סין: "הצלב הזה בולט מדי, צריך לטהר אותו"

בחודשים האחרונים נהרסות ונשרפות כנסיות בסין, בהוראת השלטון, בסצנות שמזכירות תקופות אפלות בהיסטוריה האנושית. כיצד הקהילות הדתיות בסין מצליחות לשמור על דתם תחת עינו הפקוחה של המשטר?

תמונות: AFP/Getty Images

תמונות: AFP/Getty Images

בינואר 2014 נשמעה יריית הפתיחה של קמפיין להרס כנסיות בעיירה קטנה ושקטה במזרח סין ששמה באי-צ׳ואן. באותו יום הגיעו להתפלל בכנסייה המקומית כמה מהאמינים שפוקדים את הכנסייה בכל יום. אף אחד מהם לא הרגיש בדבר מוזר או שונה, ואף אחד גם לא חזה את מה שיבוא בהמשך היום. עד שהגיע לסיור בעיירה מזכיר המפלגה הקומוניסטית בפרובינציה, שיָא בָּאוֹ-לונג.

שיא עמד מחוץ לכנסייה לצד כמה ממלוויו. הוא הביט על הצלב הגדול שבראש הכנסייה, הצביע עליו ואמר: ״הוא בולט וראוותני מדי. צריך לתקן אותו״.

המתפללים לא התייחסו יותר מדי ברצינות לדבריו של שיא. אבל חודש וחצי מאוחר יותר הגיעו אנשים מהרשות המקומית לתלוש את הצלב, ודרשו מהמאמינים לסייע להם. המאמינים כמובן סירבו. הצלב נתלש, ואת מקומו תפס צלב קטן יותר.

באותו יום נתלשו הצלבים של שתי כנסיות נוספות באותה פרובינציה. ״הם הגיעו לכנסייה ובתוך פחות מ-20 דקות הרסו את הצלב ושמו אחד קטן יותר במקומו״, אמר כומר של אחת הכנסיות לאתר ChinaAid שמדווח על זכויות האדם של הקהילה הנוצרית בסין.

החלפת הצלבים הייתה רק חימום. כחודש לאחר מכן סומנה מטרה חדשה – משמעותית הרבה יותר – כנסייה גדולה בעיר וון-ג׳ואו שבמזרח סין. וון-ג׳ואו זכתה לכינוי ״ירושלים הסינית״ מכיוון ש-15 אחוז מתוך תשעה מיליון תושביה הם נוצרים.

נוצרים שהגיעו להתפלל בכנסייה הבחינו שעל הקיר הקדמי שלה, שאותו עיטרה אדריכלות בסגנון הבארוק, רוססה בספריי שחור המילה הסינית ״גָ׳אי״, שמשמעותה ״להרוס״. הריסוס היה כנראה סימן לצוותי ההריסה שהגיעו לכנסייה להרוס את חזית הבניין. ״ראיתי שלושה או ארבעה בולדוזרים בחזית הכנסייה, הורסים אותה, ועוד שלושה או ארבעה בצד השני, הורסים את הבניין שמחובר אליה״, אמר עד ראייה ל״טלגרף״ הבריטי. ״ראיתי גם בולדוזר קטן נכנס לתוך הכנסייה ומבצע בה עבודות הריסה״, הוסיף. תמונה שפורסמה מאוחר יותר באינטרנט מראה שהכנסייה התמוטטה כולה.

בעיר נינג-בו שבמזרח סין, באחת הקתדרלות העתיקות ביותר שנבנו במדינה, פרצה שריפה שהחריבה אותה כליל. אחד מחברי הכנסייה ששהה בה אמר לכלי התקשורת הסיניים שהאש פרצה מהמזבח, אבל אין לו מושג איך היא פרצה משם.

