אלי מזרחי מישיר מבט ומשאיר חותם

"הכנות המקצועית היא מעל לכול" אומר השופט מ"רוקדים עם כוכבים", ומלמד על כוחה של נתינה

אלי מזרחי

"כשאני יושב על כסא השיפוט אני חייב להגיד את מה שאני רואה" – צילום: יוני המנחם

אלי מזרחי אוהב אנשים. "אני איש של אנשים", הוא אומר, "יש אנשים של לקחת ויש אנשים של לתת, מורה צריך לדעת לתת".

אנו מכירים אותו מצוות שופטי תכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", אך מלבד היותו שופט בכיר בקנה מידה עולמי בתחרויות ריקודים סלוניים, הוא גם מפיק, רקדן, כוריאוגרף ובעיקר מורה. שם הלב שלו, כפי שהוא מודה. הוא אלגנטי מאוד, יסודי ומדויק. המפגש אתו בסטודיו ברמת השרון מגלה שהשופט הרציני והקפדן הלבוש למשעי עם עניבה לצווארו, הוא אדם חם וחביב, והשיחה הקולחת מעידה על פתיחות, קלילות ואופטימיות.

רץ במדרגות

מזרחי מספר שכאשר הוא מלמד מישהו שאין לו כל רקע בריקוד זה בשבילו הכי מאתגר. "…איך אני מביא אותו כמה שיותר מהר לעמוד על הרחבה וליהנות מהעולם הזה. אני יכול להעניק לו את המתנה הזו. יש לי את הכלים לתת הכול, זו המתנה שניתנה לי- להשתמש בריקוד ככלי.

כשבן אדם אומר לי: 'איזה כיף, אני רוקדת, אני חולמת על זה מגיל 12 והגשמתי את עצמי. היום אני בת שישים ואני רוצה לרקוד' – אני פותח לו את החיים מחדש וזה תענוג לא נורמלי. כל פעם זה מאתגר אותי מחדש. אני מרגיש שבחרתי במקצוע שכל פעם שאני הולך לעבודה אני רץ במדרגות, אני לא הולך, אני רץ!"

מה באמת צריך בשביל להיות רקדן?

"צריך לשמוע את הקצב ולדעת לתרגם אותו. רקדן כגבר צריך לדעת להוביל והאישה צריכה להיות מובלת, לדעת לקרוא את הניואנסים הקטנים. זה המפתח בעצם".

ויש לזה השלכה על החיים?

"כן", עונה מזרחי ומספר ששולחים אליו זוגות מטיפול פסיכולוגי וזה עוזר מאוד, אפשר לנתח את הבעיות ואף לעזור לפתור אותן דרך הדינמיקה בריקוד ביניהם. הוא מתאר: "ואתה מבין- הוא עוד לא עשה צעד והיא כבר מובילה אותו קדימה. יש כאלה שחיים טוב עם זה וזה בסדר, אני לא בא לשנות אנשים, אבל הם באים אלי ושואלים מה אני חושב או איך זה נראה, אז אני אומר להם: 'take it or leave it' , והגבר מודה: 'כן, נכון היא באמת כל החיים תמיד מובילה'. אבל כשסוגרים את דלת הסטודיו – זה התפקיד שלו! ריקוד הוא לגמרי תשקיף של החיים, שפת גוף אף פעם לא משקרת".

בריקוד הסלוני האישה רוקדת את הצעדים אחורה. 'וכשאת הולכת אחורה את לא רואה'! אתה מיד רואה את הדינמיקה- מי מקשיב ומי לא". הוא מציין כי בשבילם הוא סמכות שהם מוכנים לקבל כי אינו פסיכולוג והוא בא מעולם הריקוד. "זה בונה חיים אחרים. הם קיבלו מתנה לחיים ונעשים מכורים לזה, זה הופך להיות הבילוי שלהם והם גם נוסעים לתחרויות".

