מי אתה מרק לברי?

קונצרט מיוחד שיתקיים ב-17 ליוני לזכרו של המנצח והמלחין מרק לברי, חושף יצירות גנוזות ופרטים חדשים אודות סיפור חייו המופלא

מרק לברי

לפני שנה החליטה אפרת לברי, נגנית נבל והמנהלת לשעבר של תזמורת חיפה, להקים עמותה להנצחת מורשתו המוסיקלית של אביה, המנצח והמלחין הגאון מרק לברי.

העמותה  הציבה לעצמה מטרה לחשוף בפני הציבור את יצירתו ואת סיפור חייו המיוחד. ב-17 ליוני, יתקיים קונצרט הצדעה מיוחד לציון פועלו ותרומתו.

עבודת בילוש מרתקת

לברי, שהחליט "למחוק" את התקופה האירופית שלו והחשיב את עצמו כמלחין ישראלי, מעולם לא ביצע בישראל את היצירות שכתב בגרמניה, ועתה מגלה בתו יצירות רבות של אביה הגנוזות במקומות שונים ברחבי אירופה.

העבודה לשימור מורשת אביה דומה לא מעט לעבודת בילוש מרתקת: לברי משקיעה עבודה רבה בחיפוש יצירות "אבודות" ותווים ברחבי העולם. רבות מהיצירות קיימות ככתבי יד ויש צורך במשאבים רבים ובידע מקצועי להוציאן לאור.

"לבעלי יש חבר, טייס גרמני, שהלך לספרייה הלאומית בברלין ומצא יצירה שאבא כתב ב-1928 שאין לי העתק שלה ושום תיעוד", היא מספרת בהתרגשות. "כנראה יש שם יצירות נוספות שלו, וזה נפלא לגלות את זה". בשנה שעברה היא קיבלה שיחת טלפון מפתיעה נוספת מידיד מוסיקאי ששב מריגה, וסיפר שחברו, מנצח בתזמורות צבאיות, מצא תווים של אביה. מתברר שב-1940, כשהרוסים נכנסו ללטביה, הם שרפו את כל תווי המארשים הצבאיים של התזמורות הלטביות. "אבל מישהו לקח את אחד המארשים שאבא שלי כתב והסתיר אותם בחדר מדרגות של איזה בניין. אחרי כמעט 70 שנה (!!!), ב- 2009, יזם קנה את הבניין ומצא את התווים. הוא הביא אותם לספרייה של התזמורות הצבאיות, ואותו חבר העתיק את תווי המארש וניגן אותו". וזה עוד לא הכל: הוא שלח את הקלטת שבה הוא מבצע את המארש לאפרת לברי, והיא קיבלה אותה ב-24 במרס 2011 – בדיוק ביום השנה לפטירתו של אביה. "זה היה כאילו שקיבלתי מסר מאבא", היא אומרת.

מלחין ואיש "ההגנה"

אפרת לברי

כל המדינה הייתה שרויה בעוצר באותו ערב אפלולי של תקופת המנדט, ב-1949. ה"כלניות" – החיילים הבריטים – פטרלו ברחובות, אבל אישה יפה אחת התעקשה לצאת לרחוב למרות העוצר.

הייתה זו הפסנתרנית הידועה פנינה זלצמן. הייתה לה סיבה מצוינת לקרוא תיגר על האימפריה הבריטית – המוסיקה שלה. היא הייתה אמורה לנגן את הקונצ'רטו הראשון של המלחין מרק לברי, שאותו הוא כתב במיוחד עבורה. אבל התווים היו בביתו של לברי, ברחוב גורדון בתל אביב. אך לא אישה כפנינה זלצמן תוותר – היא יצאה אל הרחוב ופנתה בגלוי לחיילים הבריטים, סיפרה את סיפורה, והם, למשמע הדברים, ליוו אותה אחר כבוד אל ביתו של לברי.

