אייזק ניוטון – מיסטיקן וחוקר המקרא

רובנו מכירים את חוקי התנועה של ניוטון העומדים בבסיס המכניקה הקלאסית, אולם כתביו הדתיים שהועלו לאחרונה לאינטרנט מציגים היבטים מפתיעים באמונותיו ובעיסוקיו

אייזק ניוטון

במשך יותר מ-50 שנה התעמק ניוטון במבנים של מקדשים קדומים, ובמיוחד התמקד בתיאורו של בית המקדש הראשון – צילום: (Sir Godfrey Kneller (1646-1723

כולנו יודעים שכדי להאיץ משאית כבדה ועמוסה נדרש להשקיע כוח רב יותר בהשוואה למשאית ריקה. אמנם זה ברור ואינטואיטיבי, אבל מי שנתן לתופעה הזו ביטוי מתמטי פשוט ומסודר (F=m∙a) היה סר אייזק ניוטון האנגלי, שחוקי התנועה שפרסם בשנת 1687 מתארים בצורה ברורה ופשוטה את התנועה והתאוצה כפי שהן משתקפות בעולם היום יומי שלנו.

בשלושת חוקי התנועה ובחוק הכבידה האוניברסלי, שניסח (שפורסמו בספרו "העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע"), היה ניוטון לראשון שהצליח לתת הסבר פיזיקלי לתנועת כוכבי הלכת מסביב לשמש. את התנועה הזו כבר ידעו לתאר יפה האסטרונומים שקדמו לו, אך הם לא הצליחו לספק לה הסבר פיזיקלי ברור שמנתח את הכוחות הפועלים.

אז כמובן שאת חוקי התנועה של ניוטון אנחנו מרבים לזכור ולציין, אך מתברר שזהו רק היבט אחד מני רבים בעולמו העשיר של סר ניוטון (1727-1643). כמו אישים נוספים בתקופתו, גם הוא הרבה לעסוק במגוון תחומי עניין, וביניהם האופטיקה, המתמטיקה (שבה היה שותף לפיתוח החשבון האינפיניטסימלי בסוף המאה ה-17), ומתברר שבמידה רבה עסק גם בתיאולוגיה, באלכימיה ובתורת הנסתר. במסגרת פרויקט הדיגיטציה של כתבי ניוטון, הועלו לאחרונה לאינטרנט גם כתביו התיאולוגיים, שהתגלגלו ברבות הימים לירושלים, לבית הספרים הלאומי.

ניוטון היה אדם דתי שהרבה לעסוק בתיאולוגיה ובחקר המקרא. למעשה מבין הטקסטים הרבים שהותיר אחריו, מספר המלים הרב ביותר הוקדש לכתביו הדתיים ולא לחיבוריו המדעיים או האלכימיים. בכתביו אלה הוא חושף את השקפתו: "הכבידה מסבירה את תנועת כוכבי הלכת, אבל היא לא יכולה להסביר מי הניח אותם בתנועה. אלוהים מושל בכל הדברים ויודע על כל מה שקורה או מה יכול להיעשות". אמונתו היא זו שהניעה אותו לחקור את חוקי הטבע, במטרה להבין מעט מחוכמתו הנשגבת של האל.

גיאומטריה מקודשת בבית המקדש של שלמה

כאדם דתי, האמין ניוטון שמבנים של מקדשים קדומים נושאים בקרבם סודות מקודשים נסתרים. במשך יותר מ-50 שנה הוא העמיק בלימוד המבנה של מקדשים קדומים רבים, בין היתר ביוון וברומא, אולם בעיקר העמיק בלימוד המבנה של מקדש שלמה. הוא האמין שחוכמה נסתרת מצויה לא רק בכתביהם של פילוסופים ומלומדים קדומים, אלא גם בארכיטקטורה של מבנים מקודשים קדומים.

מתוך התיאורים המפורטים של המקדש המוצגים בספר מלכים א', שאותם תרגם ניוטון מעברית בעצמו, ובסיועם של כתבים נוספים מתקופתו המנתחים את מבנה המקדש, הציג ניוטון בתרשימים ובמלל את מבנה "הבית הראשון".

תיאוריו כוללים פירוט נרחב על התכניות האדריכליות, כולל מידות המבנים ומספר המדרגות במעברים השונים. עוד מפורטת בכתביו שגרת הפעילות במשכן והמסלולים שבהם עברו עולי הרגל. כחוקר המקרא התעניין ניוטון בגיאומטריה המקודשת כפי שבאה לידי ביטוי במקדש שלמה, בין היתר בספירלות, בחיתוך הזהב ("הפרופורציה האלוהית" – יחס הרמוני בין אורכים שונים שמקבל ביטוי נרחב בטבע, באמנות ובאדריכלות), ובמגוון מבנים הרמוניים נוספים. לשם כך נדרש ניוטון לפירוט הדקדקני שיצר של מבנה המקדש.

עוד האמין ניוטון שמתכנן המקדש היה שלמה המלך, שנעזר לשם כך בהדרכה שמימית. הוא כתב:: "את הפילוסופיה הזו… ניתן למצוא לא רק בטבע, אלא גם בכתבים המקודשים. בספרי בראשית, איוב, תהילים, ישעיהו ואחרים. עם ידיעותיו של שלמה אודות הפילוסופיה הזו, האל הפך אותו לפילוסוף הגדול בעולם". בחיפושיו אחר אותו ידע נשגב, התעניין ניוטון בין היתר גם בקבלה ובתלמוד.דת אוניברסלית קדומה

נושא נוסף שהרבה ניוטון לחקור הוא מהלך ההיסטוריה. חיבורו "הכרונולוגיה של הממלכות הקדומות" פורסם כשנה לאחר מותו, אולם את מרביתו הוא הספיק לערוך בעצמו בערוב ימיו. בספר התמקד ניוטון בעיקר בהיסטוריה של יוון, מצרים, אנטוליה ואזור הלבנט.