תוך כדי שיחה מגיעים תלמידים לסטודיו ואת כולם הוא מקבל בחום ובשמחה והם משיבים לו באותה רוח, אפשר להרגיש מיד עד כמה הם אוהבים אותו. כמו אבא טוב המתגאה בילדיו הוא מציג לי את האנשים: "תשמעי סיפור מדהים. את האיש הזה הכרתי לפני שנים, כשהייתי לוקח שיעורי ריקוד, הוא בן 75 והיום הוא מגיע אלי כדי לרקוד….אתה נסעתי לתחרויות, היא רקדנית מעולה, ומגיעה מחיפה כל שבוע כבר ארבע שנים, היא לא מפספסת…"

מהנדס בנעלי ריקוד

אלי מזרחי

אלי ואסנת מזרחי – צילום: מיסטר ארטישוק

אלי מזרחי גדל בשכונת רמת ישראל שבתל אביב. הוא התחיל לרקוד בגיל צעיר. כשהיה בן 12 הוא רקד בלהקת המחול "כרמון" אך הכיוון המקצועי היה הנדסה. "כשרקדתי כנער, לפעמים זרקו עלי מטבעות או ירקות והיו קוראים קריאות גנאי. אבל הייתי נורא עקשן כי מצאתי שם את האהבה שלי והמשכתי בדרך שלי, עם החותלות והטייץ". הוא הופיע כרקדן רקע צעיר בסרט "אסקימו לימון", בהופעות עם זוהר ארגוב, חיים משה, יזהר כהן, אילנית, ואף עם עופרה חזה בתחילת דרכה.

בנעוריו שיחק הרבה כדורסל ואף התלבט אם להמשיך לכיוון המקצועי, בנוסף להתלבטות בין ריקוד והנדסה. את לימודיו באוניברסיטה מימן כדוגמן ובהוראת ריקודי עם בהסתדרות הציונית העולמית "בני ברית" בחו"ל. מאוחר יותר עבד בתיאטרון האירי של קנדה כרקדן, וככוריאוגרף למחזות זמר רבים, ביניהם "כנר על הגג" ו"ברנשים וחתיכות".

איך תפש הריקוד את המקום הראשי בחייך?

"בשלב מסוים המשכתי קצת יותר גבוה עם הריקוד והתקבלתי ללהקת המחול "בת שבע 2 ". במקביל ללימודי הנדסת מכונות המשכתי לרקוד ונכנסתי לכל תחומי הריקוד. לא הייתי רקדן בלט אבל הייתי מאוד קלאסי, היו המון שיעורים ביסודות, אתה חייב את הבסיס". הוא מספר שכשלמד הנדסה המחשבה הייתה מתודית מאוד ומסודרת עם פקטורים, כיוונים ודיוק. בסוף בחר בריקוד ומאוחר יותר אף הלך ללמוד להיות שופט בתחרויות לריקודים סלוניים. חצי שנה לפני שהצטרף לצוות השופטים ב"רוקדים עם כוכבים" סיים את תעודת השיפוט שלו. "כשלמדתי להיות שופט- שם הדברים מאוד מדויקים; הסיבובים, איך אתה מניח את הרגל…", ואני רואה איך מתבלטות אותן תכונות שבאישיותו דרך הרקדן והמהנדס שבו.

"עם הריקודים הסלוניים התחלתי מאוחר", הוא ממשיך. "כשהשלמתי את לימודי התואר בהנדסה בארצות הברית התלבטתי מה אני רוצה לעשות. יום אחד נכנסתי לסטודיו לריקודים – ושם רוקדים יפה! פה בארץ לא רקדו ככה. אמרתי לעצמי: 'זה מה שאני רוצה', יש פה הכול, גם ג'אז, גם לטיני, זה אני! סיימתי את לימודי המהנדס, שמתי את התעודה על הקיר, והתחלתי לקחת שיעורים בצורה מטורפת. התחלתי לעבור מבחני הדרכה למורים ואחר כך לשיפוט תוך כדי המון תחרויות עד שהגעתי כמעט לרמה הגבוהה ביותר וחזרתי לארץ. הייתי זכיין של ביה"ס אמריקני ופתחתי ביה"ס בארץ והייתה הצלחה מסחררת. עבדתי קשה מאוד וכך בעצם עשיתי המון סטאג' על לימוד. לימדתי הרבה שנים ואז באה התכנית "רוקדים עם כוכבים" ולקחה אותי קדימה. מאז פתחתי כבר כמה בתי ספר, ואני היחיד בארץ שעובד עם זיכיון".

