״התחלתי לחשוב איך אפשר לשפר את ווייז, ואז נפל לי האסימון״ – אפוק טיימס

״התחלתי לחשוב איך אפשר לשפר את ווייז, ואז נפל לי האסימון״

איך לגרום לאנשים עם רכב לרצות להסיע ממקום למקום אנשים שאינם מכירים? השאלה הזו, שהתפתחה במוחם של כמה יזמים מהגליל התחתון, הפכה לסטארט-אפ שעשוי בשנים הקרובות לייתר את המוניות ולשנות מהיסוד את האופן שבו בנויים חלק מהארגונים

היזמים של "לזוז", משמאל לימין: מתן פילד, שי זלוף, אורן סוקולובסקי, איתן קצ'קה. בארגון הקהילתי שלהם אין מנהלים ואין תפקידים

למייסדי הסטארט-אפ הישראלי La’Zooz ("לזוז") יש מטרות שאפתניות במיוחד: הם רוצים לעשות מהפכה מוחלטת בתחום התחבורה – לייתר את המוניות, לחתוך בחצי את תנועת המכוניות בכבישים ואפילו לשנות מהיסוד את האופן שבו בנויים ארגונים. יש שיגידו שהם סתם חולמים. אבל אחרי שזכו בשתי תחרויות, קיבלו הבטחה ממשקיע גדול להזרים להם רבע מיליון דולר וזכו לשבחים של היזמים המובילים בתעשיית ה״ביטקוין״, אפשר לומר שהם חולמים, אבל לא סתם.

באופן אירוני, עיקר השימוש במערכת הכבישים שלנו הוא להעביר כיסאות ריקים ממקום למקום, מסבירים המייסדים. ״למעשה, אלפי כיסאות ריקים לא חוו אף ישבן במשך שנים״, הם אומרים. וכך היעד הראשון בשרשרת המהפכות שמתכננים ב״לזוז״ הוא להפוך מהיסוד את מבנה מערכת התחבורה המיושנת והבזבזנית שלנו.

הכול התחיל לפני כמה שנים. אחרי שעבד במשך שנים כמפתח תוכנה למחייתו, ובמקביל כמורה ליוגה, שי זלוף עדיין התקשה לסגור את החודש. הייתה זו התקופה של פרוץ המחאה החברתית הגדולה, וזלוף, נשוי ואב לשניים, התחיל להבין שהוא לא לבד במצוקה שלו. ״התחלתי לחשוב: איך זה שאני עושה משהו שאני אוהב ושאני טוב בו, אבל מתקשה לפרנס את המשפחה שלי. התחלתי להבין שיש פה משהו משותף לעוד אנשים״, מסביר זלוף בראיון לאפוק טיימס.

האפליקציה של "לזוז" משתמשת בעיקרון של מועדוני הלילה כדי לצבור מספיק משתמשים לפני שהיא תתחיל להציע שירותי שיתוף נסיעות בזמן אמת

אבל גם לאחר שהשתתף במחאה החברתית הוא חש חוסר סיפוק. הוא הבין שמשהו משובש במערכת, ושצריך למצוא דרך לשנות אותה מהיסוד. כמפתח תוכנה, עלה לו רעיון: להקים מיזם לשיתוף נסיעות, כך שאנשים יוכלו לחלוק את הכיסאות הריקים שבמכוניות שלהם, לחסוך לאנשים עלויות ולהוזיל את יוקר המחיה. ״השקעתי ברעיון הזה הרבה אנרגיה, אבל לא היו לי מספיק משאבים כדי לקדם אותו״, מספר זלוף. כך הרעיון גווע לאטו, אבל לא נשכח.

כמה שנים לאחר מכן חזר מתן פילד, פיזיקאי, מפוסט-דוקטורט בהודו. פילד, גם הוא נשוי ואב לשניים, חיפש מקום שליו לגור בו, והצטרף לאותו מושב בגליל התחתון שבו גר זלוף, יודפת. ״באותו זמן, לפני שנה, קניתי את הסמארטפון הראשון שלי״, מספר פילד. ״בעצם קניתי אותו בשביל ׳ווייז׳. מהרגע הראשון חשבתי שזה דבר גאוני. אבל חשבתי שאפשר לעשות כל כך הרבה יותר מזה. חשבתי שיש כאן כלי שיכול לסנכרן בין אנשים״.

״התחלתי לחשוב איך אפשר לשפר את ווייז, ואז נפל לי האסימון: יש משהו שיכול להיות הרבה יותר גדול מווייז: שיתוף נסיעות דרך הטלפון. התלהבתי מזה כל כך, שהתחלתי להתקשר לכל מי שאני מכיר ואמרתי שזה הדבר הבא״.