כשהגיעו זלצמן והחיילים הבריטים אל הבית, פתח להם לברי את הדלת, והחוויר. חיש מהר נתן לזלצמן את התווים, החיילים בדקו אותם היטב כדי לוודא שאין במעטפה חומרים אסורים, וליוו את הפסנתרנית בחזרה לביתה. רק שנים רבות לאחר מכן נודע לזלצמן מפי בתו של המלחין, אפרת, מוסיקאית ונגנית נבל, מה קרה באותו ערב: הסיבה לחששו אז הייתה שבביתו היה סליק סודי של ה"הגנה", ואם לא די בכך, באותו יום הסתתר בבית עולה בלתי לגאלי.

פנינה זלצמן, אמי, הייתה ידידה טובה של מרק לברי, האיש שהיה לאגדה ונחשב לאחד מחשובי המלחינים במחצית המאה ה-20. "ב-2005 ניגנתי בתזמורת הפילהרמונית בקונצרט בניצוחו של זובין מהטה", מספרת אפרת לברי ועיניה עוטות דוק של זיכרונות, "פנינה זלצמן הופיעה בחיפה בקונצ'רטו של אבי, בניצוחו של מהטה, וזו הייתה ההופעה האחרונה של אמך, שנה לפני שנפטרה. היה מאוד מרגש להיות חלק מהתזמורת שמנגנת יצירה של אבא שלי, כשפנינה זלצמן הגדולה היא הסולנית. שמעתי פעם את הקונצ'רטו בביצוע אחר, וחשבתי איך זלצמן ולברי היו בראש אחד והבינו זה את זה" .

סגנון ים תיכוני

מרק לברי נולד בשם מרק לוין, בעיר ריגה, שבלטביה למשפחת מוסיקאים. בגיל שלוש, כך מספרים, לקחה אותו המטפלת לשמוע קונצרט בפארק. כשחזר הביתה, ניסה לגלף מענף עץ "מקל קסמים שעושה מוסיקה". הצלקת שנותרה על אגודלו הייתה מזכרת לכל ימי חייו ממפגשו הראשון עם המוסיקה.

הוא למד בקונסרבטוריון למוסיקה בעירו וכבר בהיותו בן תשע כתב יצירות לפסנתר. בגיל 12 כתב יצירות לתזמורת בית הספר. המלחין, הנמנה על דור המייסדים של המוסיקה במדינת ישראל, הוא אחד הראשונים שהחלו לחבר יצירות בפלשתינה במסורת האירופית. יחד עם מלחינים נוספים בני דורו, כמו פאול בן חיים, יוסף טל, ארתור גלברון ואחרים, יצר כאן סגנון חדש המכונה "הסגנון הים תיכוני". לברי, שכתב מעל ל-400 יצירות מוסיקליות – מאופרות וסימפוניות ועד מוסיקה קאמרית ושירי עם – נחשב לרב אמן של כתיבה מקהלתית ותזמורתית. המוסיקה שלו מתוארת כמגוונת מאוד, מלאת חיים, רומנטית, לאומית אבל גם ישירה ומדויקת.

לנגן עם פנים צבועות

אפרת לברי

אבל ההתחלה לא הייתה קלה. בנעוריו, התירו לו הוריו להמשיך ללמוד מוסיקה בתנאי שיסיים לפני כן את לימודיו בבית ספר גבוה אחר וירכוש מקצוע. הוא למד ארכיטקטורה ולאחר מכן המשיך ללמוד בקונסרבטוריון בלייפציג. יום אחד חלה הפסנתרן של להקת ג'אז אמריקנית שהופיעה בלייפציג. עלתה הצעה שלברי ינגן, אבל בשנת 1924 לא היה מקובל שאדם לבן ינגן עם להקת נגנים שחורי עור. לברי נאלץ להתחפש, ומרח על פניו וידיו משחה חומה. בעקבות ההצלחה האדירה הציעו חברי הלהקה ללברי להופיע איתם באופן קבוע, אך הוא סירב. שרידי המשחה החומה, אגב, נותרו על פניו במשך שבוע. והוא נאלץ להסתתר בבית עד שהצבע ירד.

