חוויה יפנית בעין הוד

בתי אבן עטופים בחורש ירוק של עצי זית, רימון ואלונים, ניחוחות של מרווה וקורנית, ריח של כרמל.נוף שנותן השראה למי שנפשו חפצה ביופי.

עין הוד, כפר אמנים שהוקם על שרידיו של הכפר הערבי עין חוד, כפי שמעידים בתי האבן הישנים. הכפר יושב על צלע הר הכרמל בדרך המובילה לניר עציון.אמנים רבים קבעו שם את ביתם, ובין השבילים הצרים מבעד הצמחייה העשירה מעטרים פסלים ועבודות אמנות את חצרות הבתים. שלווה פסטורלית מרמזת על הפרטיות החשובה כל כך לאמנים העסוקים ביצירותיהם. שם חיכה לי המפגש עם שיר ימגוצ'י ומאוחר יותר עם בעלה נוֹבּוּיה ימגוצ'י, פסל ונגן.

אמנות וחוויות במזרח

שיר מלר ימגוצ'י פתחה בפנינו את הדלת בחמימות והחלה בסידור החדר לקראת טקס התה.

לאחר שירותה הצבאי נסעה שיר ליפן לטיול. שם הכירה מאוחר יותר את בעלה היפני נובויה ימגוצ'י שסיים אז את לימודי הפיסול באוניברסיטתטאמאגווה. במפגש עם נובויה התפעלה מיצירותיו...וגם מהיוצר.

בני הזוג ימגוצ'י בילו יחד שנה בנפאל, חצי שנה בתאילנד ושנה ביפן.

בנפאל, כסטודנטים הם יצרו דיוקנאות – פסלים של מקומיים ששימשו כמודל וישבו מולם ימים שלמים. לאחר מכן למדו את שיטת יציקת הברונזה המקומית, ובין לבין שילבו טיולים בהרים.

"ביפן, בזמן שנובויה יצר למנזרים דגמים של פעמוני ענק במפעל ליציקות ברונזה, תרגלתי מדיטציה במנזר זן- בוקוקוג'י, ולמדתי את טקס התה מנזירה שהייתה מאסטר באמנות זו. התפעלתי מאוד מתשומת הלב המוקדשת לכל פעולה בטקס התה. ראיתי באיכות הזו הזדמנות לתרגול מדיטציה בפעולה, כך שניתן להביא את השלווה והמודעות לחיי היום-יום שלנו", מספרת שיר.

טקס התה

שיר מלבישה אותי בלבוש המסורתי, הקימונו. הקיפולים מדויקים, הישיבה על הברכיים והידיים המונחותעליהן בעדינות. פותחים את הטקס - אנחנו מתחילות עם קידה. בחדר התה הכל מינימליסטי. על המחצלת מונחים בקפידה הכלים היפנים, באמצע הקומקום הרותח ומסביבו שאר כלי ההגשה.

אני כבר דרוכה...

הטקס נעשה באופן שהאורח חווה יחד עם מארחת הטקס את כל תהליך הניקוי של הכלים והכנת התה...הכל מונח במרכז החדר. אנחנו יושבות זו לצד זו, ממקום של התבוננות והקשבה.

שיר מתחילה עם הכנת התה. תנועותיה עגולות, הן מתחילות מאמצע הלב אל תוך מרכז החדר. התנועות יוצרות מעין הרמוניה וניגודיות של יין ויאנג. משפט הפתיחה של הטקס "וו היי סאי יאקו" (wa hei sei (jaku שפירושו הרמוניה, כבוד, טוהר ושלווה - אלה העקרונות שבאים לידי ביטוי בטקס התה. בצד הקימונו מחזיקה שיר מטפחת סגלגלה המשמשת לניקוי ויבוש הכלים, וגם כלי העשוי מבקבוק המשמש כמברשת...שלושה סיבובים לכל צד עם תשומת לב מדויקת.

תוך כדי שתיית התה נדרשת התבוננות בנוף הפנימי והחיצוני של האדם. התה מוכן (תערובת של אבקה ירקרקה ומים רתוחים). מתחילים בשתייה. החזקת הכוס נעשית ביד ימין, שתי הלגימות הראשונות שקטות והשלישית מתבקשת להיות מלווה בקול. אנחנו מסיימות את טקס התה בניקוי הכלים ובקידה.

