שלטון של מוסר ותרבות – המלך ווֶן

המלך וון

המלך וון – צילום: Blue Hsiao, Epoch Times

בגיליון הקודם הבאנו את סיפור עלייתה של שושלת שָאנג במאה ה-18 לפני הספירה, השושלת השנייה בהיסטוריה הסינית. אבל לקראת סוף המאה ה-12 לפני הספירה דעכה שושלת שאנג והגיעה לסוף דרכה. כמו הרודן ג'יֵה שהביא את סופה של השושלת הראשונה של סין, גם המלך ג’וֹאוּ, המלך האחרון של שושלת שאנג, היה ידוע לשמצה כרודן ונהנתן. באותה תקופה החלה להתבלט ממלכה בשם ג’וֹאוּ, שהייתה ממוקמת במרכז סין, באזור שהיום הוא מחוז שָאאן-שִי. שלוש דמויות בולטות בסגולותיהן ובמוסריותן סימלו את עלייתה של הממלכה הזו, והיו מאז למודל מוסרי לחיקוי: המלך ווֶן – שעליו נספר הפעם, והמלך ווּ והדוכס מג’וֹאוּ – שעליהם עוד נספר בהמשך.

המלך וון (1056-1152 לפנה"ס) נודע כשליט מוסרי וטוב לב. משמעות שמו, “תרבות", מרמזת על המאפיינים של שלטונו. הוא לימד את נתיניו להיות נדיבים, לכבד את השמים, את טוהר המידות ואת המוסריות. המלך וון נהג לומר: “על המלך לשלוט בנדיבות, על פקידי הממשל לנהל את ענייני המדינה מתוך התחשבות, על הילדים לכבד את הוריהם, על ההורים לחנך את ילדיהם באהבה, ועל האנשים לתת אמון זה בזה". מסופר כי כבר מגיל צעיר נהג וון לשאול לשלומם של הוריו שלוש פעמים ביום. ערך כיבוד אב ואם, נתפס במסורת הסינית כערך יסודי שבאמצעותו ניתן לבסס את המוסריות של האדם.

המלך וון היה אדם קפדן, זהיר ובעל מצפון. אורחות חייו והתנהגותו שימשו כדוגמה לבני עמו. הוא לבש בגדים פשוטים, ולפעמים גם עבד עם האיכרים בשדות.

טובתם של האנשים הייתה תמיד בראש מעייניו. הוא הוריד את המסים לאיכרים ועודד אותם לעבד את שדות הממלכה שעליהם ישלמו רק תשיעית מהמיסים המקובלים. בזכות התנאים המועדפים הצליחו האיכרים לחסוך כסף. בנוסף, המלך וון הוריד את המכס ליבוא וליצוא של סחורות וביטל את החוק שקבע שנשים וילדים ייענשו על פשעים שביצעו בעליהן והוריהם. המלך וון העניק לעניים סיוע ותמיכה.

פעם אחת התווכחו שני מלכים על גבולות ממלכתם, ובאו אל ממלכת ג'ואו כדי שהמלך וון ישפוט ביניהם. ברגע שהגיעו לממלכת ג'ואו הם הבחינו מיד שתושבי הממלכה היו מסבירי פנים, שלווים ואדיבים. מה שראו נגע ללבם עד כדי כך ששני המלכים הפסיקו לריב, וכל אחד מהם הסכים לוותר על אדמת המחלוקת.

הסיפור התפשט בקרב השליטים מהממלכות הסובבות, ועורר רחשי כבוד עמוקים כלפי המלך וון. שליטים העריצו אותו עד כדי כך שהם באו אליו וביקשו ממנו לקבל על עצמם את שלטונו ולהצטרף לממלכתו.

