כוכב הלכת שעובר למערכת שמש אחרת

סדרת מחקרים מהחודשים האחרונים מדגימה שבדומה לאלקטרונים, גם כוכבים מסוגלים לעזוב את הגלקסיות שלהם, ואפילו במהירויות עצומות

בריחת כוכבים

תמונת אילוסטרציה. כפי הנראה ברחבי הגלקסיה משייטים מאות מיליארדי כוכבי לכת שעזבו את מערכת השמש המקורית שלהם ואינם מקיפים שום שמש – צילום: Photos.com

תארו לעצמכם כוכב גדול פי כמה מהשמש שלנו, שמתרחק ממרכז הגלקסיה במהירות של 2.5 מיליון קמ"ש. מתברר שבמהלך השנים האחרונות התגלו כ-20 כאלו. צריך בעיטה חזקה במיוחד כדי להדוף כוכב מסיבי למהירויות כאלו, וכנראה החור השחור האדיר שבמרכז הגלקסיה מסוגל לעשות זאת.

אבל זו רק דוגמה אחת למכלול תופעות דומות שמתגלות בשנים האחרונות. מתברר שגופים שמימיים במגוון גדלים מסוגלים לעזוב את המסלולים המעגליים הצפויים שלהם ולצאת למסעות מרוחקים אל מחוץ למערכת השמש או הגלקסיה "הביתית" שלהם.

למשל, מחקר שפורסם באפריל השנה מספר לנו על כוכבי לכת שעוזבים את מערכות השמש שלהם ולאחר תקופת נדודים משוחררת הם נלכדים במערכת שמש חדשה ומשתלבים בה. בדומה לכך, ביוני השנה דיווחו חוקרים שמצאו חור שחור שעוזב את הגלקסיה שהקיפה אותו ויוצא לדרכו החופשית והמהירה.

"יש הקבלות דומות מאוד בכמעט כל סקאלה שאפשר לחשוב עליה", מסביר בראיון לאפוק טיימס ד"ר חגי פרץ, מרצה בכיר בפקולטה לפיסיקה בטכניון בהתייחסו למגוון סוגי הגופים שמתגלים אצלם בשנים האחרונות מסלולים מפתיעים דומים.

עזבו את ביתם

כשאנחנו חושבים על הפלנטות – כוכבי הלכת – התמונה המוכרת היא של השמש הגדולה שלנו המוקפת על ידי תשע פלנטות. תמונה שמזכירה קצת את האלקטרונים שמקיפים את גרעין האטום. כבר זמן רב ידוע שהאלקטרונים לא תמיד נשארים יציבים באותו מסלול. לפעמים הם עוברים למסלולים ארוכים יותר, ומרוחקים יותר מהגרעין. במקרים אחרים הם יוצאים מהאטום למסלולים ארוכים יותר שמקיפים מספר אטומים, ולפעמים הם פשוט עוברים לאטומים סמוכים. בשנים האחרונות מתברר שגם חלק מכוכבי הלכת יוצאים למסלולי נדידה דומים. כפי שמסביר פרץ, לאלקטרון שמקיף פרוטון יש מסלול דומה מאוד ויכול להיות שכתוצאה "מאינטראקציה עם אלקטרונים אחרים או עם פרוטונים אחרים תהיה החלפה של אלקטרונים בין פרוטונים".

בריחת כוכבים

תמונה של נאס"א המדגימה את תופעת בריחת הכוכבים – צילום: NASA

לדוגמה, קיימים כוכבי לכת שבצעירותם עזבו את מערכות השמש הביתיות שלהם ויצאו למסלולים חופשיים שאינם מקיפים שום שמש. הם מכונים "כוכבי לכת הצפים בחופשיות" (Free Floating Planets). ההשקפה המקובלת היא שיש לא מעט כוכבי לכת חופשיים כאלו – מאות מיליארדים רק בגלקסיה שלנו. מחקר שפורסם באפריל השנה מציע שמספרם גדול הרבה יותר – מאות טריליונים.

מאז שהתחילו החוקרים לאתר כוכבי לכת המשתייכים למערכות שמש מרוחקות, הם גילו תופעה מוזרה. חלק ממערכות השמש כוללות פלנטות המרוחקות במיוחד מהשמש שלהם, כל כך מרוחקות שאין שום סיכוי שהם נוצרו שם. בחלק מהמקרים מסלול ההקפה של הפלנטות האלו אפילו הפוך מזה של שאר הפלנטות באותה מערכת שמש. אז איך הם הגיעו לשם? באפריל השנה פרסמו פרץ ועמיתיו מאמר המציע שמדובר ב"כוכבי לכת הצפים בחופשיות" שנלכדו לאורך מסעם על ידי שמש אחרת. בדומה לאלקטרונים שעוברים לאטום סמוך, לטענתם גם כוכבי הלכת האלו עזבו את ביתם המקורי לטובת מערכת שמש שכנה.

ואילו משמעויות עשויות להיות לכל זה? "בהקשר של פלנטות יש לנו עניין רב כבני אדם, אולי חיים שנוצרו בפלנטה אחת יכולים לעבור למערכת שמש אחרת", מציע פרץ ומוסיף, "יכול להיות שמערכת השמש שלנו תפסה חלקיקים או סלעים שנוצרו במערכות שמש אחרות", וייתכן שבאופן זה התפשטו ברחבי היקום חומרים אורגניים או מולקולות של קדם חיים.

