דוד פסיג

דוד פסיג: "יש אינסוף עתידים ונהוג לחלק אותם לארבע קטגוריות: עתיד סביר, עתיד אפשרי, עתיד פרוע ועתיד רצוי" – צילום: יאירה יסמין/ אפוק טיימס

"בספר הקודם שלי, 'צופן העתיד', עשיתי תחזית מה יקרה באזור. כתבתי במפורש…[על] האביב הערבי שלוש שנים לפני שהיה שום רמז שדבר כזה יקרה", מספר פסיג ומוסיף: הסבירות שזה יקרה הייתה 30 אחוז. 30 אחוז זה משהו שמדינה לא יכולה להתעלם ממנו כי זה משנה את פני כל האזור.

האביב הערבי זו רק דוגמה אחת לכך ש"לחשוב על העתיד זה כבר לא פריבילגיה זה הכרח", הוא אומר כאשר אנחנו נפגשים במשרדו, במחלקה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, שם הוא מכהן כראש המגמה לטכנולוגיית תקשורת וראש המעבדה למציאות מדומה.

"אני עייף", הוא אומר, לאחר שסיים זה עתה פגישה אחרת, ובהמשך מחכה לו עוד שעת הוראה. ברגע שהוא מתחיל לדבר על הנושא הקרוב ללבו, ההתלהבות סוחפת אותו, וכל העייפות נשכחת.

העתיד עדיין לא כאן, אני אומרת לו, איך אפשר לחקור משהו שלא נמצא?

פסיג משתהה רגע, בורר את מילותיו, משתדל לדייק: תחום העתידנות, הוא מסביר, נגזר מתחום אחר שנקרא 'חקר מערכות'. אנחנו מנסים לראות את ההיגיון של איך מערכת מסוימת מתפתחת. זה יכול להיות מערכות אקולוגיות, פוליטיות, חברתיות או פיננסיות. כאשר רואים את ההיגיון, משבצים את זה במודלים שנותנים להם מהימנות ותקפות סטטיסטיים, ובעזרת המודלים אפשר לדעת מה כיוון ההתפתחות של המערכת.

אפשר לזהות היגיון בהתנהגות של מערכת?

כן, הוא אומר, הנחת העבודה היא שיש היגיון. למשל, אפשר להתבונן על מחזור חיים של אדם, ורואים שיש ינקות, בגרות, שיבה ומוות. וזה חוזר על עצמו אצל כל בני האדם. באותו אופן, אם רואים שבמערכת מסוימת יש דפוס שחוזר על עצמו במשך אלפי שנים אי אפשר לטאטא אותו מתחת לשולחן כי זה מסוכן מידי.

לדוגמה, הוא מספר בריאיון אחר שנתן בערוץ האקדמי, שעל פי מודל מסוים ראו שב- 500 השנים האחרונות יש בארה"ב מחזור של כל 80 שנה שבסופו יש אירוע בטחוני גדול מאד. מתוך ההיגיון של המחזור הזה, כבר בתחילת שנות ה-90 עתידנים התריעו על כך שבין השנים 2005-2000 יהיה אירוע טרור משמעותי מאוד נגד אחד הסמלים החשובים של הסדר הקיים, נגד בניין או מוסד שמהווה סמל. [הכוונה כמובן לבנייני התאומים בניו יורק]. ואנשים לא האמינו.

אז כל כך בקלות אפשר לצפות את העתיד?

למעשה זה הרבה יותר מורכב, מסביר פסיג, כי יש הרבה מאד עתידים, בעצם יש אינסוף עתידים. נהוג לחלק אותם לארבע קטגוריות: עתיד סביר, עתיד אפשרי, עתיד פרוע ועתיד רצוי. לכל אחד מהעתידים יש סבירות שונה שיתרחש.

עתיד סביר

דוד פסיג

דוד פסיג: "בעוד 20 שנה יהיו 40 אחוז מהאוכלוסייה בסין בני 65 ומעלה, בלי רשתות סוציאליות. איזה מדינה יכולה להחזיק דבר כזה?" – צילום: יאירה יסמין/ אפוק טיימס

עתיד סביר הוא בסבירות של 70-60 אחוז שיתרחש. דוגמה לכך נותן פסיג מישראל. כיום האוכלוסייה במדינה מונה 8 מיליון איש. ההערכה היא שב-2050 היא תמנה 15 מיליון. כלומר, המדינה הולכת להכפיל את האוכלוסייה תוך 40 שנה. יש משהו נוסף, הוא מסביר: האוכלוסייה בישראל מחולקת כך ש- 45 אחוז מתוך ה-8 מיליון הם בגיל 0-5 . תוך 20 שנה הם יהיו בגיל חתונה, ילדים, עבודה. כמה דירות צריך בשביל כל האנשים האלה? "לפי החשבון שלי, בעשר השנים הקרובות צריכים 600-800 אלף דירות", מרעים פסיג. "אז האם יש מישהו שהתחיל לבנות את הדירות האלה? מכאן מבינים למה מחירים משתוללים".

