"לך לך…לעצמך" – ראיון עם קובי אפללו בצאת אלבומו "שמע"

"אני כל הזמן מחפש בתוך הרעש את השתיקה. מבחינתי המסע, העשייה, הביטוי והיציאה לאור, זו השתיקה האמיתית", אומר הזמר קובי אפללו לקראת צאתו של אלבום חדש – "שמע"

קובי אפללו

קובי אפללו: "…מבחינתי השירה והמוסיקה הן סוג של זעקה החוצה, סוג של רצון להגיע לאיזה שהם שמיים…" – צילום: כרמית חדידה

זה הריאיון הכי פילוסופי שאי פעם היה לי", אמר קובי אפללו בסופה של שיחה עמוקה ומלבבת. "אני לא אומר את זה בציניות", הוא מיד מוסיף כדי להרגיע את החששות האפשריים שלי ומחדד בהתלהבות, "זה הכי מעניין שיש"! קשה לקיים ריאיון מסוג אחר כאשר האמונה והדרך הפנימית של יוצר הם המנוע העיקרי לאמנות שלו. חמש שנים עברו מאז שנאבק הזמר כדי להוציא את אלבומו הראשון. ובימים אלו הוא יוצא עם אלבום שלישי – "שמע": רגיש, אותנטי ואיך לא, מלא באהבה.

בינו לבינה

קובי אפללו

קובי אפללו: "למצוא את האושר זו משימה יום-יומית, לא משהו שנגמר ביום מסוים, צריך למצוא את זה שוב ושוב"

שיריו של אפללו מדברים לעתים קרובות על אהבה. עם זאת, שיר שעל פני השטח נכתב בידי המשורר לאהובתו, מקבל משמעויות נוספות בקריאה שנייה. הגבולות בין שיר המתאר אהבה לאישה לבין זה המתאר אמונה ודרך אישית מטשטשים. לאהבה יש הרבה רבדים, מסביר לי אפללו בחינניות: "באהבה בין גבר לאישה, בין הזכרי לנקבי יש את הרובד הנמוך יותר בין הגוף של האישה לגופו של הגבר ואת הרובד הגבוה יותר בין נפש האישה לנפש הגבר. אחר כך יש את רובד הרוח, ואז את הנשמה של האישה והנשמה של הגבר. מכאן כתבתי את "יחידה שלי" שזה בשבילי הרובד הכי עמוק בחיבור בין איש לאישה".

שיריו של אפללו מדברים לעתים קרובות על אהבה. עם זאת, שיר שעל פני השטח נכתב בידי המשורר לאהובתו, מקבל משמעויות נוספות בקריאה שנייה. הגבולות בין שיר המתאר אהבה לאישה לבין זה המתאר אמונה ודרך אישית מטשטשים. לאהבה יש הרבה רבדים, מסביר לי אפללו בחינניות: "באהבה בין גבר לאישה, בין הזכרי לנקבי יש את הרובד הנמוך יותר בין הגוף של האישה לגופו של הגבר ואת הרובד הגבוה יותר בין נפש האישה לנפש הגבר. אחר כך יש את רובד הרוח, ואז את הנשמה של האישה והנשמה של הגבר. מכאן כתבתי את "יחידה שלי" שזה בשבילי הרובד הכי עמוק בחיבור בין איש לאישה".

ב"שיר השירים", מזכיר אפללו, שבגלל פשטותו חושבים שזו אהבה בין גבר לאישה, המשמעות הפנימית ביותר היא אחרת. "יש זיווגים ברמות שאין בהם גוף", הוא אומר, "בסופו של דבר, אין דבר שאין בו זיווג. אלו שני הפכים שנפגשים על מנת לקיים משהו. זה כמו שאת לא באמת רואה עצמים, אלא אם כן יש להם אור. האור מתנגש, ישנה התנגדות בין העצם לבין האור וזה מה שיוצר את הראייה. כשאת בחדר חשוך שאין בו אור את לא רואה כלום. את צריכה את האור שיתנגד, שיתנגש בעצם כדי לראות".

שתיקה

קובי אפללו נולד במעלות. לאחר שירותו הצבאי החל לנהל חברת הסעות משפחתית אך בו זמנית כתב ללא הפסקה, שלח שירים לרדיו ולחברות תקליטים, הקים להקה שהתפרקה זמן קצר לאחר מכן, הפיק אלבום שהחליט לגנוז, עד שיום אחד פרץ לתודעת הציבור עם הסינגל "בא מן השתיקה".

