בפעם הבאה שהפלסטינים ירצו מדינה

בצד אחד – ראש הממשלה נתניהו שמכריז על הצורך בחיזוק ההתיישבות בשטחים. בצד השני – כמעט כל מדינות העולם הסבורות שהמעשה אינו חוקי מבחינת החוק הבין-לאומי. האם מצב זה יכול להימשך לאורך זמן ולאן הוא מוביל?

נתניהו, עבאס וקלינטון

אם אובמה יזכה בבחירות הקרובות, יתכן שינסה להושיב שוב את ישראל והפלסטינים ליד שולחן המו"מ. הפעם זה עשוי להיות נעים הרבה פחות לישראל – צילום: Alex Brandon/ POOL/ AFP

לפני חודשיים צוינו בשקט 45 שנה למלחמת ששת הימים, שחיברה לישראל את שטחי יהודה ושומרון, אותם שטחים החותכים בבשר החי של דעת הקהל הישראלית.

עם השטחים קיבלה ישראל גם את מפעל ההתנחלויות. בתחילה בתמיכה ממשלתית אדירה, אחר כך בהרחבה שקטה אך עקבית ומשם להתנתקות, להקפאה חלקית, להמשך בנייה, לפעולות תג מחיר, לדיונים בבג"ץ והצעות ממשלה לניסור בתים, כפי שהיה לאחרונה בפרשת שכונת האולפנה.

"המטרה [של ההתנחלויות] היא חיזוק ההתיישבות", הכריז נתניהו יותר מפעם אחת. הכרזתו של נתניהו, שהתאמץ למצוא מוצא שיספק הן את בית המשפט והן את הקואליציה, רמזה גם עד כמה ישראל נותרה לבדה בעמדה זו, לפחות מבחינה דיפלומטית.

בסוגיית ההתנחלויות, אירופה אימצה ממזמן את הגישה הפלסטינית והערבית. אפילו ארה"ב אינה מכירה בזכותה של ישראל לבנות בשטחים, אף על פי שבפעם האחרונה שהפלסטינים פנו לאו"ם לבקש הכרה כמדינה, ארה"ב הטילה וטו. לא ברור כלל כמה זמן יוכלו היחסים המיוחדים בין ישראל לבין ארה"ב לגשר על התהום הפעורה ומה תהיה עמדת הקהילה הבין-לאומית בפעם הבאה שהפלסטינים יפנו אליה להכרה.

ממשיכים לבנות

עם הקיפאון המתמשך במשא ומתן, התמיכה הישראלית בהתנחלויות גוברת. סקר שנערך לאחרונה על ידי מועצת יש"ע, המאגדת את כל הרשויות המקומיות והאזוריות ביהודה ושומרון, מעלה כי הגישה הכללית כלפי ההתנחלויות הולכת ומשתפרת. על פי הסקר חל גידול של עשרה אחוזים במספרם של הישראלים הקובעים כי השטחים הם "חגורת הביטחון של המדינה", וגידול של שבעה אחוזים במספרם של אלו המגדירים את ההתיישבות כ"מעשה ציוני אמיתי". לעומת זאת, ירידה של כמה אחוזים נרשמה בקרב אלו הסבורים כי ההתיישבות היא בלתי חוקית, היא המקור לסכסוך עם הפלסטינים או גורם מרכזי לבזבוז כספי המדינה.

אחד ההבדלים הבולטים בין הסקר הנוכחי לקודמיו בתמיכה בסיפוח מלא של כל שטחי יהודה ושומרון. לעומת 13 אחוזי תמיכה ברעיון זה בסקר של השנה שעברה, כעת תומכים בכך לא פחות מ-24 אחוז מאזרחי ישראל, נוסף על 12 אחוז שתומכים בסיפוח חלק מהשטחים. לעומת זאת, חלה ירידה של 7-2 אחוזים בכל אחד מרעיונות הנסיגה במסגרת משא ומתן מדיני.

הלך הרוח הציבורי שמועצת יש"ע מצביעה עליו, נושב גם מהרמה הממשלתית. נתונים של שלום עכשיו מעלים כי שנת 2011 הייתה שנת שיא בשנותיה של ממשלת נתניהו בבנייה חדשה בהתנחלויות. 35 אחוז מהבנייה הייתה ביישובים שמעבר לגדר ההפרדה.