"היום אני עובד בארץ ונוסע הרבה לתחרויות בחו"ל, גם כשופט וגם עם תלמידים מתחרים. התפרשתי להרבה תחומים. אני נהנה מהריקוד ועושה גם הפקות וכוריאוגרפיה יוצרת".

הולך לישון טוב

אני מגלה לו שבחרתי לראיין אותו כי ב"רוקדים עם כוכבים" הוא משדר משהו כנה מאוד, אמיתי, מדויק ועם זאת בונה… הוא מודה: "הכנות המקצועית שלי היא מעל הכול, כשאני יושב על כיסא השיפוט אני חייב להגיד את מה שאני רואה. אני מרגיש ששמו עלי איזושהי אוטוריטה שאני אומר את האמת, גם אם היא קצת כואבת. אני מאוד נאמן לעצמי ואני צריך ללכת לישון טוב, לדעת שבאמת אמרתי את מה שצריך כמו שצריך".

"לפעמים זה לא פשוט כי אלו אנשים שהם קולגות ואני צריך לעבוד איתם. חלקם הם תותחים בתחומם. הם שואלים: 'אתה לא יכול להיות פוליטיקלי קורקט? 'לא אני לא יכול', אני חייב להגיד את האמת".

"ריקוד גם נוגע במקומות מאוד עמוקים, מאוד עדינים, נוגע בנפש, בתדמית, וצריך להגיד לאדם את האמת. הוא בא ומתקלף מולך, מוריד את כל הקליפות ומבקש שאגיד לו מה הוא צריך, אבל אני לא יכול למרוח אותו, אני לא עובד ככה, ולא הכסף קונה את זה. לי הכי חשוב זה להיות נאמן לעצמי. גם בהדרכה, גם בשיפוט, ובאמת את הסיפוק הכי גדול אני מקבל מההוראה. זה הכיף הכי גדול שלי. גם למורי הריקוד שאני מכשיר אני נותן את הרוח הזו וזה מה שייקח אותם רחוק".

להיות מורה

אלי מזרחי

אלי מזרחי: "ריקוד הוא לגמרי תשקיף של החיים, שפת גוף אף פעם לא משקרת" – צילום: מיסטר ארטישוק

"הבעיה שאני נתקל אתה הרבה היא שמורים ואנשי מקצוע בתעשייה לא רואים מעבר לקצה האף, יש הרבה שלא מסתכלים רחוק". מציין מזרחי. "כשלמדתי בקונטיקט וגם כשרקדתי שנים רבות בחו"ל, בקנדה ובארצות הברית, למדתי את התרבות הזו של אנשים שמסתכלים קדימה. פה מסתכלים על מטרות קצר מאוד, לא חושבים הלאה- מה יהיה בעוד 10 שנים, החשיבות שיש לבנייה, לדרך של התכנית, למתודיקה של הלימוד, לאן אתה רוצה להגיע בסוף. לפעמים מישהו בא ללמוד אצלי ומתעקש שאלמד אותו צעדים מסוימים. 'מה, זה שאלמד אותך צעדים יעשה אותך רקדן? זה אומר שאתה יודע לרקוד?'" ואני שוב חושבת על המהנדס שבו המוסיף את שיקול הדעת וההבחנה אל תוך הוראת הריקוד.

