המדען שהופך המצאות לכסף – אפוק טיימס

המדען שהופך המצאות לכסף

פרופ' עודד שוסיוב הוא מדען מייסד של שמונה חברות עסקיות שהשווי הכולל שלהן הוא יותר ממאה מיליון דולר. על שמו גם רשומים 45 פטנטים. בריאיון אתו הוא משתעשע באפשרות שאנחנו חיים במציאות אחת מיני רבות וטוען שהדבר הכי חשוב שבית ספר צריך לעשות זה פשוט לחנך להיות בני אדם

עודד שוסיוב

פרופ' עודד שוסיוב: "כפי הנראה יש ממד נוסף שלא ברור לנו היום לגמרי בחוקי הפיסיקה והביולוגיה שאנחנו מכירים" – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס

יום שישי בצהרים, שמש חמימה, אוויר צלול. אנחנו יושבים בסוכה בלב הכרם של פרופ' שוסיוב, שם הוא שותף ביקב שמייצר את יינות "ברבדו". כאן הוא מוצא את הפרופורציה בחיים ואת הרגיעה מהעבודה בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית ומהעסקים.

מולנו משתרעות שורות שורות של גפנים עד לאופק. "תקשיבי לדממה שיש פה", הוא אומר, מתכנס פנימה, עוצם עיניים ומשתהה לרגע שהוא ריק מכל מחשבה.

"אתה רואה את עצמך כממציאן", אני זורקת לחלל שאלה והוא בבת אחת עובר פאזה.

"בפועל זה מה שאני עושה", הוא זורק חזרה ללא היסוס וממשיך בחיוך משועשע של מישהו שאוהב לספר סיפורים. הסיפור על איך נולדה ההמצאה של העצים שגדלים פי שלוש יותר מהר, הוא אומר, ממחישה יפה מהו אופן החשיבה של מדען שהופכת אותו לממציאן.

כישלון הוא הזדמנות

יום אחד ראש המחלקה קרא לו לשיחה, הוא מספר, והציע לו לחקור איך לגדל קלמנטינות ללא חרצנים, כי האירופים, שהם מנומסים יותר, לא יכולים סתם לירוק אותם החוצה כמו שהישראלים עושים. "ישבתי במעבדה וחשבתי… כדי לחסל חרצן צריך לפגוע בתהליך הגדילה שלו". כדי להוציא את הרעיון לפועל הוא השתמש בחלבון שמתקשר לדופן של תא מסוים בצמח ומפריע לצמיחה שלו. באמצעות פטנט נוסף שפיתח – סיפור משעשע בפני עצמו – פיזרו את החלבון הזה על עצי קלמנטינות, וכדי לא לשבת בחיבוק ידיים עד החורף, כאשר הקלמנטינות יבשילו, החליטו לבדוק בינתיים את ההשערה גם במבחנות במעבדה.

תוצאות הבדיקה במעבדה יצאו מוזרות והם חזרו על הניסוי. ושוב אותן תוצאות: "הפוך ממה שרציתי", הוא מספר. החלבון שנקשר לתאים, במקום להפריע לצמיחה שלהם, גרם להם לגדול מהר יותר.

ואז הגיע החורף והקלמנטינות שהיו אמורות להיות ללא חרצנים יצאו עם הרבה יותר חרצנים. "והפסיקו לי את התקציב", הוא מספר.

"וזו נקודת המפנה", הוא אומר בהטעמה ובהחלטיות. "מדען נורמלי נכשל ב-90 אחוז מהניסויים שלו. בשלב זה לפחות חלק מהחוקרים היו מרימים ידיים ואומרים: טוב, זה לא עובד. ואילו אני אמרתי במקום זה, אולי עוד יותר טוב. יש לנו עכשיו שיטה שגורמת לתאים להיות עוד יותר גדולים, אז אולי ניישם את זה עכשיו במקומות ששם צריך את זה". למשל, הוא מסביר, במדינות בהן כריתת עצי יער פוגעת במערכות אקולוגיות שלמות. שם מעדיפים לטעת חלקות מיוחדות של עצי אקליפטוס המשמשים לתעשיית הנייר ומעוניינים שהם יצמחו מהר. וכך בעקבות התגלית הזאת הוא הקים חברה שהמשיכה לחקור את הנושא והצליחה מאוד. לפני שנתיים החברה הזאת נרכשה על ידי חברת היערות והנייר הגדולה בברזיל, "סוזנו", בכ-100 מיליון דולר לאחר שנסחרה בבורסה בלונדון.