זלוף ופילד גרו קרוב כל כך, אבל לא ידעו זה על זה, עד שיום אחד נפגשו באקראי נשותיהם במכולת ופתחו בשיחה. כבר באותו ערב הצטרף פילד לערב פיצות בבית משפחת זלוף והשניים החלו לגלגל ביחד את הרעיון שלהם. אל השיחות והתוכניות הצטרף בתוך זמן קצר גם אורן סוקולובסקי, גם הוא מיודפת.

מטרתם הייתה למצוא דרך ליצור פלטפורמה לשיתוף נסיעות בזמן אמת. ממש כמו שאנחנו יכולים להוציא את הטלפון מהכיס ולהזמין טקסי באמצעות ״גט טקסי״ או ״אובר״, כך נוכל להזמין טרמפ עם מישהו שבדיוק נוסע בכיוון שאנחנו צריכים.

הטכנולוגיה כבר כאן, הם חשבו. לכל אחד יש סמארטפון בכיס, ורק צריך מערכת שתאפשר לסנכרן בין אלה שמעוניינים להציע הסעה לבין אלא שמעוניינים לקבל אחת.

״המחשבות הראשונות שהיו לנו היו איך לגרום לאנשים לחלוק את המכונית שלהם, ומהר מאוד הגענו לתשובות״, מספר פילד. ״יהיה אלגוריתם להתאמה בין אנשים. האלגוריתם יתאים אנשים דומים או אנשים עם מכרים משותפים, וינסה להתאים אנשים שיהיה להם כיף לנסוע יחד״.

אבל אז הבינו השניים שיש בעיה שיהיה להם קשה הרבה יותר לפתור. כדי שהאפליקציה תעבוד צריך מסה קריטית של אנשים שתשתמש בה. אם המערכת לא תצליח לחבר בין נוסעים למסיעים בזמן קצר, אנשים לא ישתמשו בה. ״איך מצליחים לגרום ל-100 אלף משתמשים להשתמש באפליקציה שבכלל לא עובדת?״ הם תהו. ואז הגיע הפתרון.

איך ממלאים מועדון בבליינים?

"זאת אותה הבעיה שמתמודדים איתה מועדונים״, מסבירים המייסדים של ״לזוז״. כשפותחים את הדלתות בעשר בלילה, האדם הראשון ייכנס למועדון. כשהוא יגלה שהוא היחיד במועדון הוא יעזוב. כך גם לגבי האדם השני שייכנס, והמועדון יישאר ריק. זאת בעיה שחסמה את התקדמותם של פרויקטים שונים בעולם לשיתוף נסיעות.

ממלאים את הכיסאות הריקים במכוניות. מימין לשמאל: מתן פילד, איתן קצ'קה, גבי קאופמן ושי זלוף

הפתרון של מועדוני הלילה, הם מסבירים, הוא להתחיל לקבל אורחים כבר בעשר בלילה, אבל לא לפתוח את הדלתות, ולהסביר שהדלתות ייפתחו בקרוב. כך ייווצר תור, בזמן שבעלי המועדון יכבד את האורחים הסבלניים במשהו לשתות או לאכול. כשמספיק אנשים יתאספו, המועדון יפתח את הדלתות, וכולם יכנסו ביחד.

״לזוז״ עושה את אותו הדבר, הם מסבירים. במקום תור למועדון, הם יוצרים תור של אנשים שמורידים את האפליקציה וממתינים לרגע שבו ניתן יהיה להשתמש בה לשיתוף נסיעות. ובזמן שנוצר תור, המשתמשים הסבלניים מתוגמלים על ההמתנה שלהם ועל יצירת הרשת שתאפשר בסופו של דבר את שיתוף הנסיעות – במטבע, שנקרא ״זוז״.

האנשים שמריצים את האפליקציה צוברים ״זוז״ ככל שהם נעים ממקום למקום בזמן שהאפליקציה (בינתיים לאנדרואיד בלבד, ניתן להוריד דרך האתר lazooz.org) רצה ברקע. הם מכנים את זה ״כריית זוזים״, על פי הז׳רגון של ״ביטקוין״ ושאר המטבעות הקריפטוגרפיים.

יש דרך נוספת לצבור ״זוזים״ חוץ מ״כרייה״ שלהם תוך כדי נסיעה. המשתמשים מתוגמלים גם על הרחבת הרשת. כל חבר שמוריד בעקבותיהם את האפליקציה מזכה אותם ב״זוזים״ נוספים. כך המשתמשים מקבלים תמריץ להמשיך להגדיל את הרשת ולהפיץ את הבשורה.

בינתיים, האפליקציה מראה למשתמש כמה אנשים כבר ״עומדים בתור״, כלומר, מפעילים את האפליקציה וכורים זוזים. האפליקציה תציג גם כמה מהדרך עד להשגת המסה הקריטית הנדרשת נותרה. כשמספר כורי הזוזים יהיה מספק, יגיע הזמן להתחיל להפעיל את שיתוף הנסיעות וזמן ההמתנה של הנוסעים יהיה קצר דיו.