גם עיר הבירה בייג׳ינג לא נותרה חפה. בסוף חודש אפריל עצרה המשטרה 30 מתפללים בכנסיית שוֹאוּ-וואנג. כומר הכנסייה אמר לאתר ChinaAid כי המשטרה מחזיקה אותם במעצר בית. הכנסייה הוקמה ב-1993 בשטח אוניברסיטת צ׳ינג-חואה בבייג׳ינג ומאז הצטרפו אליה כ-1,000 חברים, חלקם פרופסורים וחוקרים. כעת המשטרה אוסרת על המתפללים להגיע לכנסייה, ולקחה את המפתח לדלת הכניסה.

הסלמה נוספת נצפתה חודשיים לאחר מכן, כאשר באמצע חודש יולי, כ-600 איש, ביניהם 500 שוטרים, תקפו כנסייה בפרובינציה במזרח סין. לפי דיווח של ״רדיו אסיה החופשית״, השוטרים הביאו לכנסייה מנופים גדולים וניסו להרוס את הצלב שבראשה. אלפי מאמינים ניסו לעצור בעדם והתעמתו עם המשטרה שהשתמשה באלות ופצעה כמה מהם; ארבעה מפגינים נפצעו קשה ואושפזו; שניים מתו.

בחודשים האחרונים עולות כמה שאלות מטרידות, כמו מדוע החלה המפלגה הקומוניסטית לתלוש צלבים ולהרוס כנסיות דווקא עכשיו? ומדוע מנהיגי העולם הנוצרי החיים מחוץ לסין לא הקימו קול צעקה?

האפיפיור, למשל, מנהיגה של הכנסייה הרומית-קתולית, לא גינה עד היום את ההתרחשויות הקשות. להיפך, כאשר הוא טס לדרום קוריאה בתחילת חודש אוגוסט ועבר עם מטוסו מעל שמי סין, הוא שיגר מברק למנהיג סין שבו בירך אותו. ״עם כניסתי למרחב האווירי של סין, אני מעניק את מיטב האיחולים למצוינות שלך ושל אזרחי סין, ואני מתפלל לברכה האלוהית של שלום ובריאות לאומה״.

אחת הכנסיות שהוחרבו בחודשים האחרונים בסין

אחת הכנסיות שהוחרבו בחודשים האחרונים בסין

דת נוצרית סינית

בחודש אוגוסט השנה יצא המשטר הסיני בהכרזה כי סין תבנה ״דת נוצרית סינית״ שמתאימה למדינתה. העיתון China Daily ציטט את המנהל האדמיניסטרטיבי לענייני דתות בסין שהסביר למה הכוונה: ״התהוותה של דת נוצרית סינית תתאים למצב הלאומי של סין ותשתלב בתרבותה״.

יצירה של גרסאות ״סיניות״ של דתות, או בעצם גרסאות המתאימות למפלגה הקומוניסטית, היא לא דבר חדש בסין. פרופ׳ אנדרה לליברטה מאוניברסיטת אוקספורד מסביר במאמר שמאז שהמפלגה הקומוניסטית תפסה את השלטון ב-1949 היא שאפה להפעיל שליטה ובקרה על הדתות. המפלגה שהביאה לסין את הקומוניזם ואיתו את האתיאיזם קבעה כי אין אמונה באלוהים, אין בודהא, אין טאו ואין גמול על מעשים. יש רק קריטריון אחד: למלא אחר הוראות המפלגה, ולהכיר בכך שהמפלגה היא מעל לכל הדתות.

בזמן שבמערב השיח התרכז בהפרדה בין דת למדינה, בסין דווקא דגש רב על אינטגרציה של דת ומדינה, לליברטה מסביר. אנשי הדת סיפקו לגיטימציה למבנה הפוליטי הקיים, ובתמורה זכו להכרה מצד השלטונות.

בהדרגה הוקמו ארגונים בחסות הממשלה לניהול ענייניהן של חמש הדתות המוכרות: בודהיזם, טאואיזם, נצרות פרוטסטנטית, נצרות קתולית ואסלאם. הראשונה שקמה הייתה האגודה הבודהיסטית הסינית. ״המפלגה הבינה שהבודהיזם יכול לשרת את האינטרסים של המדינה״, כותב לליברטה. מקדשים בודהיסטים רבים שוקמו בתמיכה ממשלתית, ומשכו אליהם תיירים רבים. לליברטה מסביר שבאתרים הקדושים מסבירים לתיירים שהם צופים במסורת הסינית המפוארת. כך המפלגה יכולה לנכס לעצמה את שימור התרבות הסינית שהיא עצמה הרסה במהפכת התרבות הגדולה, וגם לתת לעולם רושם של חופש דת.

הארגון השני שנוסד הוא ״כנסיית שלושת-העצמי הפטריוטי״, ב-1954. הכנסייה הזו שולטת בכל יתר הכנסיות הרשמיות בסין. על כנסיות שלא מצטרפות אליה נכפה להיסגר. בהמשך הוקם גם הארגון האסלאמי הסיני. לליברטה מסביר שהארגון הזה הוקם מאחר שלמפלגה היה חשוב לפתח יחסים עם מדינות אסלאמיות, ולבסס סולידריות עם מדינות עולם שלישי.

הנושא של הנצרות הקתולית היה מן הסתם מורכב יותר. האפיפיור התנגד לקומוניזם ואסר על קתולים לשתף פעולה עם המשטר החדש בסין. לכן הקימה המפלגה את האגודה הקתולית הפטריוטית הסינית. ראש האגודה היה מקור סמכות דתית בסין שהחליף את מקומו של האפיפיור. המנהיגים מהאגודה הקתולית הפטריוטית אסרו על הכמרים ועל הבישופים שתחתיהם לדבר על מדיניותה של המפלגה המנוגדת לאמונה הקתולית, כמו הנחיות ממשלתיות למניעת היריון וביצוע הפלות.

לנוצרים בסין ניתנת כיום אפשרות להיפגש בכ-200 ״נקודות מפגש״ – בבתים, במשרדים או באוניברסיטאות. נקודות המפגש מחולקות לשתי קבוצות: אלה עם 40-20 חברים, ואלה עם יותר מ-40 חברים. כל התכנסות של יותר מ-40 מאמינים צריכה לקבל את אישור הממשל, כך הממשל יכול לפקח עליה.

הערכות שונות גורסות כי בערך חצי מהנוצרים בסין משתייכים לכנסיות מחתרתיות, הפועלות מתחת לרדאר של המפלגה הקומוניסטית. אבל ככל הנראה אין זו הסיבה לרדיפה המסיבית שהחלה השנה, משום שחלק מהכנסיות שנהרסו רשומות ככנסיות חוקיות ומשתייכות לארגוני המפלגה.

זרוע התעמולה

לאורך עשרות שנים המפלגה הקומוניסטית רדפה את הדתות השונות בסין – כמרים ואימאמים גויסו ככוח עבודה ונדרשו לחזור לחיים חילוניים, מקומות פולחן נבזזו ונהרסו, ומאמינים דתיים עברו תקיפות, הכפשות ורדיפה במחנות עבודה בכפייה. אבל לא משנה כמה פעמים רדפה המפלגה את הדתות השונות, הדתות תמיד חזרו לשמש את המפלגה כמעין זרוע תעמולה.

למשל, כשבעולם נשמעו טענות על מצב חופש הדת וזכויות האדם בסין אחרי מהפכת התרבות הגדולה, פרסם הבישוף דינג גואנג-שון, שהיה נשיא ״המועצה הנוצרית הסינית״ ומנהיג ״התנועה הפטריוטית של שלושת-העצמי״, מכתב עבור נוצרים סינים מחוץ לסין. ״כמות גדולה של דיווחים התפרסמה על מצב הנוצרים בסין ועל העקרונות המנחים שלנו, אולם למעשה בלבול שורר בקרב הנוצרים הסינים החיים מחוץ לסין״, נכתב בתחילת המכתב, שפיאר את המשטר הסיני ואת יחסו אל הנוצרים. המכתב ביטא אהבה ל״סין החדשה״ ודיווח על חופש דת מצד המפלגה הקומוניסטית.

