"מעבר לים" – לחוות את ביאליק מחדש

"מעבר לים" המופע של ליאור בן אברהם, נותן זווית חדשה ומרתקת על המשורר הלאומי ועל השפה העברית

ליאור בן אברהם

ליאור בן אברהם: "אני רוצה לקחת את האנשים איתי למסע מדהים ונוצץ. לא צריך להסתכל החוצה, בכל אחד מאתנו יש ביאליק" – צילום: תמר אלון

במופע ייחודי ומלוטש להפליא, קמה לתחייה דמותו של חיים נחמן ביאליק ובכך מתרחבת הפרספקטיבה על אישיותו ואמנותו.

"אני רוצה להביא את הנער המתבגר, המתלבט, שאפשר להתחבר אליו", אומר ליאור בן אברהם שמצליח להעביר במופע "מעבר לים" את ביאליק בצורה חווייתית ואנושית כל כך. ומול עיניי פושט המשורר הלאומי צורה ומתגלם כאדם מן השורה הנחבט ברגשות והבלבול של נעוריו.

אין ספק, לליאור בן אברהם שביים, הפיק ומשחק את "מעבר לים" יש כריזמה מרתקת. המימיקה שלו ותנועותיו מעידות על אישיות מוסיקלית ודרמטית, הממגנטת את העיניים לאורך כל המופע.

שותפיו על הבמה הם המנהל המוסיקלי ירון זיו המלווה בגיטרה ואחראי לעיבודים ואורי וייס, ששר ומנגן ובשעת הצורך עונד לראשו פרחים ומטפחת כדי למלא את דמותה של גיבורה זו או אחרת עליה מסופר. כן, יש הרבה צחוק ושמחה גם באמנים וגם בקהל. יש אווירה מיוחדת, משהו עובר. ובתוך הדרמה, הצחוק וההברה האשכנזית שביאליק הוריש, מצליח המופע להעניק משהו נוסף.

בהברה אשכנזית

"פעם כשהשתתפתי בכנס החלטתי קצת להתחכם והקראתי את 'אל הציפור' בהברה ספרדית. זה לא התקבל. חשבתי לעצמי: 'מה יש? תנו צא'נס לדור הצעיר, גם לי יש מה לומר', התנגחתי והפסדתי. מאוחר יותר, שמעתי את ד"ר אריאל הירשפלד, ד'ר לספרות, שאמר שאי אפשר לקרוא את ביאליק ללא ההברה האשכנזית, כי זאת המוסיקה שלו. הבנתי שאם אני לא קורא את זה בהברה אשכנזית, זה לא מנגן. זה כמו לנגן את באך בסגנון של שירה בציבור.

מתוך זה למדתי: 'אם מישהו אומר לך משהו – תקשיב! תהיה צנוע. תלך הכי רחוק שאתה יכול אבל תלמד להקשיב, זה אף פעם לא בא ממקום רע. תלמד להפריד. יש כאלו שבאים מתוך קנאה אבל הם בודדים. גם אם זה מרתיח אותך, תחשוב על הדברים.

החלטתי שזה יהיה העניין במופע – ההברה האשכנזית. גם כי אף אחד לא עושה את זה, ובבתי הספר בקושי לומדים את ביאליק ובטח שלא בהברה אשכנזית. אז הנה התרומה שלי לביאליק", מספר בן אברהם, ואכן בזכות המופע אני חווה את ביאליק אחרת.

"ילד חוץ" – "ילד פנים"

ליאור בן אברהם, נשוי ואב לשניים, הוא שחקן תאטרון, מורה למשחק בסמינר הקיבוצים ומרצה במשרד החינוך לעידוד הקריאה. מינקותו הוא גדל רחוק מהוריו ובגיל צעיר מאוד הועבר לקיבוץ ואומץ על ידי משפחה. החוויה של לגדול ללא משפחה השאירה כאב רב בנפשו ונוגעת במקום עמוק חשוף ורגיש. ב"מעבר לים" הוא מספר על חוויה זו של להיות "ילד חוץ", שאינו בן קיבוץ, בתוך חברת ילדים שלהם יש הורים, ועד כמה התאמץ ללא הצלחה להיות "ילד פנים". זה גם החיבור שלו עם ביאליק שגם התייתם מאביו בגיל צעיר ושניהם, כך הוא מספר, מצאו מפלט בספרים. במופע "מעבר לים" הוא עושה את ההקבלה הזו ואולי זה גם מה שעושה את המופע כה מרגש ואישי.

