"אני רק בת 39, ומציעים לי למות באמצע החיים"

חייה של מירב קרסיק נראו מושלמים, עד שהכול קרס אל תהום ומוות. סיפור מעורר השראה על התמודדות עם הבלתי אפשרי

שתפו אותנו עם חברים!

תמונה: באדיבות מירב קרסיק

החיים של מירב קרסיק (היום בת 44) נראו לה מושלמים. לפחות עד ינואר 2013. בית קטן במושב יפהפה. בעל אוהב ושלושה ילדים מקסימים. מתעוררים בבוקר לציוץ ציפורים, פותחים את הדלת ורואים שמים מרהיבים. משפחה מורחבת שגרה בסמוך, וכולם עוזרים לכולם. עבודה במשרה חלקית מהבית. כשהילדים חוזרים הביתה בצהרים, יש לה כל הפנאי להיות אימא במשרה מלאה, בדיוק כפי שתמיד רצתה. מה עוד אפשר לבקש? מבחינתה של קרסיק היא חיה את החלום של חייה.

כשהתחילה להשתעל היא ניסתה לנפנף את השיעול, תוך שהיא מזכירה לעצמה שלאימהות אין זמן להיות חולות

היא טיפחה ושמרה על החלום כדי שיישאר מושלם. "הנקתי את כל הילדים עד גיל שלוש", היא מספרת בראיון לאפוק טיימס. "בכל רגע נתון הייתי מקפידה שהבית יהיה נקי ומסודר, שיהיה לו מראה מטופח. אחרי כל ארוחה הייתי מזדרזת לנקות הכול, הקפדתי שהילדים יהיו תמיד מקולחים ונקיים, שיהיו להם קופסאות אוכל ממותגות לגן ולבית ספר". הסדר והשגרה עזרו לה לשמור על המראה המושלם. "נאחזתי בהם כי הם נתנו לי ביטחון. כי אם יהיה בלגן זה אומר שיש בעיה, זה מצביע על חוסר שליטה", ובעיקר הם עלולים להרוס את התמונה היפה של החיים. ואז הגיע החורף של 2013.

לאימהות אין זמן להיות חולות

קרסיק תמיד אהבה את החורף, כפי שהיא כותבת בספרה "המושת'למת", העומד להתפרסם בקרוב. אבל מאז שהילדים נולדו היא קצת פחדה מהקור. היא חששה שהילדים יחטפו איזה וירוס, ואז היא הייתה הופכת לחצי בן אדם מרוב דאגה. כשהיא בעצמה התחילה להשתעל, היא ניסתה לנפנף את השיעול תוך שהיא מזכירה לעצמה שלאימהות אין זמן להיות חולות. כשהרופא רשם לה אנטיביוטיקה היא נחרדה. "אני? אנטיביוטיקה? מה, אני עומדת למות? מה פתאום, אני לא מכניסה רעל לגוף שלי", היא כותבת בספרה. אבל השיעול הלך והתגבר עד שגופה הותש לחלוטין. היא לא יכלה להרים את בנה הקטן, לא לטפס במדרגות, לא לאכול, ולא מצאה אוויר להשלים משפטים כשניסתה לדבר. התמונה היפה של חייה נסדקה.

אני לא יכולה להסביר את הסבל של חיים שיוצאים מהגוף. אני מאופקת מאוד ומנומסת, אבל צרחתי מכאבים נוראיים שאי אפשר להסביר בכלל

לילה אחד, בשעה מאוחרת, היא העירה את בעלה, הודיעה לו שהיא נוסעת לבית החולים, ושיישאר להשגיח על הילדים. בבית החולים עשו לה צילום חזה וקבעו שיש לה כנראה דלקת ריאות, ושלחו אותה הביתה עם אנטיביוטיקה. הפעם היא הסכימה לקחת אותה, העיקר שהסיוט הזה ייגמר. אבל הגוף שלה כבר סירב לשתף פעולה. היא לא הייתה מסוגלת לבלוע את האנטיביוטיקה, הרגישה על סף עילפון, ובשעת לילה מאוחרת היא נסעה לבית חולים אחר. הפעם היא התעקשה להישאר בבית החולים. למחרת עשו לה בדיקות מקיפות, וכשהרופאים עמדו מסביב למיטתה בשעת הביקור בצהריים, היא שמעה בפעם הראשונה נזרקות לאוויר המילים: "אי ספיקת לב".

כשהרופאים יצאו מהחדר היא התנפלה על "ד"ר גוגל" בניסיון להבין את המשמעות של המילים המוזרות האלה. "מה שקראתי היה מפחיד מאוד", היא מספרת, "ומרוב פחד איבדתי את הקול לשלושה שבועות, פשוט לא יכולתי לדבר. 'ד"ר גוגל' סיפר לי שרוב האנשים עם אי ספיקת לב מתים תוך שנה, מקסימום חמש שנים. זו מחלה איומה, איומה, וזו מחלה של זקנים, ואני רק בת 39, ומציעים לי למות באמצע החיים". בהמשך הסבירו לה רופאים שאי ספיקת לב יכולה ללכת לשני כיוונים: או שזה יחלוף מעצמו, מה שקורה לפעמים אצל נשים אחרי לידה, או שהמצב יתדרדר ואז חייבים לעשות השתלת לב. קרסיק נאחזה באפשרות הראשונה, אף על פי שלא הייתה אחרי לידה. "אפילו לא שמעתי את האפשרות השנייה, זה בכלל לא חדר לתודעה שלי, יש גבול לכמה דברים יכולים להיות הזויים, ברור שזה הולך לעבור לי".

לב של מישהו שמת

קרסיק שוחררה הביתה עם ערמה של תרופות, והתחילה להתאמן בחדר הכושר של המכון לשיקום הלב. "התאמנתי להיות ספורטאית, הקפדתי לאכול בלי מלח, לקחתי תרופות והרגשתי טוב, בריאה. הייתי מוכנה לקבל חיים כאלה, וגם לא יותר מדי להתעסק עם זה. לא מדברים על זה הרבה, הכול טוב".

אבל לא הכול היה טוב. אחרי שלוש שנים וחצי החל המצב להתדרדר. בהתחלה היו כאבי בטן חזקים עם בחילות והקאות וירידה במשקל. קרסיק שוב נכנסה ויוצאה מבית החולים. היא עדיין הצליחה להערים על עצמה וגם על הרופאים: כל הזמן חייכה, ניסתה להציג לכולם, ובעיקר לעצמה, שהכול בסדר. "יש לי רק קצת בחילות, באמת זה כלום". אבל ההתדרדרות המשיכה, וכבר אי אפשר היה להמשיך את ההצגה. האבחנה הייתה שיש לה אי ספיקת לב סופנית, ושהיא בדחיפות ראשונה להשתלת לב. "זה היה שוק. הלב שלי יהיה של מישהו שמת. מישהו שהוא בריא והוא בכלל לא יודע שהוא עומד למות. זה קשה מאוד, אף אחד לא מכין אותנו להתמודד עם דבר כזה, זה בלתי נתפס".

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!