פלמחים - להציל את החוף האחרון

פועלים למען הצלת החוף בפלמחים - צילום: באדיבות אתר www.savepalmahim.com

המקום כולו הוכרז כגן לאומי בשנת 2003 אך עוד לפני כן, בשנת 2000, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של משרד הפנים אישרה תכנית פיתוח אזורית בשם "בר/236" שהוגשה על ידי המועצה האזורית גן רווה. על פי התכנית שעוצבה כאמור בשנת 2000, חוף פלמחים יועד להפוך בחלקו לגן לאומי ובחלקו לכפר נופש עם טיילת בטון ארוכה, כאשר בבסיס הפרויקט אינטרס כלכלי.

שבעים ושניים דונם מהחוף נמכרו לחברות אוולון ומעוז דניאל על ידי מנהל מקרקעי ישראל באפריל 2004, ארבעה חודשים בלבד לפני שאושר בקריאה שלישית "חוק שמירת הסביבה החופית" האוסר בנייה עד למרחק של 300 מטר מקו המים. מנהל מקרקעי ישראל מכרו את השטח במכרז וב"מחיר מבצע" של 50 אחוז מערכו המשוער. לדברי דוד אמגדי ממנהל מקרקעי ישראל "מדובר בהחלטה גורפת לכל הארץ. באותה תקופה המשק היה בהאטה. הכוונה הייתה להאיץ את הפעילות הכלכלית במשק".

דבר המעשה לא נודע ברבים עד שבחורף 2008, ארבע שנים תמימות לאחר חתימת העסקה (אי שם במעוזם של אנשי המקצוע ורחוק מידיעת הציבור), נערה צעירה המתגוררת באזור טיילה על החוף וכמו בסיפור ילדים נתקלה בחומה שלא הייתה שם קודם. הצעירה, עדי לוסטיג ממושב בית עובד שהתגלתה כבעלת מודעות סביבתית עמוקה, מיהרה וחקרה את פשר העניין ובכך החל המאבק הציבורי להצלת החוף.

לדברי שלי קורן מהוועד להצלת חוף פלמחים אין זה מאבק מקומי בלבד. בנייה בחופי הים תוך פגיעה בערכי הטבע והפקעת החופים מרשות הכלל מתרחשת בכל רחבי הארץ. כיום, בחישוב מהיר לפי אתר האינטרנט של הוועד להצלת חוף פלמחים, יש לכל אזרח במדינה בערך שני סנטימטר חוף.

מלבד הגישה החופשית לקו המים, אומרים אוהבי הטבע, מה עם אובדן השקט? מה עם הדייג? ומה יקרה לבעלי החיים וצמחי החוף?

הרס ושימור

נגיסה נוספת משטח המחייה של בעלי החיים באזור עלולה להפוך לקטלנית עבורם. הנושא הוא קריטי כאשר אנו מדברים על החוף האחרון באזור המרכז שנותר טבעי וללא פגיעה. חסימה של זרימה טבעית של החולות מביאה בסופו של דבר לגריעת החולות ולהתמוטטות צוקי הכורכר. הערך שאנשים רבים מבקשים לשמר הוא זה של טבע בתולי ופראי - עד כמה שאחרוני הגרבילים והשועלים יכולים להתאים להגדרה.

ייתכן שביום מן הימים, הים והחול יכסו מחדש גם את כפר הנופש העתידי. יבואו אנשי העתיד, יחפרו ויכריזו על המקום כאתר היסטורי, בעודם יושבים על חוף בתולי למראית עין. עוד חזון למועד. לנו ולילדינו ולנכדינו-

האם יישאר משהו מלבד זיכרונות ממה שנקרא כיום "חוף הים הטבעי" ?

הלוא גם דובים ונמרים הסתובבו פעם במקומותינו.

המקום לוחץ. לא נשארו מקומות לחזירי הבר, הירבועים, הגרבילים, השועלים, הצבי הארצישראלי, הכח האפור, הארנבות, קיפוד החולות , לטאת נחושית החולות ועוד.

יקראו לזה מודעות סביבתית, חוסר אמצעים, אהבת טבע, איש איש וסיבותיו. ניכר כי החוף יקר באופן אישי לכמות לא מבוטלת מתושבי האזור. אנשים רבים שפגשתי בחודשים האחרונים אמרו לי כך – "אני? אני לא "מהמאבק", אני רק משתדל ככל יכולתי לעזור כדי שזה יצליח .... "

תערוכת צילומים יפהפייה המתעדת את חוף פלמחים ננעלה בסינמטק תל אביב ביום שישי ב-10 באוקטובר ועברה ומציגה בנחלת ראובן בנס ציונה מאז ה-23 באוקטובר. בתערוכה משתתפים צלמים בעלי שם ארצי וצלמים חובבים אשר תרמו מזמנם וכישרונם למען החוף, את התערוכה אוצרת יהודית מצקל ובמהלך החודש הקרוב יערכו פעילויות הסברה בנחלת ראובן בנושא חוף פלמחים.