עתיד אפשרי

עתיד אפשרי הוא בסבירות של 50-40 אחוז שיתרחש. דוגמאות רבות לעתידים אפשריים נותן פסיג בספרו האחרון, "2048", שאותו כתב, כך הוא מספר, "כדי להרים דגל", כדי לאותת לכולנו ובעיקר למנהיגים לשים לב למגמות שונות שמתפתחות ולהתכונן אליהן.

אחד העתידים האפשריים שפסיג מצייר הוא שטורקיה תהפוך למעצמה אזורית בתמיכתה המסיבית של ארה"ב. "אני שנים צועק", אומר פסיג, שעם טורקיה, צריך להתנהג כמו שמתנהגים עם מעצמה, כי "זו-ר-ם ב-עור-קים שלהם ד-ם ש-ל קי-ס-רים", הוא אומר כשהוא מטעים כל הברה. "אתה לא יכול להושיב מישהו כזה נמוך יותר ממך" (מתייחס לאירוע עם שגריר טורקיה בישראל).

אז לישראל צריך להיות אינטרס גדול מאד ליחסים טובים עם טורקיה?

"נכון מאד".

אבל טורקיה נותנת לנו מכות עכשיו?

"אני ידעתי שזה מה שיקרה", אומר פסיג, כי כל המדינות השכנות לישראל קורסות ומישהו צריך לקחת את המנהיגות באזור. טורקיה מתעוררת לאחר מאה שנה, מכל מיני סיבות, והיא רוצה לקחת את התפקיד הזה. כדי להפוך לאהודה על עמי האזור שלא כל כך אהבו אותה בתקופת האימפריה העות'ומנית, הדרך הפשוטה היא "לדרוך על ישראל".

אבל זה רק לתקופה מסוימת, מסביר פסיג. הטורקים היו תמיד כוח מאזן באזור, ובסך הכול כוח חיובי, הוא מוסיף. הם יודעים את הניואנסים של האזור, הם יודעים לדבר את השפה, הם גם יכולים להכריח. "הם גם מערביים וגם מזרחיים". אם נבין את התפקיד המיוחד שיש להם, ונשתמש בשפה הנכונה, נוכל לקצור את הפרות בעתיד. הם היחידים שיכולים להביא שלום לאזור הזה, הוא אומר, לא האמריקנים ולא האירופיים. "רק הטורקים יכולים לטפל באיראנים".

עתיד פרוע

עתיד פרוע הוא בסבירות של 30-20 אחוז ובנקודת הזמן שצופים אותם, מרבית המומחים לא יאמינו שייתכנו. אבל חוקרים אותם בגלל שאם יתרחשו, הם יכולים להפוך לחלוטין את כל המערכות שלנו. אגב, יודעים שבעולם כל כך מורכב ודינמי, מסביר פסיג, הדבר שנראה לנו כרגע בלתי הגיוני ובלתי סביר הוא בסופו של דבר הופך להיות סביר. דוגמה אחת לכך הייתה האביב הערבי.

דוגמה אחרת שנותן פסיג בספרו "צופן העתיד" היא התפרצות גל של עזרה לזולת ללא כל אינטרס אנוכי, מה שנקרא אלטרואיזם. "בחברה אינטרסנטית אגואיסטים וקפיטליסטית כמו החברה המודרנית", כותב פסיג, זה "בגדר ניחוש פרוע שיכול להעלות חיוך [של ספקנות] על פניו של כל אחד", אבל כבר היום רואים סימנים לכך בתנועות חובקות עולם כמו "התנועה למעשי אדיבות אקראיים", התנועה ל"חפצים בחינם", ועוד רבות אחרות. יש גם אוניברסיטאות בעולם שהחלו להעניק תארים בלימודי אלטרואיזם.