עודד שוסיוב

פרופ' עודד שוסיוב: "מה שהופך חוקר לממציאן זה שצריך להתייחס לתוצאה ולא למה שרצית מראש, ולהיות מספיק גמיש מחשבתית" – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס

"זה בעיניי ההבדל שהופך חוקר לממציאן. כי צריך להתייחס לתוצאה, ולא למה שרצית מראש, ולהיות מספיק גמיש מחשבתית".

"אני גם אומר לסטודנטים שלי שאני שמח לשמוע על ההצלחות שלהם אבל יותר מעניין אותי הכישלונות. כי ניסוי שהצליח לא לימד אותי כלום. רק אימתתי את המחשבה שלי. אבל אם יצא משהו שלכאורה נכשל, פה יש הזדמנות להבין באמת איך משהו מתרחש".

איך למדת לא להתייאש מכישלון?

"אני לא יודע. הסקרנות תמיד הייתה לי כילד. ההורים בנו לנו מעבדה בחצר ואני ואחי כילדים תמיד התעסקנו באלקטרוניקה. בנינו דברים ועשינו גם נזקים. פעם פרקנו מרסס גז, הוצאנו את המנוע שלו ושמנו אותו באופניים, וכך הפכנו אותם לאופנוע. כל הזמן היו דברים כאלה".

"כשהגעתי למעבדה בפקולטה לחקלאות", הוא נזכר ומתלהב, "זה חיבר אותי לילדות שלי". "בשבועות הראשונים כשרק נכנסתי למעבדה והתחלתי לעשות ניסויים ולחוות מה זה מדע, הבנתי שמשם אני כבר לא יוצא. זה תפס אותי כל כך. זה כמו שנותנים לחזור לילדות ולשחק, לנסות, זו התחושה. אתה או מישהו אחר מציבים לך איזשהו אתגר מדעי ומתחילים לחשוב. ננסה ככה… ננסה ככה… ננסה ככה…וזה מצליח וזו תחושה מטורפת של הנאה, וכשנכשלים זו אכזבה. זה פשוט חיים בלתי רגילים".

האם אפשר ללמד להתייחס לכישלון כהזדמנות?

"זה בדיוק הדבר הזה שאני מעביר לסטודנטים שלי בכל שלבי הלימוד: מסטרנטים, דוקטורנטים, פוסט דוק', כולם יודעים שאני לא מוותר. לא מרים ידיים. אני רץ למרחקים ארוכים. אם לא נפתור מהכיוון הזה נפתור מהכיוון האחר". אני מזהה שוב את החיוך המשועשע ויודעת שמגיע עוד סיפור על המצאה:

"יש חברה שהקמתי שנקראת Fulcum Nano Materials שהיום מאוד מצליחה". כדי לפתור בעיה מסוימת בתחום של מיקרו-אלקטרוניקה, הוא מספר, הם בודדו במעבדה חלבון שיודע לבנות את עצמו. יש בטבע מערכות שעושות את זה ובטכנולוגיה מנסים לחקות את התהליך.

"לפני שבע שנים בערך מצאנו יישום לחלבון הזה והקמנו חברה. וזה לא כל כך הצליח. אולי השוק לא היה מספיק גדול, אולי המוצר לא היה מספיק טוב". סטודנטים במעבדה שלו שלא היו מעורבים בפרויקט כבר לגלגו עליו והפכו את שם החברה Fulcum ל-"פול-כלום".

אבל צוות החוקרים בהובלתו של שוסיוב סירב לוותר. "הבנו שיש פה משהו טוב, רק שלא בחרנו את הכיוון הנכון [להשתמש בו] והתעקשנו. עשינו טוויסט עם היישום של החלבון". היום, הוא מספר, משתמשים בו בתעשיות ענקיות שזקוקות לחומרים מאד חזקים ומאד קלים כמו מטוסים, טילים, מכוניות וטורבינות רוח. "הצלחנו עם תוספת קטנה מאד של חומר לחזק אותו ב-300 אחוז. הרווח מבחינת החוזק של החומר הוא מטורף".

