המורה שממשיך ללמד תחת אש

איך הצליח מורה, בלב ההרס והזוועות שהתרחשו בסוריה, ללמד את התלמידים שלו על תקווה, אהבה וטוב לב

תמונה: באדיבות עבדולקאפי אלחמדו

" עבדולקאפי?"

"כן, אני כאן".

"מה שלומך? מה המצב שם?"

"אנחנו חיים. הכול בסדר. אני ממשיך ללמד באידליב".

"כל העולם צופה בחרדה ובאי ודאות על מה שקורה אצלכם. אתם לא מפחדים?"

"לחכות למוות גרוע הרבה יותר מהמוות עצמו. אחרי שבע שנים של הרס ומלחמה, אנחנו צריכים לעשות משהו טוב. אנחנו צריכים לחנך את הדור הבא. תאמיני לי, אם לא יהיה חינוך, כל הצעירים האלה יהיו לוחמים, אולי יצטרפו לארגונים קיצוניים, אולי יעזבו את המדינה. לאנשים יהיה עתיד שחור בלי חינוך. לכן אנחנו כאן".

אם לא יהיה חינוך, כל הצעירים האלה יהיו לוחמים, אולי יצטרפו לארגונים קיצוניים

בכנות ובכריזמה המאפיינות אותו, המורה עבדולקאפי אלחמדו מספר לי בראיון טלפוני מסוריה איך עמד מול קבוצה של ילדים בני תשע ועשר, בעיר חאלב, בסלון שהיה פעם שייך למשפחה והפך לכיתה מאולתרת, ולימד. ריח של הרס היה באוויר ועדיין ביקש אלחמדו מהילדים להתחלק לשלישיות ונתן לכל שלישייה ספר. השיעור התחיל.

לאחר חצי שעה נשמעה דפיקה בדלת. אלחמדו פתח אותה וראה את תלמידו עמרן עומד שם נבוך. "למה איחרת עמרן?" אמר בקול תקיף, "השיעור התחיל לפני חצי שעה". "המורה אני מצטער", ענה הילד והמשיך בקול שקט: "אבא שלי ואחותי נהרגו אתמול במתקפה, באתי לספר לך את זה".

תמונה: באדיבות עבדולקאפי אלחמדו

"הייתי בהלם", סיפר לי אלחמדו, "הוא הגיע עד לבית הספר כדי להגיד לי שלא אכעס שהוא לא מגיע. הייתי בהלם. לא ידעתי מה לעשות ורק אמרתי לו שאני מצטער על המשפחה שלו. אחר כך כעסתי מאוד על עצמי שהתרגזתי על ילד שהיה במצוקה".

אולי הוא הגיע כי הוא בטח בך ורצה להיות בכיתה. 

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!