נתניהו אינו היחיד שהמשיך לבנות בהתנחלויות. גם בתקופות של משא ומתן אינטנסיבי, ממשלות ישראל מימין ומשמאל המשיכו לקדם את הבנייה בשטחים. גם במהלך המשא ומתן על הסכמי אוסלו, האוכלוסייה היהודית בשטחים הכפילה את עצמה. לפי שנתון סטטיסטי שהוציאה מכללת אריאל בסוף 2008, בין 2007-1995 גדלה האוכלוסייה ביהודה ובשומרון ב-107 אחוז, לעומת גידול של 29 אחוז בלבד בשאר חלקי מדינת ישראל.

כל העולם נגד ההתנחלויות

יש

לפי סקר של מועצת יש"ע, חל גידול של 10 אחוזים במספרם של הישראלים הקובעים כי השטחים הם "חגורת הביטחון של המדינה", וגידול של 7 אחוזים במספרם של אלו המגדירים את ההתיישבות כ"מעשה ציוני אמיתי" – צילום: AFP PHOTO/ABBAS MOMANI

"אני כותב כדי לבטא את החששות הכבדים של ההנהגה הפלסטינית מהמשך מדיניות ההתנחלויות הבלתי חוקית של ישראל בכל רחבי השטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים", כתב לאחרונה השגריר הפלסטיני באו"ם, ריאד מנסור למזכ"ל האו"ם ולנשיא מועצת הביטחון. "בהפרה בוטה של החוק הבין-לאומי, ותוך התעלמות מדרישות הקהילה הבין-לאומית, ישראל, הכוח הכובש, ממשיכה במדיניות התנחלות וממשיכה להתגרות ולהסית באמצעות הכרזות חוזרות ונשנות בנוגע לכוונה להרחיב את ההתנחלות בשטחים הפלסטינים", הוסיף.

עמדתו של מנסור אינה מפתיעה. כבר מספר שנים שהרשות הפלסטינית מעמידה את ההתנחלויות בראש הקמפיין הבין-לאומי שלה. המשך הבנייה בהתנחלויות היה אחד מהסממנים, לדבריהם, לכך שנתניהו אינו באמת מעוניין להיכנס למשא ומתן עם הפלסטינים. בניסיון להביא לאיזו שהיא פריצת דרך לטובתם, ניסו הפלסטינים לפנות למסלול עוקף משא ומתן דוגמת הפנייה למועצת הביטחון של האו"ם להכרה, או קמפיין פנימי לחרם על מוצרי התנחלויות. נכון לעכשיו, שני המאמצים האלו נכשלו.

הרשות הפלסטינית דואגת להפיץ באופן נרחב את הטענה כי ההתנחלויות אינן חוקיות על פי החוק הבין-לאומי. בהמשך מכתבו, הנשמע לעתים כטיעון משפטי, מונה מנסור סעיפים באמנת ג'נבה הרביעית ובאמנות נוספות שאותן מפירה ישראל בעצם הפעילות ההתנחלותית. מנסור אינו בדעת מיעוט.

ההנחה כי עצם קיום יישובים ישראליים מעבר לקו הירוק הוא בלתי חוקי התקבלה כמעט כהנחת בסיס בקרב מדינות אירופה, ארה"ב ושאר הקהילה הבין-לאומית. רוברט סרי, שליח האו"ם למזרח התיכון, ניסח עמדה זו בצורה ברורה בעקבות הסדר האולפנא והבנייה המתוכננת של מאות יחידות דיור נוספות בשטחים, כי "כל בנייה בהתנחלויות – בין אם על אדמה פלסטינית פרטית או במקום אחר בשטחים הפלסטיניים הכבושים – מנוגדת לחוק הבין-לאומי".

