פסטיבל הקולנוע מניו זילנד הגיע לישראל

היום הם על המפה, אבל לקח לה לתעשיית הקולנוע של ניו זילנד לקח שנים רבות זמן רב עד שהחלה להתבסס ולהגיע להכרה בינלאומית ואף לזכות בפרסים הנכספים. לקראת פסטיבל הקולנוע הניו זילנדי המוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ הנה סקירה קצרה על הקולנוע הניו זילנדי. 

בין שנות העשרים לשנות השישים של המאה שעברה,  הייתה זו תעשייה זו זעירה למדי. רוב הסרטים היו סרטים דוקומנטריים קצרים, שהיום יש להם בעלי ערך רב, ככאלו שתיעדו את ההיסטוריה של הארץ המרתקת הזו, אבל להכרה הם עדיין לא זכו. בשנות השבעים עם הקמת ועדת הסרטים הניו-זילנדית החלו לייצר שם סרטים רציניים יותר, אך עדיין לא משהו משמעותי מדי. הסרט שלמעשה משך את תשומת הלב העולמית והוקרן גם בארצות הברית היה Sleeping Dogs   של הבמאי רוג'ר דונלדסון, שיצא לאקרנים ב-1977, והיה אות הפתיחה של הרנסנסס הניו-זילנדי בקולנוע. זה היה מותחן המגולל את תגובתו של אדם אחד ליצירת ממשלה טוטליטרית שגררה בעקבותיה מלחמת גרילה. סרט זה הכניסביא לראשונה את השחקן סם ניל ("הלוחש לסוסים", "דג קטן") אל הלהכרה הבינלאומית כשחקן מוביל.

החל מ-1977, הופקו בניו זילנד כ- 260 סרטים., ורבים מהם נאלצו לחפש לעצמם במה מחוץ לרשתות בתי הקולנוע הממוסדות ולחברות ההפצה הרגילות ברחבי העולם. למרות הצלחתם של כמה סרטים מאמצע שנות השבעים של המאה העשרים ואילך, אשר מיקדו את תשומת הלב בניו-זילנד פעם אחר פעם, נראה שטיבה האמיתי של תעשיית הסרטים בניו-זילנד הוא עדיין אחד הסודות השמורים ביותר בעולם הקולנוע.

סרט משמעותי חשוב שנעשה באותה תקופה בניו זילנד היה Goodbye Pork Pie   של הבמאי ג'אוף מורפי, שהכניס 1.5 מיליון דולר ניו זילנדי (שהיו שווה ערך בזמנם להכנסותיהם של "מלחמת הכוכבים" או "מלתעות") זילנדי. הסרט נחשב לזה שהביא את תעשיית הסרטים הניו זילנדית לבגרות, אךבל רק בסוף שנות התשעים זכו הסרטים הניו זילנדים להכרה בינלאומית רצינית עם סרטה של ג'יין קמפיון "הפסנתר", שזכה בארבעה פרסי אוסקר ואחר כך ומאוחר יותר עם סרטו של לי טמהורי   "פעם היו גיבורים" המתאר את התפרקותה שלמשפחה ניו זילנדית מתפרקת. יוצרים ניו זילנדים רבים החלו אז לעבור להוליווד וליצור שם. אחד הבמאים הניו זילנדים שלא עבר בעקבות ההצלחה להוליווד אלא המשיך לעשות סרטים בארצו היה פטר ג'קסון, שהחל את הקריירה שלו בעשיית סרטי אימה וקיבל את פרסומו הגדול מ"שר הטבעות"., שאמנם הסרט נעשה ברובו מכסף אמריקאי ועם צוות בינלאומי של שחקנים בינלאומיים, אךבל אנשי הצוות ההסרטה עצמם היו ברובם ניו זילנדים. אז למעשה גילתה הוליווד את ניו זילנד בגדול והחלה לצלם שם סרטים. ומראשית שנות התשעים של המאה העשרים ועד היום, הופקו בניו-זילנד סרטים שזכו הן בשבחי הביקורת והן בהצלחה מסחרית. תעשיית הקולנוע של ניו זילנד גם הייתה משולבת במרכז הפקתם של הסרטים עטורי הפרסים כגון : "הפסנתר" (1993) הטרילוגיה: "שר הטבעות" (2003-2001) ו"קינג קונג" (2005). התעשייה בניו-זילנד גם סיפקה שירותי הפקה לסרטים: "הסמוראי האחרון" (2003) ו"דברי ימי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" (2005).