חוף פלמחים - צילום: אורי שדה

פאב "הפלורה" ברחובות מגייס כספים למאבק על ידי הופעות התרמה בכל יום ראשון בהן לקחו עד עתה חלק אמנים כמאור כהן, פיטר רוט, להקת פשוטי העם ועוד.

מי שנסע לים בחודשי הקיץ ייתכן ונתקל פעם או פעמיים בפקקים הארוכים בדרך לחוף כתוצאה מפעילות החתמה על העצומות. על פי הפעילים,למרות התור המתסכל , כולם חתמו.

יוחי ויילר הוא צלם חובב הנוהג במשך מספר שנים לבקר בחוף פלמחים, ועתה גם חבר בוועד להצלת החוף. גם הוא גילה לדאבונו את חומת הפח בעת טיול שגרתי בחוף. מצילומיו בחוף והשיחות שניהל במשך השנים עם מושאי צילומיו, התרשם יוחי כי חוף פלמחים מהווה מקום מקלט ומפלט לאנשים קשי יום. אנשים עובדים. רבים שידם לא משגת לצאת לחופשות יקרות מדי חודש, החוף הפראי הוא מקור שלווה בשבילם. חלקת אלוהים הקטנה.

לדברי ד"ר יעקב ניר, גיאולוג ימי וחופי שעבד עשרות שנים במוסדות המדינה: "העתיקות הנמצאות באזור הן נכס לאומי היסטורי, האם ייתכן כי יימכרו לאדם פרטי ויהיו רכושו?". "מדובר בנושא בסיסי", הוא מוסיף, "האם למנהל מקרקעי ישראל יש זכות למכור את אדמות המדינה? בלי קשר לשאלה האם היה מיתון בשנת 2004, ואם הייתה לפני 30 שנה תכנית לכפר נופש או לא"

ניר מציע פתרון בדמות הצעת חוק שיגישו חברי הכנסת – לרכוש מחדש את החוף תוך תשלום פיצוי לקונים ולהכין תכנית אלטרנטיבית לחוף שתהפוך אותו לשמורה שתפותח כראוי.

מקום לדאגה

קורן ושותפיה למאבק לא מאמינים שהכפר יישאר בגדר כפר נופש הפתוח לציבור הרחב, או שהגישה לחוף תישאר חופשית. אחד החששות הגדולים הוא שהמקום יוסב בעתיד לבתי דירות בבעלות פרטית שרק בעלי אמצעים יוכלו לרכשן.

שתי חברות היזמים הן בעלות רקע בבניית בתי מגורים בלבד. כמו כן, בשנת 2007 חברת מעוז דניאל עשתה ניסיון כושל להסב דירות נופש שנבנו על ידה בקרבת חוף ראשון לציון, "ראשון לים", לדירות פרטיות.

עוד עניין שמטריד את הפעילים היא העובדה שאחת ההוראות שמטרתה להגן על המיזם של פלמחים מניצול דומה, האיסור על חיבור יחידות הנופש זו לזו, שונתה והשינוי אושר על ידי הוועדה המחוזית שלא על פי הנהלים הנדרשים.

על פי הפרופסור יקיר פלסנר, כלכלן בעל שם ארצי שנשכר מטעם הוועד להצלת חוף פלמחים לחוות את דעתו, נראה כי בשונה מאתר בתי דירות, בתור כפר נופש המקום לא יוכל כלל לכסות את עלות הקמתו. משרד התיירות מודה כי לפני אישור התכנית לא נערכה מצדו בדיקה של היתכנות כלכלית.

ולעניין אחרון ותמוה - לאחרונה אסרה המועצה האזורית גן רווה על קיום מופע מחאה בחוף מטעם פעילי שמירת הטבע בטענה שהדבר יצור רעש ולכלוך, זאת למרות שלדברי המארגנים אירועים שאינם טעוני אישור מתקיימים באותו מקום לעתים קרובות, ובהמשך החוף נמצא גן אירועים ממנו בוקע רעש דרך קבע.