עודד שוסיוב

פרופ' עודד שוסיוב: "כולם יודעים שאני לא מוותר. לא מרים ידיים. אני רץ למרחקים ארוכים" – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס

"אז אפילו שקראו לנו 'פול-כלום' לא ויתרנו. אמרנו: אנחנו יודעים שעשינו טעויות ונפתור אותן.

"זה חשיבה מחוץ לקופסה. חשיבה קונבנציונלית היא לא מעניינת.

"זה מסביר בעיניי את אחת הסיבות לכך שרוב התגליות הגדולות הן של אנשים צעירים, כי הם עדיין לא יודעים מספיק. אנחנו [המבוגרים יותר] חושבים יותר מידיי בכיוון הצפוי".

"גם הבחירה שלי של תלמידים היא לא קונבנציונלית", מספר שוסיוב.

"חלק מהתלמידים מגיעים עם ציונים גבוהים אבל זה לא קריטריון בשבילי לקבל אותם".

למשל, הוא מספר, פעם הגיע סטודנט שלמד במכללת תל חי, לא באוניברסיטה, ורצה לעשות תואר שני. בזמן הריאיון הוא כל הזמן הסתיר את הידיים. התברר שהן היו מלאות סיד כי הוא התפרנס מסיוד. "תקרה אתה עושה? שאלתי אותו. בטח, הוא ענה. אז התקבלת, אמרתי לו". שוסיוב זכר שכשהיה ילד, אחרי מלחמת ששת הימים, הוא עזר לסייד את הבית לכבוד אבא שחזר מהצבא. "לסייד תקרה זה קשה… אם אתה עושה תקרה, סימן שאתה עקשן. אני צריך כאלה".

התברר שהסטודנט הזה, מוסיף שוסיוב, "הוא גאון. במאסטר שלו הוא פרסם מאמרים ברמה מדהימה".

צריך ללמד כך גם בבית ספר?

שוסיוב שלא הצטיין בלימודים בגיל הנעורים חושב שקשה מאד ללמד ילדים בגיל העשרה, אולי בגלל ההורמונים. "גם שיטות הלימוד לא בהכרח מתאימות לכל אחד. לי אישית דווקא עזרו. המערכת לא התנכרה לי. אבל כל כך שנאתי את זה, פשוט סבלתי. היה משעמם".

אבל בהקשר הזה, מוסיף שוסיוב, אפשר לצטט את אלי הורביץ שהפך את "טבע" לחברה הגדולה בישראל ולחברת התרופות הגנריות המובילה בעולם.

הורוביץ אמר שיש משהו בישראלים או ביהודים ששום מערכת חינוך לא תצליח לקלקל. וזה ההסבר שלו לעובדה שמדינת ישראל בסופו של דבר מצליחה מאד מבחינה טכנולוגית.

"אומרים למשל שבנאסדק, אני לא יודע מספרים מדויקים, אבל אחרי ארה"ב לישראל יש שם הכי הרבה חברות. ומספר הפטנטים פר נפש בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם. ואם כוללים את כל היהודים מקבלי פרס נובל, לא רק ישראל, אין שום פרופורציה, ובשנים האחרונות גם הרבה ישראלים זוכים בפרסי נובל. אז בכל זאת יש משהו טוב שמתקיים פה".

"אני יודע שיש הרבה מדענים וגם זוכי פרסי נובל [בישראל] שאומרים שחשוב להשקיע במערכת החינוך בתחום הטכנולוגיה ושאנחנו מאבדים את היתרון שיש לנו. אני לא כל כך מסכים עם זה. אני חושב שעדיין היתרון שיש לישראל הוא מובהק. הסטודנטים שלי היום הרבה יותר טובים ממה שאני הייתי כשהתחלתי. יותר יצירתיים, יותר מעיזים, סטארט אפיסטים, זה בדנ"א שלהם".

"מצד שני בעיניי היה הרבה יותר טוב אם מערכת החינוך תטפל בענייני חינוך, שתחנך, שנהיה מחונכים".