ליאור בן אברהם

צילום: תקווה מהבד/אפוק טיימס

"מהו הים הזה?" שואל בן אברהם ועונה מיד בהתייחסו לשם המופע הלקוח משירו של ביאליק "מעבר לים": "זה הים הגדול שהפריד ביני ובין הורי, ובין ביאליק למושא אהבתו".

כיום הוא עורך, מביים ומגיש מופעי ספרות תיאטראליים, ומלמד עבודה על טקסט ובעיקר קלאסיקה – אברהם חלפי, לאה גולדברג, נתן יונתן, עגנון וכמובן ביאליק.

הנחלת מורשת תרבותית

במשחקו מכניס בן אברהם עומק לשירים, לאיגרות שביאליק כתב ולטקסטים במופע. פשוט מפיח בהם חיים, או יותר נכון- חושף את החיים שבתוכם. אפילו שיר הילדים "יוסי בכינור" מקבל הבלטה אחרת, עם הרבה יותר עומק ומשמעות.

בעידן בו האינטרנט והמסכים לסוגיהם השונים תופסים את מירב תשומת הלב, הופכים הספרים אט אט לנחלת העבר ואיתם השפה והפנטזיה.

"לא קל היה לצאת החוצה עם מופע שכזה והיו שהתייחסו אליו תחילה בחשדנות", מספר בן אברהם ומחדד: "אני לא בא לחנך לאהבת הספר, אם אבוא כמטיף בשער- אפול. אני לא חכם יותר מאף אחד, יש לי אמת ואני הולך לאורה. ומי שרוצה שיצטרף. זאת הנחלת מורשת תרבותית".

בן אברהם מדגיש את המצלול של המילה – את הניגון שבה. וכל אות הופכת בפיו לעולם, למשמעות, על ידי הביטוי והמימיקה המלווה אליה. הוא מנגן על האותיות.

עיניו נוצצות כשהוא מספר על המסר אותו הוא מנסה להעביר וקולו מתמלא רגש: "אני אומר לתלמידיי: 'ולכאורה מה זה קשור למשחק? זאת התרבות, זאת התשתית. ממנה תצמחו ותהיו עמוקים יותר, ותבינו איך מילה מחזירה לכם הרבה מאוד אהבה. תשקיעו. [במשחק] תאורה זה חשוב, בגדים זה חשוב, הכול חשוב. אך המילה בסופו של דבר היא הבסיס. יש בה הכול – גם את המוסיקה וגם את התפאורה'. אני מחזיר להם את האמונה בשפה ובתרבות העברית. בזה אני מתעסק".

אני נזכרת שוב במופע, התפאורה מינימליסטית – מסך ומצגת שבה מופיעים השירים מודגשים במלעיל, לצד ציורים בעלי מגוון משמעויות. ועל הבמה שלושת האמנים משלבים הומור בתוך הטקסטים העמוקים, ומעטרים את שיריו של ביאליק בעיבודים בסגנון יווני, פלמנקו, גא'ז ובלוז. השירים משתלבים בהרמוניה ומקצועיות, וההברה האשכנזית מנצחת מעל כולם.

"עמוקיון"

המוסיקליות ב"מעבר לים" עוברת בדקלום וגם בשילוב הנפלא בין שלושתכם. היא מזכירה לי את הכימיה של הגשש החיוור, לא בבדיחות וההומור אלא בהרמוניה ובדיוק, כמו מכונה משומנת היטב…

"זו מחמאה”, עונה בן אברהם בחיוך רחב: "הגשש החיוור- זאת אמנות ברמה גבוהה, זאת מקצוענות. והוא ממשיך ומגלה סוד: "הרבה אנשים כתבו להם, אבל מבחינתי הכותב הטוב ביותר תמיד היה יוסי בנאי. הוא המודל שלי למה זה אמן".

אתה יכול להבהיר?

