ממני, במצלמה – התכתבויות קולנועיות

פרויקט מעניין של שש התכתבויות קולנועיות הפותחות חלון לתרבותו ולעולמו של האחר, בתערוכה בברצלונה

התכתבויות

צילום מתוך מכתב של הבמאי ויקטור אריס לאבבס קיארוסטמי – צילום: באדיבות המרכז לתרבות עכשוית בברצלונה

"פעם כתבנו מכתבים. היינו לוקחים עיפרון ועט, היינו הולכים לדואר לשלוח את זה וכעבור שלושה ימים מישהו היה מקבל מכתב. עכשיו יש לנו וידאו, יש לנו אינטרנט, אנו יכולים לעשות זאת בדרכים שונות", אומר הבמאי יונס מקאס, אחד מהמשתתפים בפרויקט המיוחד של המרכז לתרבות עכשווית בברצלונה.

"התכתבויות" הוא פרויקט ניסיוני של "מכתבי וידאו" שנשלחו בין שישה זוגות במאים עכשוויים מארצות שונות. הסרטים הקצרים משמרים את איכויות המכתב הכתוב דרך הפנייה, העומק והאינטימיות אך גם יוצרים סוג חדש של תקשורת: הסאונד והתמונה מגרים חושים נוספים והופכים את ההתכתבות לחווייתית יותר.

{flvstart}TOTESL{/flvstart}

היוזמה לפרויקט החלה בברצלונה כאשר בשנת 2006, הוצגו התכתבויות הווידאו הראשונות בין הבמאים אבבס קיארוסטמי האירני וויקטור אריס הספרדי, שהסתובבו בתערוכות בעולם כולו. בזכות ההצלחה הגדולה, הפגיש ותיווך המרכז בברצלונה בין במאים נוספים בפרויקט ניסיוני שנמשך מספר שנים: זוגות האמנים שהשתתפו בפרויקט כתבו אחד לשני מכתבי וידאו אישיים כאשר כל אחד העביר דרך המצלמה את הדברים שהוא רואה, את החוויות שהוא חווה, אנשים שפגש, מחשבות שצצות לו בראש: הגיגים מהרובד האישי והפילוסופי עד החברתי או הפוליטי- בצורה של פניה לחבר, כל אחד בדרכו שלו.

ממדינות שונות ומתרבויות שונות הבמאים מתעדים את חייהם במקום מסוים: מקסיקו, ז'ירונה, בואנוס איירס, טהרן… הצילומים משקפים לא רק את חוויותיו הפרטיות של המצלם אלא גם הלך תרבותי וחברתי.

מהאישי לתרבותי

הכתבויות

צילום מתוך מכתב של הבמאי חוזה לואיס גרין ליונס מקאס צילום: באדיבות המרכז לתרבות עכשווית בברצלונה

"המצלמה יכולה לתעד רק מה שלפניה" אומר האמן הניו יורקי יונס מקאס בראיון שערך המרכז ומסביר שזה בלתי נמנע שהסביבה תיעשה הנושא המרכזי. מקאס הוא הוותיק והידוע בין המשתתפים. מעניין לראות בתערוכה את מכתביו המצלמים את ברוקלין ולגלות את מקאס כאדם מבוגר.

חמישים שנה חלפו מאז שהחל לצלם את חייו באמצעות מצלמת 16 מ"מ קטנה והתפרסם בזכות זה. הוא מוכר כמי שפיתח את "היומן המצולם" והפך אותו לסוג של קולנוע בו הוא מתעד את האנשים בחייו, את עצמו, את הרחוב…."המצלמה שלי היא הכלי שלי, המכשיר שלי שנהפך להיות תוספת לגופי, תוספת של ידי, של אצבעי, של עיני", הוא אומר בראיון ומוסיף: "זה כמו שאנחנו אוכלים, התוספת של היד הוא הכפית או המזלג. אני משווה את זה בדרך כלל למוסיקאי עם סקסופון. מישהו שצריך להיות כל כך בשליטה שזה קורה אוטומטית, אם אני צריך להתחיל לחשוב, עכשיו אני צריך לזוז לכאן או לכאן אני אאבד, אני אגמר. אני חי את חיי ואני שם יחד עם חברים וידי מתנועעת".

{flvstart}FRAGME{/flvstart}

ההתכתבויות של אריס וקיארוסטמי הם דוגמה טובה לביטוי של המעבר בין האישי לחברתי: לאחר מספר התכתבויות, מחליט אריס לבקש ממורה בבית ספר יסודי במדריד להקרין מכתב וידאו שצילם קיארוסטמי על תלמידים באירן. אריס אינו מספר לילדים מהו מקור הסרט והוא מצלם את תגובתם. עצם התגובה למכתבו של האחר ולתרבותו דורש ומאפשר לאמן לראות את האחר ולא להתעסק רק עם עצמו. הדיאלוג הזה יוצר תוצאות מעניינות, אותנטיות המאפשרות לבמאים וגם לצופים להגיע למקומות חדשים שלא חשבו עליהם קודם לכן.

התערוכה בברצלונה הסתיימה אך היא תנדוד בעולם. זוהי תחילתה של דרך תקשורת חדשה שבמודע או לא במודע כבר פועלת היום דרך שיתוף סרטים מקוריים ברשתות החברתיות אך שאיכותה ותוצאותיה מרחיקים לכת כאשר המפגש בין שני יוצרים הוא אינטימי ומתמשך. "יש מעט מאוד אנשים היום שעוד כותבים מכתבים ביד אז זה היה מאוד מעניין להתנסות בכך. זאת רק ההתחלה של חילופי וידאו, מכתבי הוידאו" אומר מקאס ומוסיף בהמשך: החלפנו רק חמש או שש מכתבי וידאו אבל זה יכול היה להימשך לנצח".

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!