבהם היה בתפקיד, וג'ורג' וו. בוש קיבל תדריך כזה לאורך כל שמונה השנים של הממשל שלו. ביל קלינטון, ברק אובמה ועכשיו דונלד טראמפ, מקבלים תדרוך אישי, אבל לא בהכרח בכל יום. לקלינטון, במיוחד, היה מסובך לעמוד בלו"ז וזה היקשה על קיום התדרוך הקבוע".

אני מדמיין שהתדרוך הזה ודאי מלחיץ מאוד. האם היו רגעים קלילים יותר שקרו בעת המפגשים עם בכירי הממשל האלו? 


"אני יכול לומר מניסיוני שזאת העבודה הכי רצינית ואינטנסיבית שמישהו יכול לדמיין. יש ימים בהם אתה מציג מידע בעל השלכות של חיים ומוות, והם מקבלים החלטות על פיו. אתה חייב להיות ברור ככל האפשר, לגבי מה שאתה מראה, לגבי מה שהם לא יודעים, ולגבי המידע שעליו מתבססות ההערכות. בו זמנית, יכולים להיות גם רגעים קלילים מאוד.

"במהלך אחד הראיונות שערכתי סיפרו לי שבתקופת כהונתו של ג'ורג הרברט בוש, מנהל הסי-איי-איי החליט יום אחד להוסיף לתדרוך היומי משהו שונה ומיוחד. הוא ביקש מאישה שעיצבה תחפושת חדשה לסוכנות, להגיע לחדר הסגלגל מחופשת. התדריך התנהל כרגיל ואז היא התחילה לספר לנשיא על הטכנולוגיה החדשה שהם פיתחו. איש לא הבחין שהיא מחופשת, עד הרגע שבו היא הסירה את התחפושת והרשימה את כולם. זה היה מסוג הדברים שיכולת לעשות עם בוש האב שהעריך את שירותי המודיעין והכיר אותם היטב. הוא אהב קצת הומור בדיווח היומי שלו.

"ביל קלינטון סיפר לי שיום אחד הוא הציץ בתדריך היומי שלו, קרא סיפור אחר סיפור על משברים ברחבי העולם שהתפתחו, לפעמים בין לילה, ופתאום הבין שכל האירועים התבססו על דברים שהוא אמר ועשה. הוא קרא את המסמך במחשבה שהעולם יורד לגיהינום. עברו כמה דקות עד שהוא הבין שזה היה מסמך מזויף שהסי-איי-איי יצר כמתנה ליום ההולדת ה-50 שלו. הם החליטו להשתעשע קצת".

טוב לשמוע שלסי-איי-איי יש גם חוש הומור. 


"כן, לרוב זה סוג של הומור שחור. אלו אנשים שרגילים לראות את הצד הגרוע ביותר בטבע האנושי, שמתעסקים עם טרוריסטים, עם מנהיגים אוטוקרטיים".

איזה תפקיד מילא המסמך לפני ואחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר?


"לפני ה-11 בספטמבר המסמך חובר על ידי הסי-איי-איי. לכן רק לעתים רחוקות הוא כלל מידע בנושא 'מודיעין ביתי' (בתוך ארה"ב). מקרה חריג אחד היה באוגוסט 2001 (חודש לפני הפיגועים), כאשר צוין במסמך שבין לאדן החליט להכות בארה"ב, אולם לא היה מידע רב מעבר לכך. דיווחים קודמים על הרשת של בין לאדן התמקדו בהתקפות שביצע בחו"ל. אחרי ה-11 בספטמבר הדברים השתנו. המסמך החל לכלול גם 'מודיעין ביתי', שמגיע בעיקרו מהאף-בי-איי על חקירות בתוך ארה"ב".

ידוע לך האם למדינות אחרות יש מסמך דומה? למשל, האם סוכנות הביון הבריטית מכינה דבר דומה עבור ראש ממשלת בריטניה? האם הגרמנים והצרפתים גם עושים זאת? 


"לא חקרתי את זה. הדבר היחיד שגיליתי בעת המחקר, שהתמקד בארה"ב, היה קשור ברוסיה. מתברר שג'ורג' וו בוש נהג להזמין מנהיגים מהעולם להשתתף בתדריך היומי".

מעניין. 


"זה נשמע מוזר, כי זה מסמך רגיש מאוד, אבל הוא תמיד הקפיד לדבר לפני כן עם אנשי המודיעין כדי לוודא שהם יכינו תדריך שלא מפר עניינים של ביטחון לאומי או שנוגע בנושאים רגישים. אבל יום אחד, מנהיג רוסיה, ולדימיר פוטין, הגיע לתדרוך בחווה של בוש בטקסס, והחליט לחתום על העותק שלו. הפקידים האמריקנים כמובן לא נתנו לו לשמור אותו, אבל זה לא היה החלק העיקרי. אחרי פגישת עבודה רצינית, פוטין ניגש לג'ורג' טנט, ראש הסי-איי-איי שנכח גם הוא בפגישה, ואמר לו: 'אתה יודע, גם לנו יש מסמך כזה'. טנט הסתכל עליו, צחק ואמר, 'ובכן, אנחנו נשמח מאוד לראות את שלך'".

זה סיפור טוב. אז או שלרוסים באמת היה כזה, או שהם החלו לייצר אחד במהירות, אני צודק? 


"או שלא היה להם אחד אבל פוטין רצה לנפח את החזה ולומר 'בוודאי, אנחנו עושים דבר דומה'".

מה אתה יודע על השימוש שעושה הנשיא טראמפ במסמך? 


"אין לנו הרבה מידע על זה. אבל אנחנו יודעים כמה דברים לאחר שראש הסי-איי-איי וראש המודיעין הלאומי דיברו על כך. הם תיארו נשיא אקטיבי מאוד ומחויב בפגישות התדרוך. הם אמרו שנאלצו להלך על בהונותיהם. שמענו גם שהנשיא לא אוהב לקרוא מסמכים ארוכים ולא אוהב לעבור על דוחות. לדעתי הוא אף אמר שהוא מעדיף לקבל את המידע בנקודות. כל זה אומר לי שהנשיא מתעסק במסמך היומי שלו, הוא עושה זאת בצורה של שיחה ולאו דווקא קורא אותו בשקט לעצמו. קרוב לוודאי שהוא שופט כך את הדברים במהירות. המסמך מספק לו נקודת מבט חטופה, זה הסגנון שהוא רוצה". 



* המאמר תורגם באישור מ-Worldview.Stratfor.com, אתר המביא ניתוחים ומידע גיאו-פוליטי.

* The President’s Book of Secrets: The Untold Story of Intelligence Briefings to America’s Presidents

Stratfor Worldview (מאמר מתורגם)

 

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!