"היום כל רקדן הפך להיות מורה. אבל הוא לא מורה, הוא רקדן, להיות מורה זה מקצוע", אומר מזרחי בתרעומת ומוסיף: "זה קצת מאכזב, זה מביא לירידה ברמה, הפשרות מביאות לירידה ברמה".

אני מרגישה בדבריו עד כמה ההוראה בשבילו היא מהבטן, מהנשמה, אני שואלת:

אז בעצם אתה מורה. במובן הגבוה של להיות מורה כמובן …איך אתה מגדיר את עצמך?

"כן", עונה מזרחי. "אני מורה לריקוד. האושר שלי זה כשאני יכול לקחת מישהו שלא יודע לרקוד, שאף פעם לא הזיז את הידיים והרגליים, ויש לו ביטחון עצמי נמוך, כשאני מסוגל לשנות לבן אדם הזה את החיים אז בעצם עשיתי את המשימה שלי. אני עובד גם עם עיוורים ועם חירשים. כשאתה מלמד אדם שלא שומע, ואתה מלמד אותו את הקצב דרך הרצפה, דרך הרקיעות, אתה מגלה לו עולם. כשאני מעביר שיעור כזה זה כמו יום עבודה שלם, אבל הסיפוק- לא נמדד בכלום!

הנתינה היא המפתח

אלי מזרחי הוא המנהל האמנותי של רשת המתנ"סים בכרמיאל, וכן מנהל אמנותית את פרויקט "מצוינות" בעיריית תל אביב, פרויקט שדרכו הוא מגיע גם לבתי ספר של אוכלוסיית מצוקה בדרום תל אביב. המורה שבו צץ שוב והוא מספר ברגש: "הם מקשיבים לי. אתה מלמד אותם ערכים, איך להתנהג, נותן להם משהו לחיים". יש לו זיכיון לשלושה בתי ספר לריקודים סלוניים – בירושלים, בראשון לציון וברמת השרון ואליהם מגיעים תלמידים מכל רחבי הארץ. הוא עצמו מלמד ומכשיר מורים המלמדים על פי המתודיקה והשיטה אותה פיתח. כרגע עומדות בפתח דלתו שתי הצעות לפתוח בתי ספר גם בקייב ובלוס אנג'לס. הוא מגדיר את שיטת הלימוד שלו כחברתית, ונוסע עם תלמידיו במגוון הגילאים לתחרויות בחו"ל ומארגן נופשים בחו"ל הכוללים סדנאות ריקוד וכיופים אחרים.

המורים שהוא מכשיר עוברים הכשרה מקצועית גם בריקוד, אך בעיקר במתודיקה של לימוד, ונבחנים אחר כך על ידי בוחן חיצוני וצריכים לעמוד בסטנדרטים. "לבנות צוות מורים זה כמו בקבוצת כדורסל – אם אתה יודע להרכיב קבוצה נכון. לכל אחד תפקיד משלו וכל אחד יוכל להתבלט לפי היכולת או החולשה שלו. וצריך גם הקשבה ולמידה אחד מהשני ולדעת לפרגן. זה חלק מההנחיה". הוא אומר. אבל אצל מזרחי הנתינה היא הדבר העיקרי: "מורה לא חייב להיות בהכרח רקדן טוב, הוא צריך לדעת ללמד. כי מעבר לכישורים המקצועיים צריך את יחסי האנוש".

למזרחי בן ה- 46, אשה חזקה מאחוריו. הוא נשוי לאסנת, רקדנית ומורה אף היא, שאתה הוא מנהל את בתי ספרו. יש להם שני ילדים, ילד בן שמונה מנישואיו הקודמים וילדה משותפת בת שלוש.