מכיוון שזוזים יאפשרו לאנשים להגיע ממקום למקום באופן יעיל ונוח, אנשים שלא כרו מספיק זוזים ישמחו לרכוש זוזים בכסף. תהיה אפשרות לכל משתמש לרכוש ולמכור זוזים תמורת שקלים או מטבע אחר. כך, אנשים שלא יסיעו אחרים יוכלו לרכוש זוזים ולנסוע במחיר נוח, ואנשים שמעדיפים תמיד לנהוג ברכב של עצמם ואין להם שימוש בזוזים שהם צוברים יוכלו להמיר אותו בכסף, שיאפשר להם לכסות את עלויות הנסיעות שלהם.

חלק מהתמריץ המשמעותי של אנשים להתחיל ״לכרות״ זוזים כבר היום על ידי הרצת האפליקציה ברקע הוא ההנחה שבעתיד לאותם ״זוזים״ יהיה ערך משמעותי. זה דומה לאותם ״כורי ביטקוין״ שהתחילו לכרות את המטבע הקריפטוגרפי באמצעות המחשבים שלהם ב-2009 מתוך הנחה שבעתיד יהיה להם ערך. כשהחלפנים הגיעו והחלו להמיר ביטקוין בדולרים ערכו של כל ביטקוין היה כמה סנטים. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אחרי עליות ומורדות רבים, ערכו של הביטקוין הוא כ-350 דולר.

לא פלא שדווקא קהילת הביטקוין והמטבעות הקריפטוגרפיים הם הראשונים להתלהב מהרעיון של ״לזוז״. כשזלוף העלה בחשש את הרעיון בשיחת טלפון מול אחד היזמים בתחום הביטקוין בישראל לפני כשנה, הוא התלהב מאוד והזמין אותם ל״האקתון״ שהוא ערך למחרת, מעין תחרות תכנות בתחום הטכנולוגיה של ביטקוין, שם הם זכו במקום שני. בעקבות התחרות הם טסו להשתתף בהאקתון בין-לאומי בטקסס, שבו זכו במקום שלישי, ובהבטחה שיושקעו בהם 250 אלף דולר.

ארגון מבוזר שינוהל על ידי אלגוריתמים

למרות ההצלחה היחסית שלה זכו עד היום, לסטארט-אפיסטים של “לזוז״ יש עדיין כמה מסוכות לעבור, שבהן נפלו ניסיונות קודמים של שיתוף נסיעות.

בשונה מעיקרון ״כריית״ המטבעות של ״ביטקוין״ הנחשב למתוחכם, ומאפשר ליצור מצב של חלוקה מסודרת של מטבעות בין הכורים באופן שלא מאפשר לרמות את המערכת, את המערכת של ״לזוז״ ניתן לרמות בשלב הזה. מכיוון ש״כריית זוזים״ מבוססת על תנועה, ניתן לרמות את האפליקציה של ״לזוז״ ולגרום לסמארטפון לשדר מיקומים מזויפים. ליזמים של “לזוז״ יש כבר תוכניות מעניינות מאוד איך למנוע זיופים שכאלה.

אתגר נוסף שמיזמים כאלה עלולים להיתקל בו הוא רגולטורי. איגודי נהגי המוניות למשל מנהלים מלחמות לוביזם נגד מיזמים כמו ״אובר״ ו״ליפט״ שיכולים לאפשר לכל אחד להפוך לנהג בזמנו הפנוי ולהרוויח כסף. המאבק שלהם מגובה לעתים קרובות על ידי ממשלות.

בכתבה בכתב העת האינטרנטי למטבעות קריפטוגרפיים Coin Telegraph מציעה הכתבת ש״לזוז״ יכולה לעקוף את הבעיה הזאת של אובר וליפט באמצעות יצירה של מערכת מבוזרת, שאף אחד לא יכול לשלוט עליה או להגביל אותה. היא משווה את זה למלחמה של הוליווד ותעשיית המוזיקה בתוכנת שיתוף הקבצים ״נאפסטר״, שהתחילה בסוף שנות ה-90. המלחמה הקשה של הזמנים ההם, שהגיעה לבתי המשפט, הצליחה להוריד לבסוף את נאפסטר. אבל מה שבא בעקבות נפילתה של נאפסטר היה ה״טורנט״ – שירות מבוזר שבו מאוחסנים הקבצים במחשבים מרובים ברחבי הרשת ואין שום שרת ספציפי שניתן לכוון נגדו כדי לסגור את השירות. הכתבת משווה את ״לזוז״ ל״טורנט״ של תחום התחבורה.

