דעה: עמודי התווך של אפריקה

פעמים רבות נשאלתי את אותה שאלה בגרסאות שונות: "מדוע אפריקה מחכה עד שיהיה מאוחר מדי?" בעיני רוב המערביים אפריקה היא רעב, מלחמה, עריצות, איידס ועוני - מלאה בקרבנות חסרי ישע לחלוטין או כאלו הבוחרים לשבת בחיבוק ידיים כל עוד אינם מקבלים סיוע צדקה מהמערב.

אך יש פן אחר של אפריקה, הפן החזק יותר. הפן הזה כולל ארגונים ופעילים חברתיים ופוליטיים, ארגוני מורים, עיתונאים, מומחים לבריאות כמו גם ארגוני נשים, ארגוני פועלים וארגוני נוער אשר בהדרגה ממוססים את בעיותיה של אפריקה, על פי רוב ללא מימון, סיקור תקשורתי או הכרה לאומית ובין-לאומית.

האנשים האלו פועלים כנגד כל הסיכויים כדי למנוע רעב, מלחמה, הפרת זכויות אדם, התפשטות האיידס ושלל נושאים דחופים אחרים באפריקה. כאשר מתרחשת טרגדיה הם עובדים קשה כדי לצמצם את השפעתה. אך כשהם לא ניצבים בפני רדיפה פוליטית הם מחוסרי מימון וללא ההגנה הנובעת מסיקור תקשורתי. הם בלתי נראים ובלתי נתמכים אך הם עמודי התווך הבלתי מוכרים של אפריקה.

אפריקנים למען אפריקנים

בקיץ שעבר ביקרתי בדרום אפריקה בוועידת המרכז ללימודים אזרחיים באוניברסיטת "קוואזולו נאטאל". המרכז ארגן סיור חוויתי בעיר דרבן כתגובת נגד לטיולי הבילוי התיירותיים הרגילים הכוללים ריקודים עממיים וביקורים בחופים ובשמורות טבע לאומיות. הגענו לכפר בו מצאנו ילדים קטנים שצבע כפות רגליהם דהה משום ששיחקו יחפים בשדות מזוהמים - תוצאה של כימיקלים שהתפשטו למגרש המשחקים שלהם מהמפעלים הסמוכים של האליטה השחורה החדשה. הסיור גם לקח אותנו לבקר תושבים החיים בצריפים בשדות לאחר שפונו מבתיהם על ידי ממשלת דרום אפריקה.

הכירו למשל את Abahlali baseMjondolo, תנועת דיירי הצריפים בדרום אפריקה שהייתה חלוצה בהתאגדות התושבים נגד פינויים. עבודתה של התנועה מורכבת ביותר משום שעניי המדינות השכנות מוזמביק וזימבאבווה "זורמים" לישובי העוני של דרום אפריקה כדי להתמודד על המשאבים שממילא מצויים בצמצום.

במאי 2008 תקפו דרום אפריקאים תושבים אפריקנים אחרים בעיירות וביישובי עוני והרגו יותר מ-50 מהגרים. תנועת Abahlali baseMjondolo קמה אז להגן על המהגרים בהצהירה: "אדם אינו יכול להיות 'בלתי חוקי'".

דוגמה נוספת היא קמפיין "אפריקה - 15 אחוז עכשיו!", הדוחק בממשלות אפריקניות להקצות לפחות 15 אחוז מתקציבן השנתי לנושאי בריאות. זה קמפיין חשוב ודחוף ביבשת בה אלפי אפריקנים מתים מדי יום ממחלות שניתן למנוע וניתן לטפל בהן. אך קמפיין זה אינו עולה בשום דיון במערב העוסק בפתרונות ארוכי טווח או קצרי טווח למשבר הבריאות.

ובינתיים בקניה, ארגון חדש שמטרתו להתמודד עם אלימות משטרתית ואלימות על רקע אתני הוקם על ידי קבוצת נשים מקיברה (Kibera) - שכונת עוני שנפגעה באורח קשה מהאלימות הפוליטית שנוצרה בעקבות הבחירות הפגומות שנערכו בתחילת השנה. הארגון ששמו "נשות קיברה למען שלום והוגנוֵּת" החל במהלך החודשים האחרונים להתמודד עם נושאים כמו איידס, אלימות כנגד נשים ונושאים נוספים של צדק חברתי.

קיימים גם מספר ארגונים הממוקמים בארה"ב כגון: "טראנס אפריקה" ו-Africa Action אשר עובדים במאמץ משותף עם הארגונים הבלתי ממשלתיים האמיצים האלה. הארגונים האלו היו מעורבים למעשה בכל נושא מרכזי ביבשת, החל בפטנטים תרופתיים לריפוי איידס המטיבים עם חברות התרופות על חשבון חולים גוססים, וכלה במשברים במוזמביק, בדארפור ובקונגו.

לשנות את תשומת הלב של המערב

לכן, השאלה אינה האם האפריקנים יושבים בחיבוק ידיים ומחכים לנדבות מהעולם המערבי אלא מדוע קל לנו יותר להקשיב לדברי נדבנים לגבי כל הטעון שיפור באפריקה במקום לפעילים המסורים שבשטח. מדוע איננו עוזרים לאלו העוזרים לעצמם?

אנחנו אוהבים "חבילות" נוצצות המבטיחות דברים גרנדיוזיים ופתרונות-על. קחו לדוגמה את המיזם של ביל גייטס, "הברית למהפכה ירוקה באפריקה", המבטיח זרעי-על מושבחים לפתרון בעיית הרעב באפריקה. פתרון פשוט יותר ולטווח ארוך יותר מצוי בחקלאות אורגנית המגדלת יותר יבולי מזון מאשר יבולי כסף, בגיוון של החקלאות האפריקנית ובביטול השליטה הפוליטית על המזון ועל צרכי קיום אנושיים בסיסיים נוספים.

הנקודה היא שכל תמיכה קטנה חשובה ויכולה להתבטא בצורות רבות - תמיכה מורלית, העלאת מודעוּת או סיוע כלכלי. אך העזרה הזו אינה צריכה לחשוש מהפן החזק של אפריקה או לבוא על חשבון פתרונות ארוכי טווח. יד עוזרת אחת אינה צריכה לנפץ חלומות עם היד השנייה.

מוקומה ווה נגוגי (Mukoma Wa Ngugi) הוא מחבר ספר השירים "הטחת מילים במודעוּת" (Hurling Words at Consciousness) וכותב טור פוליטי עבור המגזין - BBC Focus on Africa

עוד כתבות נצפות...