איך ללמד חוכמה במקום ידע

שיחה עם נמרוד אלוני, פרופ׳ לפילוסופיה של החינוך, על הכשרה לאמנות החיים, על תרבות גבוהה ועל דמות המחנך המושלם

צילום מקור: תקווה מהבד

אחד התפקידים המרכזיים של המורים בעבר היה להעביר ידע. היום הידע קיים בכל מקום. מהו אם כך תפקידו של המורה היום? אני שואלת את פרופ' נמרוד אלוני בתחילת שיחתנו במשרדו בסמינר הקיבוצים. פרופ׳ אלוני, בנה של שולמית אלוני, הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים, ראש קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי ומנהל תחום האתיקה החינוכית ב"מרכז לאתיקה בירושלים". הוא פרסם עד היום תשעה ספרים בתחום החינוך ההומניסטי, החינוך המוסרי והחינוך לדמוקרטיה.

שעמום מחוסר גירויים חיצוניים הוא ביטוי לשממה פנימית. אפשר ללמד חוכמה. אבל צריך שהמורים עצמם יהיו מופת של דוגמה אישית של חוכמה

"נכון שלצעירים היום יש טונות של אינפורמציות, אבל חינוך במובן האידיאליסטי או הפילוסופי אינו מסתפק ברכישת בקיאות בידע, אלא תמיד שואף לאיזשהו אידיאל של מה שנקרא הכשרה לאמנות החיים, או הכשרה ל׳בנאדמיות׳. זהו אידיאל שקיים מתקופתם של קונפוציוס ובודהא במזרח, דרך סוקרטס, אפלטון ועד אריסטו".

מה הכוונה בהכשרה ל״בנאדמיות״?

״זו הכשרה שמטרתה אינה להשיג ידע, אלא חוכמה. זה משהו שהוא הרבה מעבר לידע או בקיאות. זה משהו שכולל בתוכו מצפן מוסרי, טוב טעם, טקט, שיקול דעת, הרבה השכלה כמובן וחשיבה ביקורתית. כל זה ביחד מביא בסופו של דבר לאורח חיים פורה. אבל כבר בתחילת המאה העשרים המתמטיקאי והמחנך האנגלי אלפרד נורת׳ וייטהד כתב על כיצד התדרדרנו מאידיאלים של חוכמה ומוסר לאידיאל של בקיאות בחבילות ידע״.

ומה המצב היום בהשוואה לעבר?

"המצב עוד יותר קשה. הסיבה לכך היא המגמות הדומיננטיות בתרבות בת זמננו, שמצד אחד מעמידות לרשות הצעירים חופש בחירה חסר תקדים ומזמנות להם באמצעות המדיה הדיגיטלית נגישות כמעט לא מוגבלת לתשתיות ידע ותרבות. ומצד שני מדלדלות את השפה, משטיחות את התרבות, פוגעות בקשרים הקהילתיים והבין אישיים, מחלישות את הדמוקרטיה, מחריבות את איכות הסביבה, מנכרות את הצעירים מהחברה ומהטבע וממכרות אותם לריגושים עזים בתעשיית הבידור, בחמדנות הכספית, בפולחני סלבריטאים, במדיה הדיגיטלית ובשימוש בסמים ובאלכוהול.

"בנוסף, אנחנו חווים פיחות משמעותי מאוד במדעי הרוח. יש קיצוצים בלימודי חינוך וכמעט שלא מלמדים יותר פילוסופיה והיסטוריה של החינוך. הכול קיבל אוריינטציה טכנית, ביצועיסטית. ישראל אימצה את הדגם האמריקני הוולגרי של תוצרים, ביצועים, כמויות, מבחני פיז״ה וגופים חיצוניים. במשך זמן רב הדגש היה על תוצרים במבחנים והתעלמות כמעט מוחלטת מחוויית הלמידה, מהאקלים הבית ספרי, מיחסי אנוש ומחינוך ערכי. כל זה היה לא רלוונטי – תמיד רצו לראות את השורה התחתונה במונחים של תוצרים כמותיים – היכן אנחנו ביחס לפיז״ה או במיצ"בים".

אפשר בכלל ללמד חוכמה?

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!