האם הצליחו לפענח את סודות הכינורות המופלאים של סטרדיוואריוס?

כבר יותר ממאתיים שנה שמדענים מנסים לפענח את סודם של הכינורות האיכותיים אותם יצרו אנטוניו סטרדיווארי ודל ג'זו מאיטליה לפני בערך 300 שנה. האם חוקרים מאוניברסיטת A&M שבטקסס ארה"ב הצליחו לעשות זאת?

09/02/2009 רקפת תבור - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

הכינורות של סטרדיוואריוס
הכינור של סטרדיוואריוס – צילום: AFP
אנטוניו סטרדיווארי (1737-1644) בנה את כלי הכינור המופלאים שלו בעיר קרמונה שבצפון איטליה וחתם עליהם את שמו הלטיני "סטרדיוואריוס". אלה היו ימים בהם ייצור הכינורות היה מלאכת מחשבת, הם לא יוצרו בפסי ייצור תעשייתיים כמו בימינו, וייצורו של כל כינור ארך מספר שנים, החל משלב ייבוש העץ המיוחד ממנו מיוצר הכינור, שלב שארך מספר שנים, ועד לשלב בו נמרח הכינור בלכה המיוחדת שלו, ששלב ההתייבשות שלה גם הוא נמשך זמן רב.

הכינורות של סטרדיוואריוס נודעים באיכותם המשובחת. מתוך יותר מ-1,100 כינורות שייצר שרדו עד היום כ-650, והם נחשבים לאיכותיים ביותר שבנמצא. כיום הם השקעה כלכלית כדאית. היקר מביניהם נמכר לא מכבר בסכום של יותר משישה מיליון דולר, ורוב הכנרים הנודעים בעולם מחזיקים בהם. רבים מיצרני הכינורות ניסו עם השנים לשחזר את סוד איכותם הגבוה של הכינורות האלו, אך ללא הועיל.

אומן נוסף, שבניגוד לסטרדיווארי זכו כל הכינורות שלו לתהילתם רק לאחר מותו, הוא ברתולומיאו ג'וזפה גוארנרי (1744-1698), הנודע בכינויו דל ג'זו, בן למשפחת יצרני הכינורות גוארנרי שגם היא מקרמונה שבצפון איטליה. כיום נחשבים כינורותיהם של דל ג'זו ואלו של סטרדיווארי כמשובחים ביותר בעולם.

פרופ' ג'וזף נאגיווארי מאוניברסיטת A&M שבטקסס ארה"ב הציע כבר בשנת 1976 שהסוד לצלילים המיוחדים המופקים מהכינורות האלו הוא החומרים הכימיים בהם השתמשו סטרדיווארי וגוארנרי, אולם רק עכשיו התאפשר לו לאמת זאת.

"במשך כל השנים האלו המחקר שלי בנושא התבסס על ההנחה שהעץ בו השתמש האומן עבר טיפול כימי קפדני שנתן לו את הצלילים המיוחדים שלו", סיפר נאגיווארי. בעמל ובמאמצי שכנוע רבים הצליח נאגיווארי להשיג דגימות עץ זעירות מכינורות משוקמים שייצרו סטרדיווארי ודל ג'זו. לטענת החוקרים, הדרך היחידה להשיג ממצאים מדויקים על מרכיביהם הכימיים של שבבי העץ, הייתה לשרוף אותם כדי לפענח את הכימיקלים השונים המצויים בשבבים אלו. ואכן הם מצאו שם מגוון כימיקלים כגון בוראקס (Borax, מלח של חומצה בורית), פלואוריד, כרום ומלחי ברזל.

"לבוראקס יש היסטוריה ארוכה כחומר משמר", סיפר נאגיווארי, "כבר המצרים הקדמונים השתמשו בו כשרצו לשמר את המומיות שלהם. כשמשתמשים באמצעים מדעיים לבחון נושא מסוים, פעמים רבות זה מסיר את המסתורין והתהילה מהמאסטרים המיתולוגים בתחומם, לכן היו מי שסרבו לקבל את העובדות".

כדאי גם לציין שבניגוד לנאגיווארי, רבים אחרים טוענים שסוד הכינורות האלו טמון בלכה שנמרחה עליהם. לא רק שתפקידה להוסיף ליופיו של הכלי ולהגן עליו, אלא גם לשמור על איכות צליליו. לכה קשה מדי, לטענתם, עלולה לפגוע מאוד באיכות הצלילים המופקים מהכינור.

אז האם באמת פוענח סוד הכינורות האלו? האם אומנים בני ימינו יצליחו לשחזר את האיכויות הייחודיות מימי קדם, או שגם בעתיד הכינורות המשובחים ביותר יהיו אותם כינורות קדומים שהותירו אחריהם אומנים אלו ועמיתיהם מאותם ימים?

כתבות נוספות במדור מדע
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי מדע האם הצליחו לפענח את סודות הכינורות המופלאים של סטרדיוואריוס?

-->
Feedback Form