המכתב אף שיבח את המשרד לענייני דתות שסייע לרכוש נייר לצורך הדפסת ספרי קודש. לאחר מכן הוא עבר לשבח את המפלגה הקומוניסטית עצמה, באופן שמציג אותה כמפלגה נאורה הפועלת למען העם. המכתב הדגיש שתנועת שלושת-העצמי היא ארגון של הסינים הנוצרים ולא זרוע ממשלתית.

״בימינו, האחדות בין הנוצרים הסינים היא חסרת תקדים״, משבח המכתב, ״אנחנו כבר לא מפורדים… אנחנו אכן מרגישים את החוויה של ׳הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד׳״. כמובן שהמכתב לא טורח לציין את כל אותם מאמינים נוצרים שלא משתייכים לכנסיות הרשומות ואת מצבם העגום.

ב-1991 התפרסמה ידיעה בסוכנות הידיעות שין-חואה של המפלגה הקומוניסטית, שהכריזה כי נשיא האגודה הבודהיסטית של סין אמר ש״חופש דת הוא חלק מהותי של זכויות האדם… והממשלה עושה כל מאמץ אפשרי להגן על הפיתוח של השרידים הקדושים, התרבות והחינוך הבודהיסטיים, ומעודדת חילופי תרבות בודהיסטיים בין-לאומיים״.

יתכן מאוד שאנשי האגודה הבודהיסטית וכנסיית שלושת-העצמי קיבלו הנחיות מהמפלגה לצאת בהצהרות כגון זו. עם זאת, יכול גם להיות שהם לא קיבלו הנחיות שכאלה, אבל ידעו היטב מה מצופה מהם. במילים אחרות, הם קיוו ששמירה על האינטרסים של המפלגה תוביל בהמשך לשמירה על האינטרסים שלהם. באופן זה קבוצות דתיות הפכו למעין זרועות תעמולה של המשטר הסיני.

דוגמה בולטת לתופעה הזאת אפשר היה לראות החל מקיץ 1999, כשהמפלגה החליטה לרדוף את מתרגלי הפאלון גונג, שאמונתם מבוססת על העקרונות אמת, חמלה וסובלנות, וחיפשה בסיס של לגיטימציה לרדיפה. מנהיגים דתיים מקרב הדתות המוכרות לא היססו להצטרף לקו המפלגתי ולהכפיש את הפאלון גונג.

זמן קצר לאחר תחילתה של המערכה נגד הפאלון גונג, ב-1 באוגוסט 1999, ראש האגודה הבודהיסטית הסינית הצהיר שהוא ״תומך נחרצות בהחלטה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית לדכא את הפאלון גונג הבלתי חוקי״, וכי ״זה צורך עליון עבור המפלגה להיפטר מה׳אסון הגדול׳ לעם״. אותו ראש אגודה, אגב, גם התראיין לסוכנות הידיעות של המפלגה ודיבר בשבחי חופש האמונה בסין.

למחרת התפרסמה הצהרה של מנהיגים דתיים נוספים המביעים תמיכה בהחלטת המפלגה לדכא את הפאלון גונג. סגן נשיא האגודה המוסלמית של סין אמר ש״היה צורך להחיל איסור נגד הפאלון גונג״, ונשיא האגודה הטאואיסטית הסינית האשים את מייסד הפאלון גונג ב״פיאודליזם והפצת אמונה תפלה״, השפה שבה השתמש מנגנון הפרופגנדה הקומוניסטי כדי להשמיץ את הפאלון גונג באותם ימים. בישוף מבייג׳ינג הצטרף להכרזות.