"כדי להגיע למקום הזה שבו יהיה לך מה להגיד, אתה צריך לעבור דברים. אתה צריך לשמוע, להעמיק בנושאים ולא רק לכתוב על אהבת נעורים כי זה מה שאתה חווה עכשיו. אתה צריך להיכנס לדברים ולקוות שמתוך המקום הזה יהיה מי שירצה להקשיב", מסביר אפללו כאשר אני מציינת את העובדה שפעם, בתחילת דרכו, עבד קשה מאוד כדי להישמע.

היום, שירים כמו "שיר געגועים", "מה שהלב בחר", "ים הרחמים", נשמעים ברדיו בקביעות. בשנת 2008 קיבל אפללו אלבום זהב ובעקבות ההצלחה זכה בפרס אקו"ם בקטגוריית "תגלית השנה".

קובי אפללו

קובי אפללו: "אני מרגיש שאני מתפלל בשירים. שכל שיר הוא סוג של תפילה, שכל שיר חושף סוד"

את השיר הראשון שלו "כמעט שתיקה" כתב לפני 15 שנה: "זה שיר שמדבר על מישהי שסובלת בשקט כי היא יודעת שיש דברים יותר חזקים ממנה".

כבר אז הופיעה "השתיקה" בשירים שלך.

"כן", הוא עונה בחיוך, "השתיקה מבחינתי היא סוג של התבוננות פנימית. סוג של הכנעה לכוח גדול ממך, סוג של שקט נפשי, זה המקום הזה שבו אתה מוצא את הדיוק". תוך כדי הרהור הוא מוסיף: "אני כל הזמן מחפש בתוך הרעש את השתיקה. מבחינתי המסע, העשייה, הביטוי והיציאה לאור, זו השתיקה האמיתית. כל המשמעויות מתבטאות בשתיקה. שתיקה רועמת".

"השתיקה" בשירה של אפללו מעבירה דווקא סוג של זעקה נוגעת ללב הפורצת מתוך המלודיה העדינה. זו שירה המשרה תחושת נוסטלגיה מהולה בכמיהה, המתעוררת לפתע בשיר כאילו יצאה ממקום עמוק. אני אומרת לו את זה והוא משיב: "אני מרגיש שזו איזושהי תחינה. אני מרגיש שאני מתפלל בשירים. שכל שיר הוא סוג של תפילה, שכל שיר חושף סוד. אני מרגיש שיש המון ממה שאת אומרת, שיש דברים שאני לא מצליח לבטא. שמבחינתי השירה והמוסיקה הן סוג של זעקה החוצה, סוג של רצון להגיע לאיזה שהם שמים שאולי אני לא מצליח להבין, שהם חידה בעיניי". בשיר "סודות" מהאלבום החדש החיים גם הם חידה, מלאים בניגודים, נכון?

"כן, בין צלו של האור לבין צלילו של השקט", מצטט אפללו מן השיר, "זה מין עולם כזה של הפכים כאשר כל היפך מגדיר את ההיפך שלו, כל היפך נותן קיום להיפך שלו – כמו היין והיאנג. בכל התרבויות יש דברים כאלה, זו בעצם מין התנגדות שברגע שהיא קורית, יש קיום למשהו. כשאתה פותר שאלה אז הפתרון הופך להיות השאלה הבאה, וזה מה שיוצר את התנועה המעגלית והכל כך מלאת חיות שלנו. זה מה שעושה אותנו יצורים שנושמים".

מקום

קובי אפללואפללו מדבר ברהיטות ומפרט באומרו שהשאיפה והנשיפה של אדם הם כמו שאלה ותשובה. השאיפה היא כמו שאלה והנשיפה היא כמו תשובה שהופכת להיות שוב שאיפה. "התנועה המתמדת הזו בעצם גורמת לקיום שלנו להיות יותר מלא יצירה, יותר נכון ברמת העליות והירידות, יותר יציב ויותר מאוזן.

