סין תעקוף את ארה"ב? זה לא תלוי רק בחיסכון ובהשקעה

איתי סלונים מנתח את עתידה של סין בטווח הארוך מהיבט מאקרו כלכלי, ובודק גם מה קורה בארה"ב

סין ארה

צילום: Photos.com

אחד הוויכוחים הסוערים ביותר בעולם הכלכלי כיום הוא על עתידה הכלכלי של סין וההשוואה בין הכלכלה שלה לכלכלה האמריקנית. בצד אחד ישנם אלה הטוענים כי סין בדרך לעקוף את ארה"ב ולהפוך להיות הכלכלה הגדולה בעולם, ובצד השני ישנם אלו שגורסים שזו רק שאלה של זמן עד שסין תחווה משבר כלכלי שיעמיד בסכנה את יציבותה. בכל אחד מהצדדים יש מומחים ידועי שם.

אחד הטיעונים העיקריים של האופטימיים לגבי סין הוא שיש בה שיעור גבוה של השקעה וחיסכון בניגוד לארה"ב שם החיסכון נמוך, כשלמעשה כמדינה היא צורכת מעבר ליכולתה.

חיסכון והשקעה

החוסכים העיקריים בכל מדינה הם משקי הבית. עיקר החיסכון שלהם הוא החיסכון הפנסיוני שנועד להבטיח שיהיה להם ממה להתקיים כשלא תהיה להם הכנסה מעבודה. בנוסף, הם חוסכים כדי שיהיה להם כסף לעת צרה וכדי לממן צריכה של נכסים בעתיד וכו'.

יש הרבה דברים שמשפיעים על רמת החיסכון, כמו למשל יציבות השלטון, תרבות ומצב כלכלי (בדרך כלל אחרי משבר כלכלי חמור עולה שיעור החיסכון, ולהיפך). מבחינת מאקרו כלכלה, חשוב שרמת החיסכון תוכל להבטיח רמת חיים נאותה בגיל הפנסיה וכן תאפשר למשק הבית לספוג זעזועים לאורך חייו. מעבר לזה, אני לא רואה תועלת מאקרו כלכלית משמעותית בשיעור חיסכון גבוה. זה פשוט עניין של העדפה אישית.

את ההשקעה במשק עושים בדרך כלל שני המגזרים האחרים: הממשלה והמגזר העסקי. הממשלה משקיעה בעיקר בפיתוח תשתיות ואילו המגזר העסקי משקיע בהגדלת כושר הייצור ובשיפור האיכות שלו על ידי הקמת מפעלים והשקעה במחקר ופיתוח. המימון העיקרי של ההשקה הזאת הוא החיסכון של משקי הבית.

וכאן נשאלת השאלה איך מחליטים כמה ובמה להשקיע? התשובה הפשוטה יחסית היא שהשקעה היא כדאית אם התמורה ממנה גבוהה מעלות המימון שלה. הצרה היא שאנחנו יודעים מהי התמורה מההשקעה רק בדיעבד. כלומר בכל השקעה יש אלמנט של אי ודאות.

כמו תמיד בכלכלה הפתרון הרע במיעוטו זה לתת לכוחות השוק להחליט כמה ובמה להשקיע. כמובן שיהיו הרבה טעויות ואף משברים אבל, כאמור, זה הרע במיעוטו. בניגוד לחיסכון, השקעה מוגזמת היא בהחלט דבר רע מבחינה מאקרו כלכלית.

יש לכך כמה סיבות. ראשית, השקעה לא טובה היא בזבוז של משאבים שהיו יכולים לשמש למטרה אחרת. שנית, מאחר שחלק גדול מההשקעה של המגזר הפרטי ממומנת באשראי, השקעות לא טובות עלולות לגרום לפשיטות רגל ולמשברים כלכליים. למעשה, כמה מהמשברים הגדולים ביותר לאורך ההיסטוריה הם תוצאה של השקעת יתר.

סין מול ארה"ב

כעת בואו נראה מה המצב בסין. שיעור החיסכון של משקי הבית בסין הוא גבוה במיוחד בהשוואה עולמית

ועמוד על 30% בקירוב. זה נובע בעיקר מכך שמערכת הפנסיה בסין לא מפותחת ומהחשש של משקי הבית הסינים מיציבות המשטר והכלכלה. הם מעדיפים להיות זהירים.

