שחמט

אסטרטגיה של נטרול כוחו של היריב הופיעה בקרב תרמופילאי. 7,000 יוונים בחרו להילחם מול יותר מ-250,000 פרסים במעבר צר שמנע מעדיפותם המספרית של הפרסים לבוא לידי ביטוי – צילום: .SXC.hu

איך כדאי לפעול כאשר אנו פוגשים יריב חזק, גדול ומיומן מאתנו? האם כדאי להגיע לקרב כמו דוד או כמו גוליית? ניתן לבחור בדרך הפרפקציוניסטית ולנסות להפוך לחזקים מן היריב, או לחילופין לגשת למשימה "עם מה שיש" ולקוות שיהיה טוב. אך יש גם דרך נוספת הבוחנת את כל המצב מחדש ולא נשענת רק על אחד משני קצוות.

שחקני שחמט משתמשים בה. בעיקר המקצוענים שבהם. כששחקן שחמט בוחר להתחרות ברמות גבוהות, אחד הדברים הראשונים שהוא צריך לשפר זה את הידע שלו בפתיחת המשחק. בשחמט, כל שחקן מפתח רפרטואר פתיחות בהתאם לסגנונו האישי.

כשמגיעים לבחור את הפתיחה יש שתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה דוגלת בפשטות: השחמטאי בלבן או בשחור בוחר פתיחות לא מורכבות, בהן לא כל החלטה מכריעה את גורל הקרב. היתרון בבחירה זו היא ביכולתו של השחקן להראות הבנה גבוהה יותר בשלבים האחרים של המשחק: באמצע המשחק או בשלב הסיום. החיסרון בבחירה הוא בכך שהיריב יכול מיד לקבל עמדה שווה ללא שום סיכונים מצדו, כלומר אף צד לא מצליח להשיג יתרון.

הדרך השנייה היא לבחור "בטוב ביותר". אלה הן פתיחות בהן בוחרים רוב רבי אמנים ברמה עולמית, והן מורכבות ורוויות בהחלטות מכריעות. היתרון הוא בניסיון להשיג עדיפות על היריב בשלב מוקדם, או ביכולת להכריע את המשחק דרך הסיבוכים הרבים. החיסרון הוא בכמות העצומה, המתחדשת כל העת, של החומר שיש ללמוד כדי לשלוט בסוג זה של פתיחות.

בחיים עומדות בפנינו אותן אפשרויות בחירה. יש אנשים שיבחרו באפשרות הפשוטה יותר, הפשרנית לפעמים, בה הסטנדרטים לא גבוהים אך גם לא נדרש להקריב הרבה. בעוד אחרים רוצים להשיג את הטוב ביותר עם כל ההקרבות הכרוכות בכך.

מאמנים רבים בשחמט ממליצים כמובן לבחור "בטוב ביותר". ללמוד שעות רבות חומר רב בניסיון להשיג שליטה ויכולת במצבים המורכבים ביותר ולהישאר מעודכנים כל הזמן. רב האמן לארי קאופמן, אלוף העולם לסניורים לשנת 2008, מציע גישה שונה בבניית רפרטואר הפתיחות. קאופמן מציע, גם בשחמט וגם בחיים, לבחור כמעט תמיד בדבר "השני לטוב ביותר". מלבד היותו שחקן שחמט מעולה, קאופמן הוא גם פרופסור למתמטיקה, מפתח תוכנות שחמט ואחד משחקני השוגי (שחמט יפני) החזקים במערב.

היתרון בבחירת השני לטוב ביותר בשחמט הוא כפול: צמצום משמעותי של ההסתעפויות השונות ויצירת קרקע מוכרת מאוד לשחקן ופחות מוכרת, לפחות מן הבחינה הפרקטית, ליריב. הרעיון הוא השגת שליטה במסגרת מוגדרת ולא רחבה, ומשיכת היריב לעולם שבו כוחו יורד וכוחי עולה. אין זו הדרך למי ששואף להיות הטוב ביותר בתחומו, אך זו בהחלט אסטרטגיה יעילה במצבים שונים וגם למי שרוצה להיות אחד מבין הטובים בתחומו, ולהשתמש בזמנו להתמחות בדברים נוספים.

מאמן שחמט עמית שיתף אותי ברעיון אסטרטגי דומה. "איך לשחק מול רב אמן?" שאל אותי המאמן, "כשאתה יודע שאתה יכול לחשב שלוש אפשרויות והוא יכול שבע אפשרויות. כלומר, לך יש דירת שלושה חדרים בלבד ולו יש דירת שבעה חדרים – מה תעשה?". מכיוון שהייתי מוטרד בזמן השאלה בענייני משכנתה לא הייתי יכול למצוא פתרון. "קח את רב האמן – ושים אותו בדירת שלושה חדרים", הייתה תשובתו הפשוטה והחדה.

אסטרטגיה כזו של נטרול כוחו של היריב הופיעה בקרב תרמופילאי המפורסם בשנת 480 לפנה"ס בו נלחמו היוונים בפרסים. 7,000 יוונים בחרו להילחם מול יותר מ-250,000 פרסים במעבר צר אשר מנע מעדיפותם המספרית של הפרסים לבוא לידי ביטוי, ורק כשמצאו דרך לאגף את המעבר הכריעו את הקרב. הסרט "300" שיצא ב-2007 הוא גרסה קולנועית נוספת המבוססת על קרב זה.

היבטים מסוימים של הובלת היריב לשטח חדש נצפו גם בתחום העסקי. בתחילת 2011 חשבו במחלקת השיווק של "אסם" כיצד להשיג יתרון בשוק הבייגלה בישראל. ל"אסם" היה 13 אחוז מנתח השוק בעוד ל"בייגל בייגל" היה 66 אחוז מנתח השוק. ב"אסם" בחרו להגדיר שטח מצומצם חדש בו יהיה להם יתרון על פני המתחרים, וכך הופיעו בייגלה "שטוחים" ואיתם מלחמת הבייגלה שהכפילה את נתח השוק של "אסם" בשוק הבייגלה.

בחירת "השני לטוב ביותר" היא פילוסופיה המכוונת לצמצום אפשרויות שתאפשר השגת התמחות בתחום מסוים. בכל הנוגע ללקיחת החלטות, כנראה שבשחמט כמו בחיים – לא הכול הוא שחור או לבן.


יניב ניצן – מאמן שחמט ומרצה על קבלת החלטות וחשיבה אסטרטגית דרך משחק השחמט.

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן