בובי מק'פרין: "מטרתי היא לשנות את לב האנשים"

בובי מק'פרין: "האחריות האישית שלי כאמן היא לשיר דברים המאפשרים גאולה. להביא אנרגיה חיובית", סיפר המוסיקאי בעל האישיות הכובשת בביקורו בישראל

בובי מק'פרין

בובי מק'פרין: "בגיל 16 רציתי להצטרף למסדר בסנטה ברברה ולהיות נזיר. אך לאלוהים היו תכניות אחרות בשבילי" – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס

"איזה כיסא הוא שלי?" שואל הווירטואוז בובי מק'פרין כאשר הוא מתקרב אל שולחן הנואמים ואל הכסא הבודד שלצדו.

הוא נכנס אל מסיבת העיתונאים שנערכה לכבודו בתל אביב לבוש באלגנטיות בחליפה שחורה, כשהוא נוקש בלשונו ומוציא מגרונו קטעים ווקליים הממלאים את האולם.

מק'פרין הוא מוסיקאי מוכשר מאוד שהכלי העיקרי שלו זה הוא עצמו. בדרך קסומה הוא כובש בנוכחותו את כל הסובבים ואני מגלה את האמת מאחורי התיאור הססגוני שנכתב באתר האינטרנט שלו: "הקשבה לבובי מקפרין שר עלולה לסכן את תפישת העולם שלך. תופעות הלוואי עלולות לכלול שמחה שאין דומה לה, נקודת מבט רעננה על יצירתיות, דחייה של כל הצפוי מראש, ודחף פתאומי ובלתי הפיך לחיות בצורה ספונטנית יותר".

הוא הוזמן לארח את פסטיבל "מוסיקה והעיר הלבנה" שהתקיים בתחילת מאי בנמל תל אביב, והיה חד, מכוון לגמרי ומתומצת בריאיון, כאשר הוא מפיק מתוכו צלילים וקולות ללא הפסקה. מאופרה עד שיר ברזילאי או מוסיקת נשמה, הכול לפי הטעם והמצב, כאילו כדי לגבות את המילים ולהוסיף חוות דעת נוספת דרך הצליל. אולי המילים בעצם הם הדבר המיותר והמשני.

לפתח לב אוהב

למק'פרין עיניים טובות. ניכר בו שהוא רוחני מאוד. נראה שאינו אוהב במיוחד את העניין הזה של ריאיון ואפשר לחוש את דריכותו ורצינותו. הוא קשוב ומנומס אך עם זאת שופע הומור. כאשר מצלצל הפלאפון של אחד העיתונאים, הוא לא מתאפק ומחקה את הרינגטון בדיוק המרבי.

על ביקורו בישראל הוא מספר: "במשך שנים אני מתעמק בתנ"ך ולכן רציתי לבוא לכאן, להזין רוחנית את נשמתי. להזין את נשמתי עם האורחים שאנגן איתם, להזין את נשמתי עם הקהל שיהיה שם, להזין את נשמתי בטיול על החוף".

אתה מציג שלמות ומסירות באמנות שלך, האם זהו דור שהולך ונעלם? שואלים אותו.

"אני חושב שבכל דור יהיה מישהו שיהיה מסור לעשות את הדברים עם לב אוהב", הוא עונה ונראה מרוצה, "כן, לפתח לב אוהב".

היום אמנים מתבטאים בכל צורה שהם בוחרים לעשות ובזאת משפיעים על החברה. מהי להבנתך האחריות האמנותית של אמנים כלפי החברה? אני שואלת.

"האחריות האישית שלי כאמן היא לשיר דברים המאפשרים גאולה. להביא אנרגיה חיובית, להביא אושר לחיי האנשים. אני חושב שהאחריות של כל אמן בכל תחום אמנותי אליו הוא מקדיש את עצמו היא לשנות את לב האנשים. לקרב את האנשים ולגרום להם להאמין לאמנות שהוא מציג. אני מצפה מהקהל להיות שונה כשהוא עוזב את המופע.

לבדר זה נחמד, זה כיף, ואני עושה גם את זה. אבל זו לא המטרה שלי. המטרה שלי היא לשנות את לב האנשים. להביא אנרגיה חיובית ושמחה לחייהם. לתת להם תקווה ולעודד אותם ליהנות. זו העבודה שלי".

גוף אינסטרומנטלי

בובי מק'פרין הוא אמן אמיתי ויסודי. יש לו מנעד מטורף, ארבע אוקטבות – ממעמקי הבס עד קונטרה טנור, אולי אף גבוה יותר, והוא עובד עם קולו ועם גופו. מעבר ליכולתו לחקות כל צליל וכל כלי הוא גם מאלתר בצורה מדהימה אם זה ג'אז, קלאסי, או כל דבר אחר, וכל זאת בצורה המדויקת והיצירתית ביותר. הוא כלי אינסטרומנטלי בפני עצמו ולעתים גם תזמורת שלמה. הוא משתמש פחות במילים ומתמקד בצלילים – "זו הטכניקה שלי", הוא אומר.

"אני מתאמן בכל יום. אני חייב להתאמן בלהיות ממוקד. לפחות שעה בכל בוקר לפני שאני נפגש עם העולם. האימון שלי הוא לשיר כל יום. הייתה תקופה שהקפדתי לשיר דבר ראשון בבוקר, עוד לפני שדיברתי. בשעה הראשונה של היום כתבתי מוסיקה, הקטע "THE 23 PSALM" – [מזמור מתהילים שמק'פרין עיבד וביצע מוסיקלית] הוא זה שנברא מהמשמעת הזו". והוא פוצח בשיר

It's impossible…, ומיד ממשיך בשיחה.

כשהחליט לשיר, כך הוא מספר, קיבל את השראתו מהפסנתרן קיט ג'אראט. "בתקופה שהחלטתי לשיר הייתי מנגן פיאנו בר [ג'אז רך ורומנטי], קיבלתי השראה מקטעי הסולו של קיט ג'אראט וחשבתי איך אוכל להשתמש כך בקול בלבד, איך זה יישמע ומה תהיה הטכניקה שלי. לא הייתה לי דוגמה מאף אחד אז התאמנתי במשך שש שנים, כשעתיים בכל יום. ויום אחד כשהייתי לקראת סיבוב הופעות עם הרכב מוסיקלי באירופה, הודעתי לאמרגן שלי שאני רוצה לעשות ווקאלית את כל תפקידי הסולו. חלק ביטלו מיד את ההופעות וחלק אמרו: 'או, זה דווקא נשמע מעניין'".

מק'פרין משתמש הרבה בצלילים של שפות שונות מבלי להשתמש במילים עצמן. הוא מסביר: "אני רוצה להתרחק מכל דבר שהוא גימיק. חששתי שאנשים יחשבו שאני רק מנסה לחקות כלי נגינה. מהקול אפשר להפיק אלפי צלילים, יותר מאשר מכלי נגינה. הצבע של הקול, של השפה, זה הרבה יותר מעניין".

נזירות

למרבה ההפתעה, מקפרין הוא אדם של שקט. בצעירותו אף שקל להצטרף למנזר. "בגיל 16 רציתי להצטרף למסדר בסנטה ברברה ולהיות נזיר. אך לאלוהים היו תכניות אחרות בשבילי", הוא אומר בחיוך ומוסיף: "אני אוהב מאוד להיות בשקט. כך אני יכול לשמוע טוב יותר את האנשים, את המוסיקה, את עצמי. איני יוצא לבלות הרבה. גם לאחר הופעה אני אוהב להסתגר בחדרי ולהיספג אל תוך הלילה. זה מה שמשך אותי בנזירות – השקט שבפנים".

מאין להבנתך מגיעה המוסיקה? אני שואלת את האיש שכולו מוסיקה.

"מוסיקה באה מהנשמה. מהמקום הפנימי ביותר. זה מה שצריך להיות. אם זה לא בא מהמקום הזה אז אתה לא מוסיקאי אמיתי. אולי אתה סלבריטאי או משהו אחר, אבל זה מלאכותי".

מפעיל קהל

בובי מק'פרין מופיע כבר שנים רבות ברחבי העולם. הוא זכה בעשרה פרסי גראמי, מונה למנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית סנט-פול, וניצח על תזמורות נוספות ברחבי העולם. וכמובן, הופיע עם מוסיקאים רבים מהשורה הראשונה.

לפני 16 שנים הופיע בארץ עם התזמורת הפילהרמונית, "מה, כל כך הרבה זמן עבר?" הוא שואל בתימהון.

יכולתו לתקשר עם הקהל ועם המוסיקאים המנגנים אתו מעוררת התפעלות. בפסטיבל "מוסיקה והעיר הלבנה" שהתקיים זו הפעם הראשונה, אירח מק'פרין גם מוסיקאים ישראלים בהופעותיו. הפסטיבל כלל כ- 40 מופעים של ג'אז, מוסיקת עולם, רוק ומקצבים, והשתתפו בו אמנים והרכבים ידועים מהארץ ומחו"ל.

"בדרך כלל אני מזמין מוסיקאי לנגן איתי מבלי לדעת מה הוא מביא אתו", סיפר בריאיון בקולו הרדיופוני.

"אני אוהב מסתוריות. אני תמיד מעוניין לנהל שיחה מוסיקלית עם מוסיקאים חדשים, אבל האורח העיקרי שלי הוא הקהל. אני תמיד מפעיל את הקהל בכל אחת מהופעותיי. זה גורם לי אושר. בכל אחד בקהל יש חלק שרוצה להשתתף".

מק'פרין משחק עם הקהל, מפלרטט אתו, מנצח עליו ומצחיק בטירוף.

מורשת

בובי מק'פרין בן ה-62 נולד בניו יורק. הוא בא משושלת אמנותית אריסטוקרטית. אבא שלו- רוברט מק'פרין, היה זמר בריטון בתקופה בה הגזענות שלטה גם באמנות. קשה היה אז לזמר אפרו-אמריקני לקבל תפקידים ועבודה בעולם הבמה. אביו היה כומר והרשה לו לשיר רק גוספל. אך המוסיקה בעורקיו של מק'פרין האב בערה והוא התעקש ופנה גם לשירת אופרה. הוא היה הסוליסט האפרו-אמריקני הראשון ב"מטרופוליטן אופרה" בניו יורק, אך מכיוון שהוגבל בגלל צבע עורו בסוג התפקידים שאיפשרו לו למלא, הוא פנה לעוד אפיקים והיה הקול שמאחורי סידני פואטייה בסרט "פורגי ובס" שיצא ב-1957 על פי היצירה הידועה של גרשווין. את קולו היפהפה ועדינותו העביר גם לבנו, והם אמנם דומים מאוד במראה ואף בקול.

זה יותר מלהיט

מק'פרין מספר שהוא מאוכזב מזה שאנשים מזהים אותו בעיקר בעקבות להיטו "DON'T WORRY, BE HAPPY", ומציין שיש כאלו השואלים אותו אם הפסיק לעבוד…

"אני מאוכזב מזה שזה כל מה שיודעים עלי", הוא אומר. "אך מצד שני, אני עדיין נדהם שמכירים את השיר גם בפינה זו של העולם, זה עוזר לי לעבור דרך זמנים קשים. אף פעם לא עניין אותי להיות פופולרי או מפורסם. המטרה שלי היא לעבוד וזה מה שאני עושה ונהנה לעשות. כל השאר הוא תוצאה של העבודה הקשה".

לוח ההופעות שלו עמוס, והאיש הרזה והצנוע ממשיך להקסים קהל ברחבי העולם באישיותו ובעבודתו האמנותית המשלבת חריצות, איכות, יצירתיות ולב אוהב.

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!