טור עורך גיליון 309: חישוב צעדים קדימה

איש לא התכונן למצעד החיוכים של הדיקטטור קים ג'ונג-און, בפגישה הראשונה מזה עשורים עם שליט דרום קוריאה. אף אחד גם לא חזה ולא שיער בנפשו שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, יהיה מועמד ללא פחות מאשר פרס נובל לשלום.
בעידן העכשווי, בו נדמה שיש לנו שליטה בכל, עדיין קיים דיסוננס בין הציפיות והמושגים הרווחים בחברה, לבין האופן שבו ההיסטוריה מתרחשת ו"אנשי השעה" שלה פועלים. דיסוננס המועצם עקב פער גדול הקיים בין דיווחי התקשורת והפרשנות שלה, לבין מה שקורה בפועל: היחסים, המתחים, התוכניות והאידיאולוגיות של הפוליטיקאים. הדבר נכון במיוחד בכל הקשור בדונלד טראמפ. הדיווחים שהילארי קלינטון היא זאת שתנצח בבחירות הם דוגמה טובה לכך.
יתרונו של מגזין היוצא פעם בחודש הוא יכולתו לעסוק בטווח הארוך, במקום להיצמד לענייני השעה. מלכתחילה, אנחנו משתדלים בעבודתנו להסתכל כמה צעדים קדימה, להבין תהליכים, ולהתייחס פחות לביטויים שעל פני השטח.
לכן, כשניסינו להבין את יחסי ארה"ב-רוסיה, למשל, ראינו שגם בחזית הזאת טראמפ מתכוון להפתיע, ולפעול הפוך מהדעה הרווחת. בעוד שכלי תקשורת בכל העולם טוענים שהיחסים בין ארה"ב לרוסיה בשפל של כל הזמנים וששתי המדינות נכנסות ל"מלחמה קרה חדשה", הכתבה הפותחת בגיליון הנוכחי תטען שטראמפ עשוי לנקוט במהלך לא צפוי, ולשתף פעולה עם פוטין נגד אויב משותף, מהלך שגם יוביל לעידן גיאו-פוליטי חדש. למעשה, מעשיו ואמירותיו של טראמפ מצביעים על אסטרטגיה ברורה מאוד ביחסו לפוטין.
גם בתחום המדע והטכנולוגיה החלטנו להתבונן כמה צעדים קדימה במדור מיוחד: "הרעיונות של המחר". החל מצמחים ששומעים והמהפכה החקלאית שהם עשויים להביא, דרך חוק פיזיקה דומיננטי שעומד להשתנות ולהפוך את "ציר הזמן", ועד דבורים רובוטיות אוטונומיות שרשת וולמארט מתכוונת לייצר.
באפוק טיימס אנחנו עוסקים לעתים קרובות גם בנושאים הנחשבים ל"על זמניים", כמו משמעות החיים ומהות הקיום שלנו, התנהלותנו בחברה, בחינוך, בהיסטוריה, בפילוסופיה ובתרבות. במדור חדש שקראנו לו "האדם מחפש משמעות", הבאנו ראיון מרתק עם ג'ורדן פיטרסון, הפסיכולוג המצליח בעולם. עד לפני שנתיים היה פיטרסון פרופ' אנונימי. הוא הפך לאחד האנשים הידועים בעולם כשהחל לעסוק בשאלות עכשוויות המשפיעות על החברה שלנו, כמו "פוליטיקת הזהויות", "שוויון" ו"יחסי גברים-נשים".
בכתבה אחרת במדור הרהרנו בחשיבות היופי בערים שלנו. תהינו מדוע הרשויות המקומיות רוצות לשמר בניינים מכוערים, עשויים מבטון כבד ואפור, בלא עומק תרבותי ויופי. בנייה מהסוג הזה הייתה נפוצה בין שנות ה-50 ל-70 במבני הציבור בארץ. מה לציבור יש להגיד בנושא?
אני מקווה שתיהנו מהגיליון הזה ושהוא יספק לכם חומר למחשבה. כתבו לנו מה דעתכם.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!