בגיל צעיר מאוד התמנה לברי לתפקיד מנצח באופרה, אחר כך עבר לברלין ושם מונה למנהל מוסיקלי ומנצח עבור תיאטרון הבָּלֶט של רודולף פון לַבָּן ובמקביל המשיך לכתוב מוסיקה להפקות תיאטרון ולסרטי קולנוע. שם גם השלים את השכלתו המוסיקלית. בשנת 1929 מונה למנצח התזמורת הסימפונית של ברלין ועבד עד שהתזמורת פוזרה על ידי הנאצים.

עוד בגרמניה שילב לברי מוטיבים יהודיים ביצירתו. וכתב את הסוויטה היהודית לרביעיית כלי קשת ואת יצירתו לתזמורת "ריקוד חסידי". חודשיים לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה מונה לברי למנצח הראשי באופרה של ריגה. ב-1934 התחתן עם הלנה מזא"ה, שהייתה כתבת מצליחה בעיתון "סיבודְניה". צלו של היטלר החל להעיב על אירופה כולה ובשנת 1934 תפסו הפאשיסטים את השלטון בלטביה. לברי והלנה החליטו לעלות לארץ ישראל, למורת רוחם של הוריו. בני הזוג התיישבו בתל אביב. כשהצטרף ל"הגנה", הקליט את אות הפתיחה של תחנת הרדיו המחתרתית החדשה וכן את ההקלטה הראשונה של ההמנון הלאומי, "התקווה". ואם מדברים על אותות, זוכרים את השיר "כיתתנו בלילה צועדת"? לברי הלחין אותו ב-1948 למילותיו של אברהם ברוידס והוא הפך ל"ג'ינגל" של גלי צה"ל במשך למעלה מ-20 שנה.

כשהיה ב"הגנה", אחת ממטלותיו של לברי הייתה לדאוג לשידורי הרדיו המחתרתיים. הוא עבד מתוך טנדר שהוסווה כרכב שירותי מכבסה, ושידר מאחורי ערימה של בגדים מלוכלכים.

מרק לברימסר מוסיקלי במחנה עבודה בסיביר

ב-1948 ביקש דוד בן גוריון ממרק לברי לעבור לגור בירושלים ולייסד את תחנת הרדיו "קול ציון לגולה" ששידרה לקהילות יהודיות בתפוצות. בזכות השידורים הללו זכה בזמנו לאיחוד משפחות בלתי ייאמן: אחיו היחיד של לברי, שניצל מהמחנות, שמע את השידור בזמן שהיה אסור במחנה עבודה בסיביר. כך נודע לו שאחיו עודו בין החיים.

לפופולריות הגדולה ביותר בישראל זכתה סימפוניית "עמק" של לברי. ברדיו (קול ישראל) ובתזמורת הארצישראלית ביצעו את האורטוריה שלו "שיר השירים", והפואמה הסימפונית "סטאלינגרד" בוצעה הן בארץ והן בחו"ל. האופרה "דן השומר", על פי מחזהו של ש. שלום "יריות על הקיבוץ" הוצגה 50 פעם במשך שנה באופרה הארצישראלית העממית, שבה עבד כמנצח, ובקרוב תבצע אותה האופרה הישראלית.

לברי גם ייסד את המקהלה המקצועית הראשונה בישראל, מקהלת "קול ציון לגולה", וניהל אותה. לאחר מכן עבר לחיפה בהזמנת ראש העיר דאז, אבא חושי, כדי לטפח את חיי המוסיקה בעיר. שם גם נפטר ב-1967 בגיל 63.


הקונצרט מיצירותיו של לברי יתקיים ב-17.6.2012 בשעה 20:30 במרכז ענב בהשתתפותם של: אנסמבל סולני תל-אביב, זמרת הסופרן קלייר מגנאג'י, זמרי מיתר אופרה סטודיו של האופרה הישראלית, מקהלת הקיבוץ הארצי, חמישיית כלי הנשיפה הייצוגית של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים (אושרת דדון – חליל, חוזה קורדרו קורטס – אבוב, יבגני קרלין – קלרינט, איזק לייבה ברנס – בסון, אדריאן ארויו סוליס – קרן), החלילנית מרגלית גפני, הוויולן אבי שריד והופעה מיוחדת של הנבלאית אפרת לברי, בתו של המלחין.

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!