צריך להבין את ההשלכות של עתיד כזה, ולהתכונן אליו, הוא מסביר. למשל עתיד כזה יכול לפגוע בכלכלה שמבוססת על כך שאנשים זורקים את החפצים הישנים שלהם וקונים חדשים, מצד שני הוא יכול להיות מבורך לרבים אחרים.

איך מחנכים אנשים למודעות לעתיד?

דוד פסיג

דוד פסיג: " אם רואים שיש דפוס שחוזר על עצמו במשך אלפי שנים סביר להניח שימשיך גם בעתיד" – צילום: יאירה יסמין/ אפוק טיימס

"זה הספר הבא שלי, אני עוד מעט גומר אותו".

אפשר לקבל כמה טיפים?

יש שני דברים חשובים, מגלה פסיג. ראשית אנחנו מצליחים למפות איפה במוח שלנו נמצא האזור האחראי על "חשיבת עתיד", שמתחילה להתפתח רק בגיל תשע. לאחר שמזהים את המיקום במוח, אפשר להתחיל לגרות אותו על ידי הכשרות, למידה, גירויים, ותהליכים נוספים. כבר התחלנו את השלב הזה ב 5-3 השנים האחרונות ואנחנו מבינים עכשיו איך להאיץ את ההתפתחות הזאת. זו מיומנות כמו כל מיומנות אחרת, אפשר ללמד אותה. יש לה שלבים ומדרג.

הפן השני הוא: יש כבר תכניות לימוד היום איך ללמד חשיבת עתיד מהגיל הרך ועד לאוניברסיטאות.

זה דורש איזשהו שינוי רדיקלי?

לא, אומר פסיג. יש כמה דברים שהם בסיסיים. הדבר הבסיסי ביותר הוא להפוך להיות מולטי דיסיפלינרי שזה לא דבר פשוט כי אותנו לימדו במשך עשרות שנים שהכול התמחות ב"פיציפקס של הפיציפקס". גם האוניברסיטאות עוברות תהליך. פעם הכול היה מחלקות נפרדות: כימיה, פיזיקה. היום מתחילים לעשות אשכולות של תחומים, למשל: מדעי המוח עם פסיכולוגיה, וכימיה. זה לא מספיק. השלב הבא זה לא בין תחומי, אלא רב תחומי שזה המון תחומים יחד.

היום יש אוניברסיטאות בעולם, מוסיף פסיג, שיש להן תכניות לימוד הכוללות קורסים שאתה אפילו לא יודע לקרוא את שמם. זה חמישה, עשרה שמות מחוברים: "הפיזיולוגיה של הפנומנולוגיה של הביו-פיזיקה של הנוירו-פסיכולוגיה". זה אשכול רב תחומי, אבל בדרך כלל מתחומים קרובים. "כשאנחנו מדברים על רב תחומי אנחנו אומרים ככה: ספרות, מתמטיקה, שפות, מוסיקה..מכלולים אדירים, זה מה שעדיין לא הגענו, אבל נגיע אליו".

נעבור לנושא אחר שאתה מרבה לעסוק בו. למה יש היום התפתחות טכנולוגית כל כך מואצת?

"אני אתן לך תשובה שלא שמעת מאף אחד", מתריס פסיג, תוך שהוא חובש את הכובע של מרצה בפני סטודנטים: "כמה אנשים היו בעולם לפני 200 שנה"? הוא שואל ושולף מיד תשובה של מומחה אינטר-דיסיפלינרי: "מיליארד איש".

"כמה יש היום? שבעה מיליארד. כמה מתוכם עושים בגרות? כמה לומדים באוניברסיטאות? כמה עושים דוקטורט? הכול במספרים אדירים". פסיג מסביר שאף פעם לא הייתה כמות כל כך גדולה של אנשים יצירתיים ויזמים מהסיבה הפשוטה שהיו מעט אנשים בעולם. בתוך המעט הזה היה "אחוזון קטן שהיו רוקדים כל לילה ואלס והרוב היו עלובי החיים שכל היום התעסקו באיך להביא אוכל לילדים". תוחלת החיים הממוצעת בעולם הייתה 25 שנה. "אז כמה כבר האדם היה מספיק?".