עודד שוסיוב

פרופ' עודד שוסיוב: "אני חושב שעדיין היתרון שיש לישראל הוא מובהק. הסטודנטים שלי היום הרבה יותר טובים ממה שאני הייתי כשהתחלתי. יותר יצירתיים, יותר מעיזים, סטארט אפיסטים, זה בדנ"א שלהם" – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס

מה כדאי ללמד כדי שנהיה יותר מחונכים?

"החברה הישראלית היום היא חברה הרבה יותר אלימה. אני לא יודע מה הסיבה, אבל למערכת החינוך יש לפחות צ'אנס לשנות את זה כי בעבר מערכת החינוך עשתה דברים גדולים. למשל הרעיון של פרחים מוגנים. פעם נסענו לביצה לקטוף נרקיסים ולימדו אותנו שאסור וזה הצליח".

"יש למערכת החינוך יכולת להשפיע. שיחנכו יותר בעניין של התנהגות, של סובלנות, של אזרחות טובה. פחות מתמטיקה, פיזיקה, פחות תנ"ך, שום דבר לא יקרה. שיהיו בני אדם ואז לכולם יהיה הרבה יותר נעים לחיות פה. וחשוב גם לתת לאנשים הזדמנות, לא לסמן אותם בגלל שכשהיו ילדים קיבלו ציון כזה או אחר. אין לזה משמעות".

מה יש מעבר לאופק

לפני זמן קצר קיבל שוסיוב את פרס קיי לפיתוחים חדשניים. הפיתוח היה קשור להחדרה של חמישה גנים אנושיים המייצרים את חלבון הקולגן לצמח הטבק בטכניקות של הנדסה גנטית. שוסיוב ייסד חברה על בסיס הרעיון הזה בשם "קולפלנט". זו החברה היחידה בעולם שמצליחה להפיק קולגן אנושי, החלבון השכיח ביותר בגוף האדם, ממקור צמחי ובכמויות מסחריות. מהקולגן הזה החברה מפתחת איברי גוף שונים המיועדים להשתלות בבני אדם. הפוטנציאל העסקי העולמי בתחום זה מגיע לעשרות מיליארדי דולרים בשנה.

ההמצאה הזאת מאפשרת עקרונית לייצר אדם שלם?

"זה עדיין רחוק, אבל תיאורטית זה נכון. בינתיים האיבר הכי מתוחכם שעושים זה עלעלים ללב".

אתה רואה כאן בעיות אתיות?

קיימות כמובן בעיות אתיות אומר שוסיוב. אבל הוא טוען שבמקרה הזה דווקא פותרים בעיות אתיות. במקום לקחת רקמות מגוויות אדם, כפי שעושים היום, הוא מסביר, משתמשים בחלבון שגדל על צמח מהונדס וממנו מייצרים את הרקמות הדרושות.

"הכנסנו את הגן לצמח. ובהינתן שלצמח אין תחושות ורגשות… וזו גם שאלה פילוסופית מעניינת, כי יכול להיות שיש ואנחנו לא יודעים את זה".

עודד שוסיוב

פרופ' עודד שוסיוב: "יש למערכת החינוך יכולת להשפיע. שיחנכו יותר בעניין של התנהגות, של סובלנות, של אזרחות טובה. שיהיו בני אדם ואז לכולם יהיה הרבה יותר נעים לחיות פה" – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס

לפני שבוע סיימו לפענח את הגנום של העגבנייה, הוא מספר, וגילו שלעגבנייה יש 6,000 גנים יותר מאשר לאדם. ואחת המוסכמות היא שליצורים נחותים יותר מהאדם יש דווקא גנום יותר קטן. גם לחסה יש גנום גדול פי 10 מאשר לאדם.

אם כך, יכול להיות שחסה ועגבנייה הן צורות חיים הרבה יותר אינטליגנטית מאתנו ואולי יש להן גם תחושות ורגשות, מהרהר שוסיוב בקול.

"היום מגלים צורות חיים כל כך מורכבות וחכמות, למשל קורי פטריה. זה מדהים ומסביר כמה אנחנו לא מבינים. זה מטורף בעיניי. אז לחתוך ולהגיד שלעלי טבק אין רגשות? שהוא לא מרגיש שום דבר שמחדירים אליו? זו נקודה למחשבה".

