"אנשים לא אוהבים את הכיעור הזה. הם משתוקקים להרמוניה"

מדוע הרשויות המקומיות בוחרות לשמר בניינים מכוערים, עשויים מבטון כבד ואפור, ללא עומק תרבותי ויופי?

מגדל שלום | תמונה: Sambach-CC-BY-SA-2.5

מגדל שלום | תמונה: Sambach-CC-BY-SA-2.5

לפני 12 שנה, כשחייתי בפריז, נהגתי לצאת בכל יום לקנות בגט לארוחת הבוקר, כמו צרפתייה אמיתית. הייתי אז סטודנטית והתמזל מזלי לגור באחד הרובעים היפים של העיר. גרתי בדירת קרקע בבניין ישן, קלאסי ומעוטר, עם חצר פנימית יפהפייה, מרוצפת באבנים גדולות, שהונחו שם לפני כמה מאות שנים. כמה מזל, חשבתי לעצמי, שנפל בחלקי לפסוע בנוף שנושם בתוכו היסטוריה ויופי.

שנה אחר כך הגעתי לאתונה ומצאתי את עצמי מתגוררת במשך כמה חודשים בדירה קטנה בלב שכונת פלקה העתיקה. בכל יום, הייתי עולה בגרם המדרגות המוביל לגג, כדי לתלות כביסה או סתם לשבת לקרוא, תוך כדי שאני מרימה את עיניי, נרגשת לראות את האקרופוליס עומד שם במלוא הדרו

איך היה נראה הרחוב אם לא היו הורסים את גימנסיה הרצליה ובונים במקומו את מגדל שלום?

כשחזרתי לארץ עבדתי כמה שנים בלב שכונת נווה צדק. ביום שמש נעים, הייתי אוכלת את ארוחת הצהרים שלי במרפסת משוחזרת, בבית שנבנה בסוף המאה ה-19, מרגישה כמו בסרט ונהנית מהאסתטיקה ומנוף השכונה.

בדרכי הביתה, הייתי עוברת ברחוב הרצל, הרחוב הראשי של תל אביב הקטנה, מתבוננת ב"מגדל שלום מאיר" ומנסה לדמיין איך היה נראה הרחוב ואיך היו נראים חיינו, אם לא היו הורסים את בית הספר המיתולוגי "גימנסיה הרצליה", שנבנה לא פחות ולא יותר בהשראת בית המקדש. הפעם, חשבתי, ההיסטוריה לא שרדה, ובמקומה בנו את הבניין האפור והמכוער הזה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!