גולף עם דיקטטורים – אפוק טיימס

גולף עם דיקטטורים

כיצד נשיאי ארה"ב העבירו אורניום לרוסיה, הזרימו כספים לאיראן, הבטיחו לבנות כור גרעיני לצפון קוריאה והפכו את המערב לכלי משחק בידיהם של המשטרים הרעים. האם טראמפ ישנה גישה?

פרק א'

קלינטון וצפון קוריאה

ביל קלינטון נואם בעד השיחות עם צפון קוריאה | תמונה: Youtube Screenshot

ביל קלינטון נואם בעד השיחות עם צפון קוריאה | תמונה: Youtube Screenshot

 ביל קלינטון, לשעבר נשיא ארה"ב, חשב שהצליח להציל את העולם מאסון גרעיני צפון קוריאני. בתחילת שנות ה-90 החלה צפון קוריאה לפתח את ארסנל הגרעין שלה, וקלינטון הבין שעליו לנקוט בפעולת מנע. "הייתי נחוש למנוע מצפון קוריאה לפתח ארסנל גרעיני, אפילו תוך סיכון של יציאה למלחמה", הוא כתב בביוגרפיה שלו.

אבל קלינטון לא באמת תכנן לצאת למלחמה. בדיוק להיפך – במקום להוקיע את משטר האימים הצפון קוריאני, להשמיד מהאוויר את כור הפלוטוניום שהלך ונבנה (כפי שעשתה ישראל בעיראק ובסוריה), וללחוץ כלכלית על המדינה הקומוניסטית הסוררת, הוא החל לחזר אחרי מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג-איל. קלינטון פתח מולו בשיחות ובסוף גם נתן לו מתנה: סיוע של מיליארדי דולרים.

קים, דיקטטור צמא דם המספק טכנולוגיות טילים למדינות ציר הרשע, שכנע את מנהיג הדמוקרטית הגדולה בעולם לסבסד אותו, ולהכיר בלגיטימיות של שלטונו

קשה להאמין, אבל הרעיון היה כזה: ארה"ב תבנה בצפון קוריאה שני כורים גרעיניים שמפיקים חשמל (כורי מים קלים) ובתמורה צפון קוריאה תפרק את כור הפלוטוניום שלה ותעצור את תכנית הגרעין (פקחים בין-לאומיים שיסתובבו בצפון קוריאה יוודאו זאת). עד שזה יקרה, וכדי שצפון קוריאה לא תרגיש אי נחת, חס וחלילה, ארה"ב תספק לה 500 אלף טון דלק, ותוציא אותה מרשימת המדינות המממנות טרור. שווי העסקה עבור צפון קוריאה: ארבעה מיליארד דולר. "זו עסקה טובה עבור ארה"ב", אמר קלינטון. העסקה, שלא הייתה זקוקה לאישור הקונגרס, כונתה "מסגרת מוסכמת" (Agreed Framework).

לרגע נדמה היה שהדברים מתקדמים בכיוון הנכון. ב-1998, פקידי ממשל אמריקנים המעורבים ביישום ההסכם, העידו בפני הקונגרס כי גם ארה"ב וגם הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית מרוצות מכך שצפון קוריאה לא הפרה את הסכם המסגרת.

אלברייט בצפון קוריאה עם קים ג'ונג איל | תמונה: Frederic J. Brown/AFP/Getty Images

אלברייט בצפון קוריאה עם קים ג'ונג איל | תמונה: Frederic J. Brown/AFP/Getty Images

אבל קלינטון ואנשיו היו נאיביים. שנה קודם לכן, צפון קוריאה סגרה עסקה נוספת, סודית, והפעם עם פקיסטן. היא תספק לפקיסטן טכנולוגיית טילים, ובתמורה פקיסטן תספק לה צנטריפוגות וחומרים להעשרת אורניום. למעשה, קלינטון לא הבין שקים ג'ונג-איל, מנהיג צפון קוריאה, תכנן מההתחלה לרמות אותו.

קים, דיקטטור צמא דם המספק טכנולוגיות טילים למדינות ציר הרשע, שכנע את מנהיג המעצמה החזקה והדמוקרטית בעולם לסבסד אותו, ולהכיר בלגיטימיות של שלטונו. ובעודו ממתין למיליארדי הדולרים שהובטחו לו, הוא האיץ את מאמציו להעשיר אורניום (מהלך, שאגב, לא הפר את ההסכם עם קלינטון, שהתייחס לפלוטוניום). האירוניה הייתה שהצפון קוריאנים גם לא התביישו להאשים את ארה"ב שהיא מפירה את ההסכם, לאחר שהתעכבה בהעברת הדלק שהבטיחה לספק להם. בין 1995 ל-2003 העבירה ארה"ב לצפון קוריאה דלק בשווי 400 מיליון דולר, לפי דו"ח של שירות המחקר של הקונגרס האמריקני (2014).

אלברייט בצפון קוריאה עם קים ג'ונג איל | תמונה: Chien-Min Chung/AFP/Getty Images

אלברייט בצפון קוריאה עם קים ג'ונג איל | תמונה: Chien-Min Chung/AFP/Getty Images

מפנה דרמטי בסיפור אמור היה לצוץ סביב שנת 2000, כשהביון האמריקני גילה לראשונה סימנים לתכנית העשרת האורניום. אבל במקום להשמיד את המזימה המרושעת, שוב בחר קלינטון להתחנף לצפון קוריאנים ופתח ב"מקהלת" שיחות דיפלומטיות. הוא שלח לצפון קוריאה את מזכירת המדינה מדליין אולברייט שנפגשה עם קים ג'ונג-איל ארוכות, חייכה, לחצה לו יד, והצטלמה איתו.

זו הייתה השנה האחרונה לכהונתו של קלינטון שהוחלף בג'ורג' בוש הבן. מזכיר המדינה הנכנס, קולין פאוול, ששמע מאנשיו של קלינטון על הבעיה הצפון קוריאנית, חש מוטרד מאוד. בתוך חודש אחד בלבד מתחילת כהונתו, אמר פאוול לעיתונאים שימשיך את השיחות מול הצפון מהנקודה שבה הפסיקו. לא מתקפה על תכנית העשרת האורניום, לא איומים, אלא דיפלומטיה של ענפי זית.

אבל פה נגמר תפקידו של פאוול. בוש התנגד למהלך וביטל לגמרי את ההסכם. סגן הנשיא, דיק צ'ייני, הסביר את הגישה החדשה במילים האלה: "אנחנו לא נושאים ונותנים עם הרוע, אנחנו מביסים אותו". במבט לאחור התברר שבוש לא עשה מה שהבטיח. צפון קוריאה הגיבה לגישה ה"בושית" בסילוק פקחי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית מתחומה, המשיכה לעבד פלוטוניום והאיצה את העשרת האורניום. ב-2006 היא ביצעה ניסוי גרעיני ראשון, ומוצלח.

בוש, שהבין כי לא עשה כלום כמעט עד עכשיו, שינה כיוון. ביחד עם יפן, דרום קוריאה, סין ורוסיה, הוא הגיע ב-2007 למעין הסכם מול צפון קוריאה שתעצור את ניסויי הגרעין שלה. בתמורה, צפון קוריאה אמורה הייתה לקבל 950 אלף טון דלק או סיוע כלכלי באותו שווי. בוש לא רק שלא הכניע את הרוע, אלא המשיך במידת מה את גישת ההתחנפות של קודמו. כשהתכונן לעזוב את הבית הלבן הוא אף כתב מכתב למנהיג צפון קוריאה, שבו פילל כי העסקה תישאר על כנה, כפי שפורסם בניו יורק טיימס (דצמבר 2007). ייתכן שבוש היה נאיבי כמו קלינטון בהאמינו לדיקטטור המרושע, או שבקלות דעת חשב שלא דחוף לטפל בנושא. ב-2009 הצפון שיגר טיל נוסף, וההסכם בוטל.

פרק ב'

אובמה מעביר זמן

העביר זמן, ברק אובמה | תמונות: Jewel Samad/AFP/Getty Images

העביר זמן, ברק אובמה | תמונות: Jewel Samad/AFP/Getty Images

   כשברק אובמה הגיע לבית הלבן, הוא בחן אפשרות לפתוח שוב בשיחות עם צפון קוריאה, אבל בפועל לא התפנה לזה – הוא היה עסוק בסיום המלחמה בעיראק וביציאה מהמשבר הכלכלי של 2008. כך חלפו להן השנים. ב-2011 קים ג'ונג-איל מת והוחלף בבנו, קים ג'ונג-און, שלמד באירופה. מי שחשב שהבן יביא איתו גישה אירופית, שלווה יותר ורעננה, טעה. קים רק הגביר את הרטוריקה המלחמתית.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!