ב-11 ביוני השנה, לאחר בדיקה ראשונית של ההליך, פנה מבקר המדינה לשר הפנים וביקש להקפיא כל הליך נוסף בבנייה עד שתסתיים ביקורת יסודית בנושא החוף, צעד שהתקבל בשמחת ניצחון קטנה אצל הפעילים למען החוף. למרות זאת, מאז כבר הספיקו להתבצע עבודות של הנחת תשתיות מים בתחומי אתר הבנייה. היזמים מכחישים קשר, וכך גם הקיבוץ והמועצה.

ביוני האחרון הגישו היזמים עתירה מנהלית לבנייה חריגה של 30 מטרים מקו המים. לדבריהם תוכנית המתאר שאושרה בשנת 2000 כוללת את השטח של 30 מ' מקו החוף ועליה לא חל עדין גם חוק הבנייה של 100 מטר מקו המים. עמותת אדם טבע ודין הצטרפו לעתירה בדרישה לא לאשר את הבנייה.

על פי פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה מה-11 במארס 2008, אין ספק כי החוף נרכש על ידי היזמים כדת וכדין. גם האינטרסים הכלכליים שלהם לגיטימיים מנקודת מבטם. הם עושים כמיטב יכולתם לנצל את מצב החוקים בארץ לטובת המיזם.

אך האם זהו האינטרס הציבורי הרחב יותר?

על פי רוחו של "חוק שמירת הסביבה החופית" שאושר סופית ארבעה חודשים בלבד לאחר שנמכר החוף ליזמים, התשובה ברורה. על פי ההבנה והמודעות הקיימים היום בציבור ומעוגנים בחוק, תכנית מסוג זה לא יכלה להיות מאושרת. נדמה כי בסיפור הזה אנחנו נמצאים במסע נגד הזמן והבירוקרטיה, כשהזמן לרעתנו.

בנוסף, "חוק שמירת הסביבה החופית" היה ידוע ברבים הרבה לפני שהוא עבר סופית את הליך החקיקה. האם היה תום לב במכירת השטח חודשים ספורים לפני אישור החוק?

על עצומה ביוזמת השר אופיר פז פינס הקוראת לשמירה על החוף חתומים 23 חברי כנסת. מבקר המדינה דורש להקפיא את הבנייה ולערוך ביקורת. חברי כנסת כשלי יחימוביץ ודוב חנין מדברים על חשיבות שמירת הטבע, ועל הדרישה לשנות את נהלי הפרסום של מכרזים מסוג זה, כך שלשם שינוי, לתושבים תהיה ההזדמנות להגיב לפני שנחתמות עסקאות שקשה לבטל.

בנושא תומכות כל התנועות הירוקות שאינן ממסדיות כמגמה ירוקה, עמותת צלול, אדם טבע ודין אומ"ץ ועוד.

אבל, הגורמים שבידיהם מופקדת באופן רשמי השמירה על חופי הארץ, כגון: מנהל מקרקעי ישראל , משרד הפנים ומשרד התיירות, רשות העתיקות, ורשות שמורות הטבע והגנים, למעשה וויתרו על החוף.

לא הפעם הראשונה ולא האחרונה

ישנם תקדימים. מאבקים דומים בארץ וברחבי העולם השיגו תוצאות. בקיסריה רשות העתיקות – עקב לחץ תושבי המקום- עצרה תוכנית בנייה שסיכנה את העתיקות באזור. בארצות כאנגליה נורווגיה הולנד ונוספות, החוקים בנושא שמירת החופים חקוקים באבן. וברגע כתיבת מילים אלו, מתקיימת הפגנה מול משרד הפנים, בשל הוצאתו של חוף הבונים למכרז. הפעם לתושבים נודע על הדבר בזמן.

לשאלה האם יש סיכוי לביטול התכנית או שמא המאבק מתמקד עתה בצמצום נזקים בלבד, עונה קורן בהחלטיות: "ודאי שיש סיכוי, אם לא מוותרים אז יש סיכוי". הסיכוי קיים אבל המאבק להצלת החוף עוד לא הסתיים. בנושא אחד קיים קונצנזוס ציבורי הולך ומתרחב: הלוואי ונוכל לומר בסופו של יום "חוף טוב הכל טוב" מבלי שספגנו אבידות.

ברחבי האינטרנט מסתובב כבר שנים משפט שמוצאו לוטה בערפל, אך הוא נושא את השם הנכבד "נבואה אינדיאנית עתיקה". 'נבואה' זו אינה כה אופטימית, היא משאירה לנו תקווה מעטה בלבד, ואולי בשל כך נצרבת בזיכרון:

"רק אחרי שנגדע את העץ האחרון, רק אחרי שנזהם את אחרון הנחלים, רק אחרי שנדוג את הדג האחרון, רק אז נגלה שכסף אי אפשר לאכול".

עוד כתבות נצפות...