"אשתי היא המנוף שמאחורי רשת בתי הספר", הוא מפרגן. כבר שמונה שנים הם פועלים יחד וחמש מתוכן הם נשואים. יפה לראות את הגישה החינוכית שלו גם כאב: "את בני עוד לא הכנסתי לריקודים- אני רוצה שהוא יגיע לזה לבד, שזה יבוא לו מרצון. אני לא דוחף אותו. בינתיים הוא אוהב לשבת על כיסא השופט, ואף אוהב לומר לי כאשר הוא צופה בתכניות המשודרות מי מהמורים טוב יותר לדעתו…"

מה אתה חושב על תרבות הריאליטי של היום?

"לפחות במקצוע שלי – אם זה במוסיקה, בציור, בריקוד, בהמון תחומים, אני רואה שהמקצועיות הטובה הולכת ונשחקת בגלל תרבות הריאליטי ובגלל התמחור, בגלל שאנשים מגיעים לחשיפה ומובלטים הרבה יותר לא בגלל הכישורים המקצועיים שלהם, אלא בגלל שהם מופיעים בטלוויזיה. ומה שהכי צורם לי שזה הופך להיות דוגמה לנוער ולילדים. אם פעם ילד היה רוצה להיות מקצוען, היום הוא רוצה להיות דוגמן. להיות בריאליטי זה הפך להיות מודל, לאן אנחנו הולכים? אם זה מה שקורה עכשיו, אז מה יהיה עוד שלוש ארבע שנים?"

ומה לגבי ילדים הרוקדים ריקודים סלוניים ברמה המקצועית?

אלי מזרחי

אלי מזרחי: "רקדן כגבר צריך לדעת להוביל והאישה צריכה להיות מובלת" – צילום: מיסטר ארטישוק

מזרחי נפגש עם הורי תלמידיו הצעירים ומספר על כאלו שמאוד נחושים לשלוח את הילדים להתחרות כאילו זה הדבר החשוב ביותר. "אני לא מסכים לזה, צריך לתת לילד את זכות הבחירה. זה טוב שילד צריך להתנסות ולהתמיד, אבל אני לא בעד השיטה הזו של לדחוף בכל מחיר לתחרויות". ובאמת, אפשר לראות בתחרויות של ילדים על אף המקצועיות המדהימה, שהריקוד וגם הלבוש לפעמים משדרים דברים שאינם מעולם הילדים, "זה צריך להיות בטעם ועם פרופורציה", הוא אומר, "כל סקאלה צריכה להתאים לגיל שלה".

החוויה של להתחרות בריקוד שונה מרק לרקוד, מה זה נותן?

"המעמד בתוך הסיטואציה זה משהו מדהים, כי אתה מגיע לקצה היכולות שלך. זו עבודה קשה, אתה עובר משברים ולומד על עצמך המון. איך אתה מתנהג עם בת הזוג שלך, האם אתה דואג לה או שאתה רק לעצמך, הדברים האלו יוצאים החוצה לקהל וכך אתה נמדד. צריך שתהיה לך נוכחות בימתית, צריך לדעת להגיד: 'אני פה!' וטוב להיות שם, לדעת עד אפוא אתה יכול למתוח את עצמך".

להשאיר חותם

אני שואלת על אמנים נותני השראה, מזרחי חושב רגע ועונה: "שלמה ארצי למשל, איך הוא מחזיק את עצמו בטופ בטווח של שנים. מייצר מוסיקה טובה שכולם אוהבים ויודע לקרוא את השוק. אחד כזה שנאמן לעצמו ולמוסיקה שלו ושום דבר לא גורם לו להתנפנף מצד לצד. כך גם אני. ביה"ס שלי עוסק רק בסלוניים, אני טוב במה שאני עושה, ואני רוצה להישאר במה שאני טוב בו, אני רוצה להישאר שם. ואם אתה עובד בצורה כזאת ולא מתנפנף עם הרוח- אתה משאיר חותם והופך למותג!"

אך על אף התהילה והפרסום אלי מזרחי משדר צניעות ואיכות. ואני חושבת לעצמי כמה כיף לפגוש אדם כזה, מקצוען, שמסתכל לך בעיניים ונותן את הלב.

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!