ליאור בן אברהם

ליאור בן אברהם: "…ואני מתגעגע אל עצמי. וזה מה שאני עושה עם עגנון ומנסה גם עם ביאליק. לתת לאנשים להתגעגע אל עצמם" – צילום: תקווה מהבד/אפוק טיימס

"השפה, ההקפדה, היחס הרציני למקצוע, המקצוענות והפשטות שלו. הוא קומיקאי בחסד, הוא איש האקדמיה מהשוק".

בן אברהם מספר בלהט שלא החמיץ את הופעותיו של בנאי וברשותו כל הדיסקים שלו. ההשראה שלו מיוסי בנאי מתבטאת גם בדרך הופעתו. "אסור לי להיות מעל הקהל שלי ואסור לי להיות מתחתיו. אני מושך בחוטים. אני לא יכול להיות הילד הזה שזועק: 'בבקשה, תראו אותי'! וגם לא המטיף בשער שיודע את האמת. אני צריך להביא את החוכמה, את האהבה, את הפשטות ואת הדברים המחוכמים, והכול במיקס של תזמון מדהים. מבחינתי הוא המורה. שלונסקי פעם אמר: 'עמוקיון'. גם עמוק וגם מוקיון, וזה יוסי בנאי".

כוחה של מילה

 חוץ מהמופע החדש על ביאליק אתה מופיע כבר זמן מה עם מופע בשם "עם ליבי" העוסק ביצירותיו של עגנון. למה משוררים?

"המפלט שלי כילד היה אל הספרים. אל אגדות ילדים. שם מצאתי את המקום המוגן, את השקט. בגיל שש כבר הקראתי לשאר הילדים סיפורים". המילים אפשרו לו לשרוד את החיים הלא פשוטים האלו. הצורך להיות ברור ולתקשר.

"לא היה לי מובן שמי שעומד מולי לא יעלם מחר. וכמו שעמוס עוז אומר: 'הספר לעולם לא יבגוד בך'. הספרים תמיד יחכו לך על המדף, תמיד יהיו שם בשבילך. הם אף פעם לא יתאכזבו ממך ולא יאכזבו אותך. ואני אף פעם לא התאכזבתי מהספרים".

בן אברהם נותן לדוגמא את הסיפור על הענק וגנו של אוסקר ווילד. "מבחינתי אני עדיין הילד הקטן שמחפש את החיבוק הזה מאיזה ענק שייתן לו את הביטחון והחום שלא קיבלתי בילדותי".

המילים בשבילו הן מעבר לתקשורת. הן חיים, משפחה, חיבור. הוא משכיל לדלות מתוכן את כל התמצית.

הוא מדקלם בכישרון רב משירו של יעקב אורלנד "געגועים": "מעמקי תהומותי מתנשא צוק, ועל הצוק מגדל, ובתוך המגדל עליית גג קטנה. שם אני יושב ומתגעגע אל עצמי". ובעשותו כך הוא מטעים את המילים ואת האותיות וזה שוב נשמע כמו מוסיקה.

ליאור בן אברהם

ירון זיו , ליאור בן אברהם ואורי וייס – צילום: יסמין ואריה צלמים

"ואני מתגעגע אל עצמי". ממשיך בן אברהם, "וזה מה שאני עושה עם עגנון ומנסה לעשות גם עם ביאליק. לתת לאנשים להתגעגע אל עצמם. ולכן כשהמילה חודרת היא לעולם לא תאכזב אותך".

ובכל זאת, למה ביאליק?

עם ילדות קשה וכואבת ליאור בן אברהם מצליח להפוך את היוצרות עם עוצמה ואומץ. בעיניים בורקות וחיוך הוא נותן את האני מאמין שלו:

"מרגילים אותנו להציץ החוצה. המקום שאני חותר אליו מאפשר לנו להסתכל על עצמנו. שם נמצא האור, לקחת פנס ולהאיר פנימה אל תוך הנשמה. במופע "מעבר לים" אני רוצה לקחת את האנשים איתי למסע מדהים ונוצץ. לא צריך להסתכל החוצה, בכל אחד מאתנו יש ביאליק".


המופע הקרוב יתקיים ב-17 ביוני ב- 20:30 בבית פליציה בלומנטל למוסיקה. רח' ביאליק 26, ת"א

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!