האמן כל הזמן נודד, הוא כל הזמן מחפש, הוא כל הזמן במרדף כזה או אחר שמנסה לבטא מקום עמוק ולקלף את עצמו. מתוך המקום הזה הוא עולה בשלבים בסולם ויוצר השפעה", אומר אפללו ומוסיף כמו מתוך שליחות: "ההשפעה תפקידה לבטא את זעקתם של רבים, לחשוף כאב, לנחם, לגרום עונג – היא בעיקר מין אנרגיה שצריכה לעבור הלאה. זה מן מקום כזה שבו אנשים צריכים למצוא את עצמם".

זיכרון

השיר היפהפה "צחורת כנף" מהאלבום החדש "שמע" מככב ברדיו כבר חודשים. בשיר מתוארת יונה שנשארת זכה למרות הכל. היונה נמשלת לנשמת האדם לפי תורת הקבלה, ממנה אפללו מושפע מאוד. השיר מספר על הדרך שהיא עוברת בעולם הזה, על מקומות בהם היא מחפשת את התמימות, על מקומות שבהם היא הלכה לאיבוד. "היא מחפשת את האתמול שהיה יותר טהור, לפני שהיא התלכלכה, השיר נכתב מאותם כיסופים להגיע למקומות הנקיים האלה".

אפללו בעצמו מחפש את האתמול הטהור והנקי במוסיקה ובחיים. "האשליה בשבילי זה המקום הזה שבו מאבדים את הדיוק. כשאתה שוכח את השורש שמתוכו צומחים הדברים, אתה מתמכר לחומר הרבה יותר מאשר לרוח. זה להיות בתוך מציאות שהיא מדומה- שהיא לא באמת הדבר הנכון לך. זה לא שהכל הוא אשלייתי, יש דברים שהם אמיתיים יותר, מדויקים יותר, ויש דברים שהם אמיתיים פחות". ואיך יודעים להבדיל?

"אני חושב שיש מן מנגנון כזה של עבר – הווה – עתיד שכל הזמן בודק ובוחן איפה אתה יותר חשוף לאמת ואיפה פחות. יש מציאות נורא מוזרה שבה אתה יכול להיות במקום חשוף ואמיתי ואז שוב לברוח מעצמך ולהוסיף על עצמך כל מיני קליפות – ואז ברצון להתנקות, אתה מקלף שוב. לפעמים דווקא בגלל שהוספת על עצמך קליפה אז אתה פחות אמין ופחות פגיע ואתה יותר מחוסן, אבל דווקא אז אתה נחשף שוב ומקלף את עצמך – חוזר למקום שהוא יותר נקי ממה שהיית קודם. אלו מן תהליכים כאלה שאתה עובר". מה מקומה של הכתיבה בתהליכים האלו?

"מבחינתי זה איזשהו דחף קצת מיסטי, די לא ברור, להתבטא ולבטא דברים. מן דחף כזה להתקרב לעצמי ולהגיע לאלוהות כזו או אחרת ולשרת את האלוהות בדרך שאני מוצא לנכון. הרי כולנו…איך אומר ברי [סחרוף]? 'כולנו עבדים אפילו כשיש לנו כזה כאילו' – אפילו כשאנחנו חושבים שאנחנו עושים את הדברים למען עצמנו בלבד בסופו של דבר אנחנו עושים למען משהו שהוא נעלה מאיתנו". כלומר, הכל כבר כתוב?

קובי אפללו"בצורה כזו או אחרת כן, זה לא שאתה ממציא משהו, אתה יותר נזכר בדברים, או שאתה מגלה דברים שטבועים בך מבעוד מועד. ישנו הפסוק: "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". היום אנחנו יותר במקום של "לך לך לעצמך". וזהו המקום. אתה צריך למצוא את עצמך. את המקום בו תרגיש את הבית, את מה שנכון ותמצא את האושר שלך. למצוא את האושר זו משימה יום-יומית, לא משהו שנגמר ביום מסוים, צריך למצוא את זה שוב ושוב".

קובי אפללו כותב ומלחין את רוב שיריו והמוסיקה שלו נוגעת ללב. הקול המסולסל מעט והשירה הנקייה הבאה מהלב, נפגשים עם עיבודים מוסיקליים מקוריים ויוצרים אלבום מתוק ואותנטי, הממשיך בנאמנות בקו ייחודי ובלתי מתפשר מבחינה מוסיקלית את שני אלבומיו הקודמים.


עם יציאת האלבום החדש, הוא יוצא ביוני לסיבוב הופעות ברחבי הארץ – לפרטים נוספים: www.kobiaflalo.co.il

 

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!