הכסף האמריקני שנכנס עתה בגדול לניו זילנד עזר לשפר את תעשיית הסרטים המקומית. ועתה, לראשונה, מתקיים הגיעבישראל פסטיבל הקולנוע הניו זילנדי לישראל. מארגני הפסטיבל הם אגודת ידידי ישראל ניו-זילנד בשיתוף משרד החוץ והמסחר הניו-זילנדי והמרכז ללימודי ניו-זילנד בבירקבק באוניברסיטת לונדון. הפסטיבל הפיק תכנייה מיוחדת ובין צופיו יוגרל כרטיס טיסה זוגי לניו-זילנד.

אורחי כבוד מניו זילנד הגיעו ארצה במיוחד לכבוד הפסטיבל. הבמאי והמפיק וינסנט וורד ("מפת הלב האנושי" "לחלום אותך" עם רובין וויליאמס) הגיע עם סרטו החדש "גשם של ילדים" (2008). המפיק ג`ון ברנט ("לרכב על הלוויתן") הגיע עם הסרט "מה קרה לשבורי הלב" שיוקרן בנוכחותו. כמו כן יגיעו  הצלם קריג פוטון שתמונותיו יוצגו  בסינמטקים בתל אביב ובירושלים. כן יגיע אוצר הפסטיבל ומנהל המרכז ללימודי ניו-זילנד ד"ר איאן קונריץ`.

לדבריו של עו"ד רון פוגל, היועץ הישראלי של הפסטיבל, "חובבי הקולנוע יכולים לראות כאן סרטים מעניינים על רקע של נופים מדהימים. ניו זילנד היא אחת המדינות המבודדות בעולם ומעניין לראות איך היוצרים שם עושים יש מאין, הרי הם לא יכולים לקפוץ מרחק שעה נסיעה לאירופה ולשבת עם יוצרי קולנוע ולכן הם יצרו בעצמם, בהתחלה באופן בוסרי מאוד ולאט  לאט התבגרו".

גולת הכותרת של הפסטיבל הוא הסרט "גשם של ילדים" סרטו של וינסנט וורד  שיוקרן בתל אביב במהלך הפסטיבל. זהו סרטו של וינסנט וורד  וורד שעשה גם סרטים עלילתיים וגם סרטי תעודה ומשמש גם כמפיק ("הסמוראי האחרון") וכתסריטאי.

לפני כשלושים שנה כשהיה סטודנט לקולנוע הוא יצר את סרט התעודה הקצר In Spring One Plants Alone שעסק באישה המאורית פוהי בת השמונים ובבנה הסכיזופרן ניקי. פוהי נפטרה זמן קצר לאחר שהסרט הושלם ולוורד היה רצון עז להשלים את סיפורה. הוא חזר לאתרי הצילום המקוריים ונפגש שוב עם משפחתה של פוהי.   התוצאה היא סרט מעניין ביותר המשלב בתוכו צילומי   ארכיון, ראיונות וחלקים מן הסרט המקורי שבו נחשף סיפורה המדהים של אישה שנבחרה להיות אשתו של אחד ממנהיגי הרוחניים של הקהילה המאורית. הוא מנסה לבדוק בסרט האם הוטלה קללה על פוהי? מדוע נפטרו בטרם עת 13 מתוך 14 ילדיה? והאם בנה היחיד שנשאר בחיים היה סכיזופרן או שהוא באמת שמע קולות? הסרט זכה בפרסים רבים בפסטיבלים שונים בעולם ונחשב ליצירת מופת בתחום התעודה. (102 דקות, אנגלית, תרגום לעברית).

בפסטיבל עוסקים הרבה בנושא הקהילה המאורית והרבה בנושא הטבע. "מחיר החלב" (ניו זילנד 2003)סרטו של הארי סינקלייר הוא קומדיה רומנטית-פנטסטית המתרחשת בחווה במרחבים הפתוחים של ניו זילנד. מדובר בזוג חוואים העומדים להתחתן, אך האישה מחליטה להעמיד את בעלה לעתיד במבחנים ומכאן המצב מסתבך.   בסרט משחק   קארל אורבן ("שר הטבעות") והוא רצוף התרחשויות מוזרות כמו זו שבה אישה מאורית קשישה מכריחה את בעלת החווה למכור לה את כל הפרות שבמשק תמורת שמיכת טלאים ישנה, או כלב שמסתובב בקופסת קרטון, מכוניות שמתנגשות ללא סיבה, ילידים מאורים שמופיעים ונעלמים ואין צורך לחפש הסבר הגיוני, צריך פשוט להיכנע לתסריט ללא תנאי וליהנות מהסרט. (87 דקות, אנגלית, תרגום לעברית).
על הסרטים האחרים של הפסטיבל ניתן לקרוא באתרי הסינמטק השונים.

* פסטיבל קולנוע מניו זילנד מתקיים בסינמטקים בתל אביב, חיפה וירושלים בין התאריכים 27-12 במרץ 2009.

עוד כתבות נצפות...