כמו שקבצי ה״טורנט״ מבוזרים על מחשבים רבים והדרך היחידה להסיר אותם מהאינטרנט היא להסיר אותם מכל המחשבים שעליהם הם ממוקמים, כך גם הטכנולוגיה שמאחורי המטבעות הדיגיטליים. ביטקוין מבוסס על טכנולוגיית ה״בלוקצ׳יין״, מעין ספר חשבונות פתוח שמאוחסן באופן מסונכרן על כל המחשבים שמפעילים את הרשת. כדי לשנות משהו בספר, כל מחשבי הרשת צריכים להגיע לקונצנזוס. כך נוצרת מערכת מבוזרת הנשלטת על ידי אלגוריתמים שהוגדרו מראש על ידי בני אדם, שאף בן אדם בודד לא יכול לשנות בהמשך. כדי לבצע שינוי במערכת צריך להגיע לקונצנזוס בין כל המחשבים. כך גם המשתמשים יכולים לדעת בוודאות שהמטבעות שלהם מוגנים, כיוון שאין מקום אחד שאפשר לפרוץ אליו ולגנוב ממנו. מאותה סיבה גם קשה מעוד להפעיל רגולציה על מערכת כזאת.

ליזמים של ״לזוז״ דווקא אין כוונה להשתמש בטכנולוגיה של הבלוקצ׳יין כדי לעקוף את הרגולציה. המערכת שלהם מיועדת לעודד שיתוף נסיעות, ולא לאפשר לנהגים להתפרנס מהסעת נוסעים. אבל הם רוצים בטכנולוגיה הזאת דווקא כדי לעשות דבר אחר: ליצור ארגון מבוזר לחלוטין שנשלט על ידי הקהילה, ולא על ידי אף אדם ספציפי או קבוצה (ראו כתבה בעמ׳ 24).

בארגון המבוזר שהם מקימים לא יהיה אף מנהל או בעל תפקיד שיוכל לקבל החלטות בעצמו. כבר היום למעשה אין במיזם בעלי תפקידים, אין מנכ״ל ואין סמנכ״לים. לפי החזון של “לזוז״, החלטות יתבצעו על ידי הצבעה של כל אלה שמחזיקים ב״זוזים״. ברגע שתתבצע החלטה כלשהי, האלגוריתמים ידאגו ליישם אותה. בנוסף, כל אדם שירצה לתרום לפרויקט כלשהו בתוך הרשת של “לזוז״ יוכל לעשות זאת באופן שהוא מוצא לנכון. צוותים אוטונומיים יוכלו להתגבש ולתרום לפרויקט, כמו גם אנשים בודדים. ברגע שצוות או אדם מציגים את התרומה שלהם, קהילת המשתמשים בארגון המבוזר תוכל לאמוד את התרומה שלהם, וכביטוי של הוקרה להעניק להם מטבעות ״זוז״ בתמורה לעבודתם.

איך ייקבע בכמה יתוגמל מישהו שתרם לפרויקט?

״הקהילה מחליטה בכמה לתגמל אותו, באמצעות הצבעה״.

זה לא יגרום למצב של אינפלציה? הרי מטבעות דיגיטליים אחרים כמו הביטקוין מבוססים על כמות מוגבלת של מטבעות כדי למנוע אינפלציה.

״זאת כלכלה שמבוססת על משהו אחר. קודם כל, הערך של הזוזים יעוגן במידה מסוימת בערך הנסיעה. בנוסף, יש כאן הסתמכות על חוכמת ההמונים. ההמונים יכולים להעריך בכמה התרומה לפרויקט מגדילה את הערך שלו. אם הערך שלו גדל, הגיוני להגדיל את מספר הזוזים שבמחזור. לכן אין כאן אינפלציה״.

אבל חוכמת ההמונים תקפה רק בהיבטים מסוימים. בהיבטים שדורשים התמחות מסוימת היא לא תמיד תקפה.

״נכון. לכן אנחנו מפתחים מנגנון שמאפשר להגדיר מי מומחה באיזה תחום ולתת לו משקל גדול יותר בהחלטות שנוגעות לתחום ההתמחות שלו״.

עוד נותר להמתין ולראות האם המיזם השאפתני הזה יצליח ליצור לראשונה ארגון מבוזר אמיתי. בכל מקרה דבר אחד ברור – אם הסטארט-אפיסטים שצמחו ביודפת יצליחו להפוך את האפליקציה שלהם לנפוצה כמו ווייז, יכול להיות שנהגי המוניות יצטרכו לחפש לעצמם מקצוע חדש. כשליד הבית שלנו עוברים בכל מקרה כל כך הרבה נהגים שנוסעים לאזור היעד שלנו, נוכל תמיד להיעזר בהם תמורת כמה “זוזים״.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!