אתה אדם מאמין?

"לא, למרות שגדלתי בבית מסורתי, אני היום לא מתחבר לזה. אבל אני כן מאמין בחוקי מוסר ויש מזה הרבה ביהדות. אני יכול להתחבר לערכים כמו אמת, סובלנות, חמלה. במיוחד חמלה, זה בעיניי הדבר המוביל".

"אני לא מאמין שיש השגחה אלוהית אבל אולי אנחנו נמצאים במין 'מטריקס', במין מציאות וירטואלית שאנחנו חשים בה, ולא בטוח שזו המציאות האמיתית".

אולי יש מציאויות אחרות שאנחנו לא מודעים להן?

"כן. למשל אם אני יכול להיות נורא מופתע מהעובדה שקור של פטריה מגיע למזון בדרך חכמה בתוך מבוך, למה זה צריך להפתיע אותי שמעבר לאופק יש בעצם משהו אחר. אולי איזו בועה [שהיא עצמה נמצאת] בתוך מערכת הרבה יותר גדולה . ואולי יש שם גם מישהו שמסתכל עלי. זה לא אלוהים, זה משהו אחר".

אולי איזשהו יצור תבוני?

"כן, כן. לזה כמדען אני יכול מאד מאד להתחבר".

"אם למשל אני בוחן את סיפור הבריאה לעומת הסיפור הדרוויניסטי. גם הסיפור הדרוויניסטי הוא די הזוי. האם באמת הכול נעשה מתוך מוטציות וסלקציה וברירה טבעית? לא נראה לי הגיוני".

למה לא הגיוני?

"כי מערכות חיים הן כל כך מורכבות, יש בהן כזאת תבונה ורמת תחכום. זה לא נראה לי ברירה טבעית. זה נראה לי איזושהי רמה שאנחנו לא מבינים. ואני מוכן לקבל את זה שאני לא מבין הכול. והיו לי מספיק הוכחות לזה בחיי. כפי הנראה יש ממד נוסף שלא ברור לנו היום לגמרי בחוקי הפיסיקה והביולוגיה שאנחנו מכירים".

מה אתה חושב המקום של המדע בחברה?

עודד שוסיוב

צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס

"אני חושב שבמרכז צריכה להיות החברה ולא המדע. כי המהות שלנו, החיים שלנו, ההנאה שלנו היא בחברה שבה אנחנו חיים".

"המדע הוא עוד כלי לשרת את החברה. הוא בעיניי כלי מאד חשוב כי יש לו את הפוטנציאל להציל אותנו מצרות ולשפר את איכות החיים בצורה בלתי רגילה".

מה אפשר לעשות כדי שייקחו את המדע למקום טוב ולא להרס?

"זה בדיוק התפקיד של הפוליטיקאים ולכן הם לשמחתי ולצערי הגורם החשוב ביותר. לא תמיד האנשים שהייתי רוצה לראות בעמדות מפתח מגיעים לשם, אבל בסופו של דבר אין טכנולוגיה שהיא רעה. יש שימוש שהוא לא ראוי".

"לכן אני רוצה לבחור במנהיג חכם, וזה המחיר שאני מוכן לשלם בשביל לחיות בחברה דמוקרטית, אני לא רוצה לחיות בחברה טוטליטרית".

מבט לעתיד?

"יהיה טוב" זורק שוסיוב ללא היסוס באופטימיות רבה, ומוסיף משאלת לב:

"אני מקווה שישראל תצא מהחיתולים של תרבות האקזיט. אני רוצה לצטט שוב את אלי הורוביץ שאמר שיפה ונחמד שכל שנה נמכרות כמה חברות ישראליות במאות מיליוני דולרים. אבל למדינה לא בטוח שזה הדבר הטוב ביותר. היה יותר טוב שיהיו לנו יותר חברות כמו "טבע", "קונברס", "צ'ק פוינט", כאלה שלא התפתו ומכרו עצמן בזול, והמשיכו להתבסס ולהתפתח לחברות ששוות מיליארדים ומספקות מקומות עבודה להרבה מאד אנשים. ואני גם מאמין שהמצב הגיאופוליטי של ישראל יהיה יותר טוב. אני בטוח שיש גם שם אנשים טובים".

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!