שמשות בורחות ממרכז הגלקסיה

ראינו שבדומה לאלקטרונים, גם כוכבי הלכת, שנחשבים קטנים יחסית ביקום הגדול, מסוגלים "לעזוב את הבית" ולצאת לנדוד במסלולים ארוכים מחוץ למערכת השמש שלהם. מה לגבי הכוכבים – השמשות – שגדולים בקנה מידה מכוכבי הלכת, ובדרך כלל מקיפים את מרכז הגלקסיה במסלולים ארוכים ופחות או יותר מעגליים?

דוגמה לכוכבים עם מסלולים מפתיעים כאלו הם "הכוכבים ההיפר מהירים" שהם כוכבים ה"בורחים" מהגלקסיה במהירויות של מעל מיליון קמ"ש. עד היום התגלו כ-20 כוכבים כאלו, כשהמהירים מביניהם נמלטים מאזור מרכז הגלקסיה במהירות של מעל 3 מיליון קמ"ש.

מתברר שלכוכבים המהירים האלו יש תפקיד "ארכיאולוגי" חשוב. הם יוצאים לדרכם לאחר שהתקרבו יותר מדי לחור השחור שבמרכז הגלקסיה. כפי שמציע פרץ, הם יכולים ללמד אותנו הרבה על ההיסטוריה של הגלקסיה ושל החור השחור במרכזה. "אתה רואה כמה כוכבים כאלו הועפו, מתי הם הועפו, איזה כוכבים הועפו ועוד… זה בעצם כמו בסדרת הטלוויזיה 'CSI – זירת הפשע' שיש עדויות שמהן אתה יכול ללמוד מה היה הסיפור".

מתברר שבתסריטים דומים מסוגלים החורים השחורים לבעוט כוכבי לכת במהירויות של כמעט 50 מיליון קמ"ש. כפי שהציעו במארס השנה תלמיד המחקר עידן גינזבורג ממכללת דרתמות' ופרופ' אבי לייב מהמרכז לאסטרופיסיקה של מכון הארווארד סמיתסוניאן שבארה"ב, כוכבי לכת שהשמש שהם מקיפים נבלעת על ידי החור השחור עשויים בתסריטים מסוימים לחטוף מהחור השחור בעיטה כה עזה שהם יעופו ממרכז הגלקסיה במהירויות שהן מהגבוהות מהמוכרות כיום ביקום.

גם החור השחור יכול להיבעט

מלבד הפלנטות והכוכבים הגדולים מהן, מתברר שתופעות דומות חוזרות על עצמן גם בגופים גדולים אפילו יותר. במרכזה של כל גלקסיה שוכן חור שחור ענק. בתחילת חודש יוני דיווחה נאס"א שהיא איתרה חור שחור כזה הנמלט במהירות מהגלקסיה שלו.

אז איך מסות גדולות כל כך מסוגלות לקבל בעיטות חזקות שכאלו שיעיפו אותן לבלי שוב מהגלקסיה שאמורה להקיף אותן? זה קורא בעיקר כששתי גלקסיות מתמזגות לאחת, וכל אחת מהן מאכלסת חור שחור במרכזה. כחלק ממיזוג הגלקסיות גם שני החורים השחורים שלהם מתמזגים. ה"בלגן" שנוצר מההתנגשות העצומה הזאת נותן לחור השחור המשותף מהירות עצומה הצידה.

ההשערה המקובלת כיום היא שברחבי הגלקסיה שלנו מסתובבים כמה מאות חורים שחורים כאלו שמסותיהם בין פי 1,000 לפי 100,000 מהשמש שלנו, שחלקם אף הואצו למהירויות של מעל 10 מיליון קמ"ש.

האם אנחנו צריכים לחשוש מהם כשהם משוטטים להם בחופשיות ברחבי הגלקסיה? האם אחד מהם עלול להתקרב יותר מדי למערכת השמש שלנו ולבלוע חלקים ממנה? מתברר שהסבירות לכך נמוכה במיוחד. אזור הסכנה של חור שחור כזה הוא בסדר גודל של מאות ספורות של ק"מ, כלומר צריך ממש להתקרב אליו כדי להיכנס לסכנת בליעה.

בובות הבבושקה של היקום

מכל המחקרים האחרונים האלו, קל לראות כיצד תופעות דומות קורות בגופים אסטרונומיים בגדלים שונים. מעט בדומה לבובות הבבושקה הרוסיות, שכל אחת מהן מכילה בתוכה דגם מוקטן של עצמה.

כך למשל הגלקסיה שהכוכבים הרבים המאכלסים אותה מקיפים את החור השחור העל המאסיבי שבמרכזה. בקנה מידה מעט קטן יותר אנחנו רואים שרבים מהכוכבים האלו שמקיפים את מרכז הגלקסיה עומדים במרכזן של מערכות שמש המורכבות ממספר כוכבי לכת קטנים הרבה יותר. מסדרת המחקרים שפורסמו בחודשים האחרונים ניתן לראות שכל אחת מבובות הבבושקה האלו שאנו מסוגלים לראות מדגימה תופעות דומות. כפי שמציע פרץ, יתכן שקיימות הקבלות גם בסקאלות קטנות הרבה יותר: "מבחינת הפיסיקה יש הקבלה מאוד מעניינת ממש מהרמה הקוונטית, טכנית הם מתוארים קצת אחרת אבל התפיסה הכללית מאוד מאוד דומה".

"הדברים האלה ממש מרתקים בעיני, איך שהטבע בנוי בעצם. זה בדיוק היופי של הפיסיקה, איחוד של הדברים, כשרואים שאותם תהליכים קיימים בכל הסקאלות". הוא מוסיף.

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!