אפילו כשרדיפת הפאלון גונג הפכה לנושא מרכזי בדו״חות השנתיים על חופש דת של מחלקת המדינה האמריקנית, הדתות המוכרות יצאו שוב להגן על המפלגה הקומוניסטית הסינית. במאי 2001, למשל, התפרסמה בשין-חואה, אותה סוכנות מפלגתית, ידיעה על מנהיגי חמש הדתות בסין המוחים נחרצות נגד הדו״ח האמריקני המבקר את מצב זכויות האדם בסין ואת ההחלטה לדכא את הפאלון גונג. המנהיגים הדתיים דיברו על חופש הדת שהם חווים בסין, וציינו שהמטרה של ארה״ב היא ״להוציא את סין מיציבותה ולעכב את התפתחותה הכלכלית״.

דיווחים דומים המשיכו להופיע לאורך השנים. באפריל 2002 אפילו נערך פורום נגד הפאלון גונג באתר קודש בודהיסטי. בספטמבר באותה שנה האגודה הבודהיסטית הסינית העבירה החלטה הקוראת לבודהיסטים בסין להוקיע את הפאלון גונג. באופן זה לא רק שהאגודה השתלבה במערך ההצדקה של הרדיפה, אלא גררה אל המערך הזה מאמינים בודהיסטים פשוטים.

הקבוצות הדתיות שימשו את המפלגה הקומוניסטית במגוון דרכים במשך השנים לסייע לה ברדיפה של קבוצות אחרות תוך כדי שמירה על תדמית חיובית כלפי פנים וכלפי חוץ.

אפשר רק לשער שאותם מנהיגים דתיים לא היו משקיעים מאמצים עזים כל כך לרצות את המפלגה ולשרת אותה לולא חשו את הסכנה הממשית האורבת להם ולקהילתם אם לא יעשו זאת. כשהמפלגה דואגת שתמיד יהיה צד מותקף, היא מוודאת למעשה שתמיד יהיה פחד מהאפשרות להפוך להיות חלק מאותו צד מותקף. במילים פשוטות, אם אחוז מסוים מהאוכלוסייה תמיד נרדף, שאר האוכלוסייה תקפיד לעשות מאמצים עילאיים להישאר מחוץ לאותו אחוז.

אז האם זו אולי הסיבה להרס הכנסיות בימים אלה ממש? עוד מוקדם לקבוע בוודאות.

דבר אחד ניתן לומר – במהלך שלושת העשורים האחרונים, כאשר נדמה לפעמים כי דיכוי הדתות בסין מוסר, ושחופש הדת צובר תאוצה, כאשר נשמעים דיווחים אופטימיים על שגשוג מחודש של דתות בסין, מגיעים גם דיווחים רבים על דיכוי של קבוצות דתיות ורדיפה דתית. ניגוד חריף ניכר בין יחסה של המפלגה לקבוצות דתיות מסוימות לבין יחסה לאחרות.

מצד אחד, למשל, אימאמים ממחוז יו-נאן מדווחים לדיפלומטים על חופש דת הולך וגובר בסין, ומספרים על ״הזמן הטוב ביותר בהיסטוריה״ למוסלמים בסין. למשל, במברק למחלקת המדינה שהודלף לוויקיליקס מדווחים דיפלומטים סינים על אימאמים שמספרים על שביעות רצון גדולה מיחס המפלגה אליהם. מצד שני, כלי תקשורת מדווחים על הגבלות דתיות על המוסלמים בשין-ג׳יאנג. הרשויות הסיניות אסרו למשל על פקידי ממשל מוסלמים ועל סטודנטים לצום בחודש הרמדאן ולבצע פעילויות דתיות אחרות.

בטיבט מתרחש בשנים האחרונות מצב קצת שונה. דווקא שם המפלגה הקומוניסטית מגלה סובלנות מפתיעה כלפי הנוצרים. לפי ג׳ונתן קיימן, כתב ה״גארדיאן״ שראיין למעלה מעשרה אנשים, ככל הנראה המפלגה מקבלת את פניהם בברכה מכיוון שהיא רואה בהם כוח המתנגד לבודהיזם הטיבטי ומשתלב תחת שלטונה בטיבט. בינתיים בטיבט נמשכות ההצתות העצמיות של נזירים במחאה על הדיכוי הדתי שמפעילה נגדם המפלגה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!