סיפורים על שליטים שמרחיבים את ממלכתם באמצעות מוסריות ולא באמצעות כוח צבאי נפוצים בתרבות הסינית. ההוגה הסיני מנציוס (מֶנג-דְזְה), שנחשב לאחד מממשיכי דרכו של קונפוציוס (קונג-דְזְה), אמר:

“שליט המיישם את מידת האנושיות באמצעות המוסר, מלך אמיתי הוא. כדי להפוך למלך אמיתי אין צורך לחכות שהממלכה תהיה גדולה."

"טאנג (מייסד שושלת שאנג) עשה זאת עם מדינה בגודל 70 לי, והמלך וון עם מדינה בגודל 100 לי. כשגורמים לאנשים לקבל מרות באמצעות כוח, הם לא עושים זאת מרצונם – זה רק שכוחם לא מספיק כדי להתנגד; אבל כשגורמים לאנשים לקבל מרות באמצעות מוסר, הם שמחים בלבם ומקבלים על עצמם מרות ברצון, כמו 70 תלמידיו של קונפוציוס שקיבלו על עצמם את מרותו".

בניגוד להרבה שליטים ששאפו להגדיל את ממלכתם בכוח הזרוע, גם טאנג וגם וון לא ייחסו חשיבות להגדלת הממלכה, אלא ייחסו חשיבות להנחלת שלטון מוסרי ולדאגה לרווחת העם. שניהם, עם זאת, הניחו בסיס להקמתן של שתי שושלות גדולות, שתי אימפריות.


ג'יָאנג דְזְה-יָא: היועץ הצבאי שדג בחכה ללא קרס וללא פתיון

ג’יאנג דזה-יא

ג’יאנג דזה-יא – צילום: Zona Yeh

המלך וון ידע כי כדי שהמדינה תשגשג עליו לדאוג שיועציו ועוזריו יהיו בעלי מוסר. אחד מאותם יועצים מוסריים של וון היה ג'יאנג דזה-יא.

ג'יאנג פרש להרים בגיל 32 כדי ללכת בדרך הטאואיזם. לאחר שבילה 40 שנה בלימוד הטאו, הוא שב מההרים.

ג'יאנג דזה-יא שירת את המלך הרודן ג'ואו, המלך האחרון של שושלת שאנג, כמומחה לענייני צבא. אבל הוא לא יכול היה לשאת את שחיתותו המוסרית של ג'ואו, שהוציא להורג פקידים ישרים ופנה לחיי הוללות. הוא הרגיש שקִצה של שושלת שאנג קרב ובא. הוא עזב את הממלכה ועבר להשתכן בממלכת ג'ואו שבו שלט אז המלך וון.

בכל יום יצא ג'יאנג דזה-יא לדוג בנהר. לחכתו היה מוט קצר וחוט ארוך, שהיה מחובר בקצהו לקרס ישר, ואפילו בפיתיון לא השתמש. הוא ידע שהמלך וון יעבור במקום ביום מן הימים ולכן חיכה בסבלנות. אנשים תהו אם יוכל אי פעם ללכוד דג במין חכה שכזו, אך ג'יאנג ענה להם שבאמצעות סבלנותו הוא ישיג בסופו של דבר את מבוקשו. חלפו כמה שנים, וג'יאנג היה כבר בן 80.

יום אחד חלף שם המלך וון בדרכו למסע צייד, ועצר לשוחח עם ג'יאנג. “העולם אינו רכוש של אדם אחד, אלא של אנשי כל העולם", אמר ג'יאנג למלך. הוא ייעץ לו לנהוג במוסריות ולטפח את מידותיו כאדם, וכך גם שלטונו יהיה שלטון מוסרי שמיטיב עם נתיניו. המלך וון התרשם מהשקפתו של ג'יאנג, והזמין אותו להיות יועצו הצבאי.

ג'יאנג דזה-יא שימש כיועצו של המלך וון, ולאחר מכן של בנו וו שהקים את שושלת ג'ואו. בעזרתו נוסדה השושלת החדשה שהייתה לשושלת הארוכה ביותר בתולדות ההיסטוריה הסינית.

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!