בין היתר העמיק ניוטון בימים שקדמו לנצרות. כשחקר תקופות מרוחקות מהעבר, הוא התעניין באתר סטונהנג' שבאנגליה, שבו שני מעגלי אבנים ענקיות (מגליתיות) מקיפות מרכז משותף ובו מדורה מרכזית.

אתרים קדומים דומים שבהם אבני ענק ערוכות במעגלים ומקיפות אש מרכזית התגלו במקומות רבים נוספים ברחבי העולם וביניהם בדנמרק, בפרס, באירלנד, בסין ועוד. מכל אלו הסיק ניוטון כי אותם אתרים מעגליים הם למעשה מקדשים של דת קדומה שהתפשטה בכל כדור הארץ, ומעגלי האבנים מסביב לאש המרכזית מייצגים לטענתו את אמונת הקדמונים שכדור הארץ מקיף את השמש. כך הציע ניוטון שאותה דת התפשטה בכל רחבי תבל וקדמה לכל הדתות שאנו מכירים כיום.

עידן חדש בשנת 2060

ניוטון גם האמין שהידע הנסתר בכתבי הקודש יכול לנבא את הצפוי להתרחש בעתיד. בהערות שציין בערוב ימיו, ולא תכנן להפיץ ברבים, הוא קשר את תחילתו של עידן חדש לשנת 2060, וזה בעיקר על סמך נבואות בספר דניאל. על פי הערתו של ניוטון, באותה שנה יחלו להתרחש אירועים דרמטיים המקושרים לאחרית הימים, ואלו לא יביאו לקיצו של כדור הארץ אלא להיפך, להתחדשותו.

ניוטון

מתוך התיאורים המפורטים של המקדש המוצגים בספר מלכים א', שאותם תרגם ניוטון מעברית בעצמו, ניוטון הציג בתרשימים ובמלל את מבנה "הבית הראשון"

רבים מהחוקרים רואים כיום את ניוטון כמזוהה עם הזרם האָריאָני בנצרות הקדומה, הפוסל את עיקרון השילוש הקדוש ורואה בישו ישות נפרדת מהאל, ולא חלק ממנו. להשקפתו של ניוטון, הנצרות בתקופתו (ובתקופתנו), המאמינה בשילוש הקדוש ולכן סוגדת גם לישו כחלק מהאל, פנתה לדרך של כפירה, והסגידה הזו היא למעשה עבודת אלילים. אולם כפי שציין ניוטון בכתביו לגבי אחרית הימים, החל משנת 2060 האנושות תחזור לאמונה הנכונה לאחר שתזכה להאזין לבשורה האמיתית, בשורה שתביא עמה לשלום עולמי ולשגשוג רוחני.

המדע ככלי לפענוח תבונתו של האל

כיום אנו רגילים לתפיסה שהמחקר המדעי נפרד לחלוטין מהאמונה הדתית. בתקופתנו המדע מתאר תהליכים, חלקם אקראיים, הבאים להסביר את המשתקף בפנינו מן הטבע. אך נראה שלאמונתו של ניוטון, שראה בחוקים שגילה ביטוי לתבונתו הנשגבת של האל, היו שותפים מדענים נודעים נוספים. באותן שנים של סוף תקופת הרנסאנס, בהן הציבור הרחב האמין בקיומו של האל, מדענים רבים לא שללו את מעורבותו של האל בתהליכים הטבעיים שאנחנו רואים, והחוקיות העולה מהמחקר המדעי במקרים רבים רק תיארה להשקפתם של אותם מדענים את האופן שבו האל מסדיר את האירועים ואת התהליכים המתגלים בפנינו.

ניקולאוס קופרניקוס (1543-1473) הפולני היה מי שפיתח את התיאוריה לפיה כדור הארץ מקיף את השמש ולא להיפך. נוסף על שלל עיסוקיו הרבים כרופא, כאסטרונום, כמשפטן ועוד, הוא גם כיהן במהלך חייו ככומר בכנסייה הקתולית.

יוהנס קפלר (1630-1571) היה אסטרונום ומתמטיקאי גרמני שנודע בסדרת החוקים שפיתח, המתארת בדיוק מרשים את תנועת כוכבי הלכת מסביב לשמש. קפלר היה מאמין לותרני אדוק שראה במחקר המדעי ניסיון להבין את רוחו של האל. כפי שציין במכתב לגלילאו גלילי, "הגיאומטריה היא אחת וזוהרת לנצח ברוחו של האל".

ובתקופה מאוחרת יותר גם אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות שהחליפה בתחילת המאה ה-20 את המכניקה הקלאסית של ניוטון, ביטא את הערצתו לתבונה האלוהית. בערוב ימיו בשנת 1955, הוא צוטט בריאיון בניו יורק טיימס, "הדת שלי מורכבת מהערצה כנועה לרוח עילאית בלתי מוגבלת, המגלה את עצמה בפרטים קלי הדעת שאנו מסוגלים לתפוש במוחותינו השבריריים והחלושים. השכנוע העמוק הזה בנוכחותו של כוח תבוני עליון, המתגלה ביקום שאינו ניתן להבנה, הוא אידיאל האל שלי".

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!