הפיסול של נובויה ימגוצ'י

הביקור הבא הוא אצל נובויה ימג'וצי בסטודיו במתחם סדנאות האמנים שבקיבוץ עין הכרמל.

נובויה למד אמנות בתיכון פתוח ביפן. "שם היה ברור שאני רוצה להביע את עצמי דרך האמנות", הוא אומר ומוסיף: "בשנת 1985, בנפאל, נחשפתי לפיסול. פיסלתי פורטרטים 'אהבתי את הקמטים'. לאחר שנים של אמנות מסורתית קלאסית ביפן תחת הכוונתו של מורי, חסר לי הביטוי האישי. בנפאל היה לי חופש ביטוי והחומר היה זול".

"לאחר נפאל בזמן ששיר שהתה במנזר", ממשיך נובויה, "המשכתי עם האמנות. פיסלתי פסלים ענקיים של בודהא במשקל של 16 טון ופעמונים עבור מנזרים (יציקה של טון וחצי לפחות). שם חוויתי את הקשר הנפלא בין צליל לצורות. פעמון המנזר נושא בתוכו מגוון צלילים וצבעים. גם לאדם חירש, הרטט מצליח לחדור פנימה הישר אל תוך הבטן, בגלל תהודת הגלים".

שכשהגיע לארץ הרגיש נובויה לבד וגעגועיו ליפן רק גברו. עם הזמן נחשף לפתיחות של אמנים ישראלים וזה נתן לו מעין פתח וגמישות להתנסויות חדשות, כך שהוא נהנה משני העולמות. "כשאני מפסל אני מרגיש כמו רוח. אני מרגיש את זה, אני רואה את הבפנים ואת הבחוץ, רואה את מעגל החיים, [רואה] שאני חלק ממשהו, חלק מהטבע", מוסיף נובויה.לפני 10 שנים פרצה שריפה בביתם החדש של הזוג שהיה בתוך היער שבעין הוד. הבית שהיה עשוי מעץ אורן נשרף. נובויה נזכר: "לאחר השריפה ב-12 באוקטובר, באתי לראות איך נראה המקום. היה זה יום גשום, הכול היה שחור ושרוף, לא נשאר דבר...היער...הבית... ובתוך כל השחור הזה אני רואה נבט שצומח לו משם".

כרגע נובויה מפסל ובונה כלי נגינה. הוא לוקח חביות והופכן לתופים שעליהם חרוטים תווים. כלים לא פשוטים להכנה הדורשים דיוק וניואנסים רבים. כל תוף כזה דורש כ-100 שעות עבודה. תופים בסגנון מודרני קיימים ביפן קרוב לעשר שנים.

נובויה מפסל בעיקר בברזל.

"יש כל כך הרבה חומרים שניתן לפסל מהם, מדוע דווקא ברזל?" נובויה עונה שבעבר פיסל בחומרים שונים: באבן, במתכות שונות ואפילו בחוֹמר. כיום הוא מתנסה מדי פעם בפיסול בחומרים שונים, אך תמיד חוזר אל אהבתו הגדולה - הברזל. "הברזל הוא חומר קשה וחזק, החומר הכי עוצמתי ליצירה", הוא אומר, ולכן הוא כל כך אוהב לפסל בו.

יצירותיו של נובויה מתאפיינות בהרמוניה. "הברזל בהיותו חם מקבל את הצורה הפיסולית שאני מעוניין בה ועובר סוג של טרנספורמציה בהגיעו לצורה הסופית הקרה", הוא מסביר.

עבודתו של נובויה ממריאה מעוצמתו של הברזל אל הרכות והקלילות שביצירתו. נובויה מחשל את הברזל באש ומאפשר לו גמישות וזרימה.

חווית הפגישה עם שיר ונובויה ימג'וצי הראתה לי שאף על פי שהם באו מתרבויות שונות, מה שחיבר ביניהם הם ערכים אוניברסליים של הערכה לזולת, שלווה וחיבור לטבע.

חוויה יפנית

שיר-  7548009 050

נובויה(סטודיו)- 04-9840248

 

תגיות: יפן

עוד כתבות נצפות...