תמונת העולם היום שונה לגמרי, מסביר פסיג: 7 מיליארד איש עם תוחלת חיים ממוצעת של 70 שנות בריאות, וכמות אדירה של אנשים שנכנסים למערכת ההשכלה הגבוהה. בישראל למשל, הוא מספר, מתוך כל האנשים שמסיימים בגרות, 70 אחוז לפחות הולכים לחינוך גבוה. יחד עם זה, יש כמות אדירה של כסף בעולם שמושקעת בפיתוח של רעיונות קטנים. "אם משקללים את כל המשתנים האלה" אומר פסיג, "מבינים למה הכול נעשה במהירות". הכמויות האלה יוצרים רעיונות שמצטברים אחד לשני, ועם רשתות תקשורת שמחברים את הרעיונות האלה תוך שבריר שנייה אחד עם השני, כל ההתפתחות הופכת להיות מואצת.

בוא נעשה קפיצה לסין שנחשבת היום בעיני רבים כמעצמה מתחרה לארה"ב. מה התחזית שלך לגבי סין?

יש בסין בעיה רצינית של חוסר איזון בכמה מובנים, מסביר פסיג. ראשית, חוסר איזון מבחינת פיזור האוכלוסייה, מאז 30 השנים האחרונות שהיא מנסה להיפתח. מתוך אוכלוסייה של כ- 1.3 מיליארד איש, כ-200 מיליון מרוכזים באזור החוף, שזה החלק שמתפתח, וכל פנים הארץ נמצא במצב גרוע מאד. עובדה זו גוררת חוסר איזון במישורים נוספים: "כלכליים, תרבותיים, ובעניינים הנוגעים למשאבים, סמכות הממשל, קרבה למנעמי השילטון ולקשרים. הם עושים כרגע מאמצים אדירים לסגור את הפער אבל זה מתקדם רק טיפ טיפה".

והנה דווקא שם כשמדברים על סוציאליזם, מוסיף פסיג, דווקא שם אין חלוקה שווה, ו"זה בוער מתחת לקרקע". בסין, מספר פסיג, יש עכשיו אבטלה של 25 אחוז. כל הצמיחה המוגברת של עשרה אחוז בשנה היא רק כדי לשמור שלא יהיה יותר מ-25 אחוז אבטלה. "אין מערכת שיכולה להחזיק מעמד בדרך הזאת", הוא אומר בהחלטיות. כדי לשמור על זה, הם גרמו לפיחות של 40-30 אחוז בערך היואן ולכן הם יכולים למכור כל דבר כל כך בזול. "כ-מ-ה זמן מערכת כזאת יכולה להחזיק מעמד"? הוא שואל בטון שהתשובה מתבקשת מאליה. המערכת לא טבעית לא בנויה נכון, הוא מוסיף. לפעמים הקריסה מתחילה ממשהו קטן, "איזשהו פיפס קטן ואז יש דומינו".

יש משהו נוסף, מסביר פסיג. יש היום 20 אחוז יותר בנים מאשר בנות בסין. כלומר, תהיה ירידה בילודה. "בעוד 20 שנה יהיו 40 אחוז מהאוכלוסייה בסין בני 65 ומעלה, בלי רשתות סוציאליות. איזה מדינה יכולה להחזיק דבר כזה?"

גם המשטר הקומוניסטי זר לתרבות הסינית המסורתית?

"בדיוק, יש שם כל כך הרבה דיסוננסים".

מעבר לכך, ממשיך פסיג, יש 3 מיליון איש שמחזיקים את המשטר שם . "זה כאילו חונטה שמחזיקה את כל המדינה". אז או שהחונטה לא תחזיק מעמד והכול יקרוס מכל הבחינות, או שהחונטה אומרת, "חברה אנחנו צריכים להדק שורות, לערוף ראשים של אלה שגנבו את המשאבים שלנו, שהתעשרו. זו לא בעיה למשטר מהסוג הזה, הוא יכול לקחת כמה דוגמאות ולתלות אותם בכיכר העיר. זה יכול לקרות תוך עשר שנים".

אם מסתכלים על ההיסטוריה של סין, יש תהליך שכאשר מופיעים שם אי איזונים, או שהממשל קורס או שהוא סוגר את עצמו כלפי חוץ.

מה אפשר לומר לסיום על העתיד?

בספרו "צופן העתיד", אומר פסיג לסיום: "אל לנו להתרגל ולהשלים עם אמירות נפוצות כגון: 'אי אפשר לחשוב עתיד', או 'מה שיהיה יהיה'. בייחוד עלינו להימנע מסגנון חשיבה של 'אכול ושתו כי מחר נמות!".

סיימנו את הריאיון.

"שעה וחצי, לא הייתי מאמין שאני מסוגל", ממלמל פסיג.

אולי הריאיון הזה היה עתיד פרוע, ופרופ' פסיג הצליח להפתיע אפילו את עצמו.

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן