ילדים לא בהכרח צריכים לחייך

תמונה: יואב אשל

 

4:30 לפנות בוקר. הטיול השנתי הראשון שלי כמורה. מאות תלמידים מתארגנים לקראת היציאה לעבר מצדה. בפינת האוהל תלמיד אחד בהיסטריה. כל החברים שלו כבר בדרך לאוטובוס והוא אינו מצליח לקפל את שק השינה ולא מוצא את מברשת השיניים. אל דאגה, המורה כאן להציל את המצב.

"אין צורך להיות בלחץ, לא צריך לבכות", אני פותח ואומר. "הכול בסדר", אני ממשיך. "בוא, אראה לך איך מקפלים את שק השינה, נמצא יחד את המברשת". אני מקפל בעצמי את שק השינה ומסביר לו היכן לחפש את המברשת.

על פניו, עשיתי את כל הדברים הנכונים. התלמיד נרגע, עלה לאוטובוס ולא התקשר לאימו לדווח שהוא סובל בבית הספר ושונא טיולים שנתיים. תוך זמן קצר הוא יחייך ויצלם סלפי במצדה. המשימה הושלמה.

לקח לי לא מעט זמן להבין שעל אף שהיעד הושג, המשימה כלל לא בוצעה. התלמיד למד דרכי שלושה שיעורים בעיתיים: הראשון הוא שלא צריך להיות בתוך קושי, צריך לעבור הלאה. השני הוא שהכול בסדר, בתכל'ס הכול בסדר תמיד, זה רק אתה שחווה משהו לא תקין – אז תתאים את עצמך. השלישי הוא שמישהו אחר יפתור עבורך את ההתמודדות שלך עם קושי. מה שחשוב זה להגיע לנקודת היעד, לרגע השמח שכולם נהנים בו שלשמו יצאנו לדרך. אולם, מה לגבי הדרך עצמה?

לאורך שנותיי כמחנך שמתי לב שחלק ניכר מתלמידיי אינם מצליחים לומר שקשה להם. בהתחלה שיתפתי עם זה פעולה. הייתי בעיקר מעודד, מקטין את המצוקה, מנסה להקל ומספק פתרונות בשצף. עם הזמן הבחנתי שזו אינה נטייה רק אצלי, אלא תנועה רחבה יותר הנמנעת מהכרה בקושי. סוג של שפה וגישה שחלחלו לתודעה של הרבה אנשי חינוך והורים. אין קושי – יש אתגר, כזה שעם קצת מחשבה חיובית פשוט נצלח והוא יעבור בלי שנחווה מצוקה.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!