פרשנות: כשהבנק המרכזי גורם יותר נזק מתועלת

הבנקים המרכזיים באירופה ובארה"ב נקטו בגישות שונות להתמודדות עם המשבר. מתי הן יועילו ומתי יזיקו?

בניין הבנק האירופי המרכזי

בניין הבנק האירופי המרכזי – צילום: FRANK RUMPENHORST/AFP/Image Forum

יש השקפות שונות בנוגע לתפקידו של בנק מרכזי. הגישה השמרנית יותר, בה דגל באופן מסורתי הבנק המרכזי הגרמני (ובעקבותיו הבנק המרכזי האירופי), היא שתפקידו של הבנק מסתכם בשמירה על יציבות מחירים. לעומת זאת, לפי הגישה האמריקנית, לבנק המרכזי תפקיד כפול: לצד שמירה על יציבות מחירים על הבנק המרכזי לדאוג לתעסוקה מקסימלית.

יציבות המחירים נשמרת על ידי שני כלים עיקרים: הורדה והעלאה של הריבית; ושליטה בגידול בכמות הכסף. ככל שהריבית גבוהה יותר, כך משתלם יותר לחסוך מאשר לצרוך, מה שמקטין את הביקושים, ומונע העלאות מחירים. באופן דומה, הגדלה של כמות הכסף מגדילה את יכולת הצריכה של הצרכנים, ועקב כך את הביקוש המצרפי במשק.

בתחילת המשבר הכלכלי העולמי פעלו שני הבנקים המרכזיים – האירופי והאמריקני – באופן דומה: הם הגדילו את כמות הכסף והורידו את שער הריבית – מה שקרוי מדיניות מוניטרית מרחיבה.

הגישה האירופית עמדה למבחן במשבר החובות באירופה, משום שהאינפלציה הגבוהה יחסית לא הצדיקה מדיניות מרחיבה בהתאם למודל של הבנק המרכזי האירופי. מצד שני, המשברים היו כה חמורים שהבנק נאלץ מדי מספר חודשים לחלץ מדינה אירופית אחרת באמצעות הלוואות חירום וצעדים שונים אליהם התנגד מספר חודשים קודם לכן. החלטות אלו לוו בוויכוחים רבים בתוך הבנק המרכזי האירופי, כאשר הנציג הגרמני, וובר, התנגד למרבית הפעולות. מצב זה יצר מציאות של משבר מתגלגל, כשפתרון כולל לא נראה באופק.

כיום, לאחר שנתיים של משבר חובות באירופה ברור כי גם הבנק המרכזי האירופי לא יכול להתרכז רק ביעדים של שמירה על יציבות מחירים, שכן המדיניות המרסנת יחסית שלו ב-2011 תרמה רבות להחרפת המשבר ולהעמקתו, ורק מהלכים אגרסיביים מאוד בסוף השנה שעברה הצליחו למנוע קריסה של מערכת הבנקאות האירופית ושל שוקי איגרות החוב הממשלתיים שם.

מהצד השני של האוקיינוס דומה שקיימת תמונת מראה של המציאות האירופית. בעוד האירופאים נוטים להגיב באיחור, ובלי עצמה מספקת בשל שמרנותם, הבנק המרכזי האמריקני נוטה להיות אגרסיבי מדי ולהגיב ולפעול גם כשלא צריך.

דוגמא טובה לכך היו השנים שקדמו למשבר האשראי של 2008. בשנים אלו, על אף העובדה שהמשק האמריקני צמח באופן משמעותי, התמהמה הבנק המרכזי בהעלאת ריבית משום שהיה עסוק מדי במלחמה במיתון הקודם שנבע מפיצוץ בועת הנאסד"ק.

השלכותיה של מדיניות מוניטרית אגרסיבית

למדיניות מוניטרית אגרסיבית, על אף יתרונותיה בהורדת עלויות גיוס ההון ותמרוץ שוקי ההון, הנדל"ן והכלכלה, ישנן תופעות לוואי שעלולות להיות הרסניות.

תופעת לוואי אחת היא עיוות בהקצאת המשאבים במשק. כשהריבית במשק נמוכה מדי, המשקיעים נוטים להשקיע יותר בפרויקטים ארוכי טווח, שעבורם ירידה בריבית הינה משמעותית מאוד. דוגמה קלאסית לכך הינה שוק הנדל"ן. במקרה של השנים שקדמו ל-2008 תופעת הלוואי יצרה מחלה שהייתה גרועה מהמחלה בה היא נלחמה.

כמובן שאין ערובה לכך שריבית נמוכה תביא דווקא לעלייה של מחירי נדל"ן (שבשלב הראשון לפחות משפיעה לחיוב על הכלכלה). לעיתים המדיניות המרחיבה גורמת לעליית מחירים שפוגעת בכלכלה, כמו עליה של מחיר הנפט.

מאז ההתחייבות של הבנק המרכזי האמריקני לפני כחודש להשאיר את הריבית על רמה אפסית עד סוף שנת 2014 עלה מחיר הנפט ל-125 דולר לחבית. לא מדובר בצירוף מקרים אלא בתגובה של הסוחרים בשוק הסחורות למדיניות האגרסיבית של הבנק המרכזי.

מדיניות זו נעשתה בתקופה בה כל האינדיקטורים הראו על שיפור בכלכלה האמריקנית, החל בשוק הנדל"ן, וכלה בשוק התעסוקה. מדיניות מסוג זה בכלכלה במצב של התאוששות שונה מאוד ממדיניות כזו בכלכלה במצב של משבר, ודומה שהבנק המרכזי האמריקני פוחד "להחליף דיסקט".

הבעיה היא שבמציאות הנוכחית, תוצר הלוואי – כלומר, העלייה החדה במחיר הנפט – מהווה בעצם נטל מס עצום על הצרכן האמריקני, נטל בגובה עשרות מילארדי דולרים, אשר מהווה נזק חמור בהרבה מאשר התועלת שבריבית הנמוכה.

מחיר נפט גבוה כל כך מהווה איום הן לכלכלה האמריקנית והן לכלכלה העולמית. אני מקווה כי בבנק המרכזי האמריקני ידעו להתעשת ולשנות מדיניות, מכיוון שלאחר תקופה ארוכה נראה כי הכלכלה האמריקנית כבר יכולה לעמוד על הרגליים לבדה.


איתי סלונים הוא מנהל השקעות ובעלים של חברה לניהול תיקים. הוא משקיע באופן שוטף בניירות ערך, כולל בכאלו המופיעים בכתבות. הכתבה נועדה לעורר עניין בלבד. היא לא נועדה להיות ייעוץ השקעות ובוודאי שאינה מהווה תחליף לייעוץ השקעות אישי המתחשב בצרכים המיוחדים של כל אדם.

לתגובות:  [email protected]

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!