טור עורך גיליון 315: איך לחשוב

מרבית בני האדם נותנים לאנשים אחרים לחשוב עבורם. גם אנחנו עושים זאת. אנחנו מקבלים את הדרך שבה מומחים, בעלי דעה או גורמים סמכותיים מנתחים דברים, ואנו מאמצים את מסקנותיהם ברמה זו או אחרת. הסיבה לכך ברורה: חשיבה היא עסק מסובך, קשה ומעייף. יש תחומים שאיננו מסוגלים לנבור בתוכם, העובדות כמעט תמיד לא זמינות עבורנו וחוץ מזה, יש יותר מדי דברים לחשוב עליהם.

לאורך ההיסטוריה היו אלה אנשי האצולה, הפילוסופים או הממסד הדתי שחשבו בשבילנו. היה בכך יתרון – בדרך זו יכולנו ללמוד על מסורות עתיקות, על התרבות שאליה השתייכנו, על רעיונות ערכיים ורוחניים, וגם על בסיסי חשיבה מתמטיים ופיזיקליים.

אבל היה בכך גם חיסרון – אם חדר למוחנו רעיון או תפיסה מוטעים, הם התקבעו שם, וכל מחשבה שהגיעה לאחר מכן נאמדה לאורם. היום החיסרון הזה בולט במיוחד, כשאנשים רבים נותנים לתקשורת לחשוב עבורם. מה שנכתב באינטרנט ועל דפי העיתונים היומיים, אפילו אם אלה תפיסות מוטעות או "פייק ניוז", חודר למוחנו, מתקבע בו, וקשה מאוד להשתחרר ממנו.

בעיית החשיבה העצמאית מתחילה עוד בילדות. תחשבו, למשל, על בני חמש ושש הנשאלים שאלה מאתגרת. במרבית הפעמים לא עוברת שנייה עד שהם עונים: "לא יודע, תגלה לי". אין בכך כל בעיה, כיוון שהילד עוד לא למד תבניות חשיבה שיסייעו לו לפתור את החידה. הבעיה נעוצה במבוגר, שמחליט לגלות את התשובה מיד, מבלי לסייע לילד להגיע אליה לבד.

המשורר האמריקני המפורסם ואיש החינוך רוברט פרוסט, טען במאמר "חינוך באמצעות שירה" (Education by Poetry) שנכתב לפני כ-90 שנה, כי אנחנו מבקשים מאנשים לחשוב, אך אנחנו לא מלמדים אותם מהי חשיבה. "יש האומרים שלא צריך להראות לאנשים איך לחשוב. 'להתראות ותחשבו לבד'. ניתן להם את הצורות ואת המשפטים ואם יהיו להם רעיונות הם ידעו כיצד לכתוב אותם. אבל זה מגוחך… כדי ללמוד כיצד לכתוב צריך ללמוד לפתח רעיונות".

אבל היכולת לפתח רעיונות על בסיס "חשיבה מדעית" אינה מספיקה. פרוסט האמין שילד צריך שיראו לו איך לחשוב במובן שיעזרו לו ליצור "מטאפורות" ולהבין "מטאפורות שהעולם מציג בפניו". מטאפורה, כפי שהוא הבין אותה, יוצרת דואליות – היא מחברת בין החומר לרוח, בין המשמעות למהות ובין הגשמי למטאפיזי, של כל דבר בעולם.

פרוסט האמין שאם מלמדים ילד מגיל צעיר את הדואליות הזאת, הוא יוכל, לכשיגדל, לזהות משמעויות עמוקות, ובתהליך החשיבה להסתכל על העולם כמקום מורכב יותר. "בין אם מישהו הוא משורר, פוליטיקאי, מדען או מורה", כותב פרוסט, "הוא ילך לאיבוד אם יישאר רק עם החומריות ובלי המטאפורה שמחזירה את הדברים למקומם הנכון. בלעדיה הוא נשמה אבודה".

בגיליון הנוכחי תוכלו למצוא כתבות וראיונות מעוררי השראה עם אנשי חינוך, כמו המחנך והפילוסוף פרופ' נמרוד אלוני; עם המורה שמלמד תחת אש הפצצות בסוריה; או עם ביל סטריקלנד שמנהיג מהפכת למידה באמצעות הדגשת יופי ואסתטיקה. מטרתנו הייתה לעורר מחשבה ולא לדרג אנשי חינוך. גם לא ניסינו להביא את כל הנעשה בתחום החינוך בעולם – שכן מדובר במשימה בלתי אפשרית.

בנוסף, תמצאו בגיליון כתבות מרתקות אחרות. במדור גיאו-פוליטיקה ניסינו להבין מה נמצא מאחורי תוכניתו של נשיא ארה"ב להקים נאט"ו ערבי – כוח צבאי מאוחד של מדינות ערב הסוניות באזורנו שמטרתן להתנגד לאיראן. בכתבה אחרת ראיינו ניצולים אויגורים שיצאו לאחרונה ממחנות החינוך בסין, כדי להבין מה קורה בחדרים החשוכים של מרכזי העינויים.

אנחנו מקווים שתמצאו את התוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה. כתבו לנו מה דעתכם.

איל לוינטר,
עורך ראשי, אפוק טיימס ישראל

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!