כאמור, לשיעור חיסכון כה גבוה אין שום תועלת מאקרו כלכלית והא בעיקר משקף את המחיר שמשלמים משקי הבית הסיניים (באמצעות צריכה נמוכה) על חוסר הביטחון שלהם בעתיד של כלכלת סין.

גם שיעור ההשקעה בסין גבוה במיוחד. בשנות ה-90 הוא היה בשיעור של 35-30 אחוז תוצר לשנה ואילו בעשור האחרון הוא גדל לרמה של 50 אחוז תוצר לשנה. מדובר בשיעור גבוה במיוחד ולמעשה חסר תקדים. מדינות מתפתחות רבות חוות תקופות של השקעה גבוהה בשלבים הראשונים של התפתחותן, אולם מעולם הן לא הגיעו לרמה כה גבוהה של השקעה.

עיקר ההשקעה של המגזר העסקי היא בהשקעה במפעלים לייצוא. כמו שכתבתי בעבר, ממשלת סין מקבעת את המטבע ברמה נמוכה במיוחד מזה עשרים שנה דבר שיוצר ביקוש מלאכותי לתוצרת הסינית שמצידה גוררת השקעה מלאכותית בהקמת מפעלים. בנוסף, רוב המפעלים הם מפעלים שמייצרים מוצרים פשוטים, חסרי תחכום ובעלי ערך מוסף נמוך.

המגזר הממשלתי משקיע בעיקר בפרויקטים של תשתיות. בניגוד למקומות אחרים בעולם, המטרה העיקרית של ההשקעות האלה היא לאו דווקא תשואה על ההשקעה אלא בעיקר לייצר מקומות עבודה. כלומר, חלק גדול מהפרויקטים האלה אינם נחוצים ולא כלכליים ועיקר התוחלת שלהם היא לספק מקומות עבודה (מלאכותיים).

השורה התחתונה היא שעקב החשש מהעתיד נאלצים משקי הבית בסין לחסוך הרבה יותר מדי. החיסכון הזה מממן השקעה מוגזמת שחלק גדול ממנה הוא ללא שום תוחלת כלכלית וחלק נוסף הוא בעל ערף מוסף נמוך במיוחד. לא רק שזה לא חומר ממנו נוצרות מעצמות כלכליות אלא שזהו חומר ממנו נוצרים משברים חמורים.

גם בארה"ב המצב רחוק מלהשביע רצון. אמנם שיעור ההשקעה הוא ברמה סבירה והיא בעיקרה מונעת משיקולים כלכליים. אך שיעור החיסכון של משקי הבית נמוך מדי (רמה של 5 אחוזים לעומת רמה ממוצעת של 10 אחוזים בקירוב לאורך זמן). כמדינה, ארה"ב חיה מעבר ליכולה והיא עושה זאת באמצעות נטילת אשראי משאר העולם.

המצב הזה הוא לא בר קיימא.

ארה"ב דומה לזוג שכירים בעלי כישורים גבוהים, שמרוויח שכר גבוה במיוחד אך למרות זאת חי מעבר ליכולתו וצובר חובות. בשלב מסוים הוא לא יוכל להמשיך בכך ויצטרך לחיות בהתאם ליכולתו ובתקווה שזה יקרה מבחירה ולא מאונס. סין לעומתה דומה לזוג בעלי כישורים נמוכים שעובד במשרות זוטרות ומרוויח שכר נמוך אך חוסך חלק גדול מהשכר שלו.

כמדינה עם האוכלוסייה הגדולה בעולם לסין יש פוטנציאל להיות הכלכלה הגדולה בעולם אך לא בדרך של השקעה וחיסכון מוגזמים ומלאכותיים. כדי להגיע לכך עליהם להשקיע בחינוך, ליצור מערכת כלכלית יציבה ובטוחה המושתת על חופש וזכויות אזרח ושמתבססת על כוחות שוק.


*איתי סלונים הוא מנהל השקעות ובעלים של חברה לניהול תיקים. הוא משקיע באופן שוטף בניירות ערך, כולל בכאלו המופיעים בכתבות. הכתבה נועדה לעורר עניין. היא לא נועדה לשמש כייעוץ השקעות ואינה מהווה תחליף לייעוץ השקעות אישי המתחשב בצרכים המיוחדים של כל אדם.

לתגובות: [email protected]

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!