מדינות אירופיות נוספות מתבטאות בצורה דומה לעתים קרובות, כל אימת שישראל מודיעה על בנייה של יחידות דיור נוספות בשטחים או במזרח ירושלים. קביעה זו באה לידי ביטוי גם בהסכמי סחר כלכליים. מוצרים של חברות ישראליות המיוצרות מעבר לקו הירוק, אינם נכללים בהסכם המכס הנוכחי בין ישראל לאיחוד האירופי. בית הדין הבין-לאומי בהאג גם כן ציין, בחוות דעת בנוגע לגדר ההפרדה שפרסם ב-2004, כי ההתנחלויות מנוגדות לחוק הבין-לאומי.

ארה"ב אמנם מחזיקה בדעה דומה, אך היא נוקטת בלשון נקייה יותר ורק מכריזה כי ההתנחלויות אינן לגיטימיות. מבחינת הקהילה הבין-לאומית, יש לציין, אין הבדל בין גילה ליצהר. אם זה מעבר לקו הירוק, זו התנחלות.

מה הלאה?

בינתיים, ישראל מצליחה להתמודד עם הפער בין התפיסה הבין-לאומית של ההתנחלויות לבין התפיסה הישראלית. על אף חוסר ההסכמה בסוגיית ההתנחלויות בין ישראל למדינות העולם, ישראל מצליחה לשמור את המחלוקת על אש קטנה. אך האם מצב זה יכול להימשך לאורך זמן?

הפלסטינים נכשלו בפנייתם הקודמת למועצת הביטחון של האו"ם להכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67. אך הקמפיין הבין-לאומי שלהם לזכות בהכרה כמדינה ללא משא ומתן ממשיך וצובר תאוצה. עשרות רבות של מדינות כבר הכירו במדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967. מרבית מדינות דרום אמריקה, מדינות ערב וכמה מדינות באירופה עשו את הצעד הסמלי הזה. ישנה הסכנה שככל שיימשך הקיפאון במשא ומתן, יותר ויותר מדינות ישתכנעו כי זו האפשרות היחידה. במצב כזה, הרשות הפלסטינית תהפוך למדינה מבלי שנקבעו הסדרי הביטחון עבור ישראל, ללא הסכמה על סוגיות הליבה וללא סיום הסכסוך.

נכון לעכשיו שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, נמצאים במצב קצת לא נוח – לא לבלוע ולא להקיא.

המשך השליטה הביטחונית הישראלית בשטחי הגדה המערבית מערער את מעמדה הפנימי של הרשות הפלסטינית. צעדים אחרים שהוצעו, כמו הצעות לפירוק הרשות או ויתור על פתרון שתי המדינות, יחזירו את הגלגל אחורה יותר מ-20 שנה. שלא לדבר על הפגיעה במעמדם האישי של אנשי מנגנון הרשות הפלסטינית ששופר בשנות אוסלו.

מבחינת ישראל נראה שכרגע דווקא המצב הנוכחי נוח. במהלך שנות אוסלו היא הצליחה להיפטר מהשליטה היום-יומית במיליוני פלסטינים תוך שמירה על מרבית השטחים בגדה המערבית וכמעט מבלי לפנות שום יישוב יהודי.

לא בטוח כלל כי מצב זה עשוי להימשך לנצח. בפעם האחרונה שנשיא ארה"ב החליט להפעיל את כל כובד משקלו בנושא ההתנחלויות, התגלע אחד מהמשברים החמורים ביותר בין ישראל לבין ארה"ב. כעת אובמה עסוק בבחירות וטעם הכישלון של ניסיונו הקודם להושיב את הניצים לשולחן המשא ומתן עדיין בפיו. אם יזכה בבחירות הקרובות, ייתכן שינסה, מעמדה חזקה ויציבה יותר, להושיב שוב את שני הניצים. בפעם השנייה זה עשוי להיות נעים הרבה פחות לישראל.

מדינה פלסטינית, כפי שהכריזו האמריקנים פעמים רבות, נחשבת לאינטרס אמריקני עליון. אם האמריקנים יחליטו שנמאס להם לראות את בת הברית והנתמכת העיקרית שלהם חותרת תחת האינטרס הלאומי פעם אחר פעם, חזון הבלהות של ישראל כמדינה מצורעת יהפוך ממשי הרבה יותר.

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!