הרהורים על החיים

ירח מאחורי ענן, אילוסטרציה - SXC Abdulaziz Almansour

בשביל מה ובשביל מי הגענו לעולם הזה?

לאיזו תכלית ולאיזו מטרה?

מה אנו רוצים ומה אנו בכלל יודעים על החיים האלו?

אנשים כמונו רצו גם הם לחיות, רצו גם הם להמשיך ולחיות והרי הם לא ידעו משהו אחר.

מוות? חוסר קיום בעולם הזה? הלוויה? קבורה? מסע אל העולם הבא? פרידה מהעולם הזה? פרידה מהמשפחה, מהאישה, מהבעל, מהילדים? עזיבה של כל מה שמוכר? עזיבה של כל מה שאני יודע ומכיר? מי בכלל חשב על כך? מי בכלל חשב שיש עוד אופציה, שיש עוד אפשרות חוץ מלחיות?

בחלומות הכי נודדים שלי לא חשבתי שלא אהיה פה? איך בכלל אפשר להבין את זה?

הרי כל מה שאני מכיר זו המציאות הזו, פה בעולם הזה!

כואב, כואב כל כך וקשה מנשוא לעזוב, כך ביום בהיר, בלי להיפרד, בלי להסביר, בלי לדעת,

בלי להבין, בלי לרצות, ללכת... לבלי שוב.

אם הייתי יודע שכך יהיה, שכך יכול להיות, שלכל התחלה יש גם סוף, שזה יקרה, שמותי יגיע ויקדים את העת, שמותי יגיע כל כך מהר, הייתי אולי... פוצח בשירה, הייתי אולי רוקד רוקד ורוקד עד כלות הנשימה, {הייתי עוזר ועוזר, נותן ולא מתחשבן, אוהב אוהב אוהב ועוד אוהב, מדבר ולא צועק, מתחשב ולא רואה רק את עצמי, צרכיי ורצונותיי, ומושיט יד לעזרה, עובר בין הסמטאות, הולך בשווקים, נוסע לבקר פצועים, פותח את הלב ואת הנשמה לחמלה.

הייתי רץ בשדות ומבשר את בוא האביב עם הרוח החרישית, הייתי מוותר וסולח ולוקח עוד אוויר לנשימה, הייתי מסתכל בעיניים ולא בוהה באפלה.

אלוהיי, בוראי, אבי, עולם יקר וטוב שלי, חמול עליי ולמד אותי באמת מה זו אהבה, חמול עליי ולמד אותי מהי תשוקה, חמול עליי ולמד אותי מהי נתינה אמיתית וללא כל תנאי, חמול עליי ושלח לי עוד אוויר לנשימה ונפח בי עוד רוח חיים כדי שאחזור ואתקן שוב את דרכיי ואחבק שוב את ילדיי ואחבק שוב את חבריי, את הוריי, קרוביי ואוהביי ואת האישה שאתי בחיי.

לא ידעתי שהאדמה כה קרובה היא, לא שיערתי בגופי כמה לחה היא וכמה אוזני בני האדם ערלות הן לשמע זעקותיי, ערלות הן לשמוע את צעקותיי.

ואני, אני מתהפך בקרבי ללא שאת, מתגלגל במדרונות הכאב, נכלא בין תולעי אימא אדמה, נחנק מהריקבון המצחין של גופי וזועק לעזרה, מנסה להרים את ידי, את כפיי אך ללא כל תזוזה.

אלוהיי, גופי מרקיב ועיניי דומעות ריר של זחלים, פי מלא ברימה ותולעה ואני משתעל בחוזקה, מנסה לומר משהו אך ללא הועיל.

רק עוד הזדמנות אני מבקש, רק עוד פעם אחת לחזור ולהיות בין החיים, רק עוד פעם אחת להיות מעל האדמה ולא... מתחת, רק עוד פעם לנשום את האוויר שבחוץ, רק עוד פעם לתקן את מחשבותיי, רק עוד פעם למלא את לבי ונשמתי בחמלה, באהבה, בסליחה, במחילה, בנתינה,

רק עוד פעם אחת, רק עוד פעם אחת.

(*) ישי צארום הוא מדריך להתפתחות אישית ומנחה קבוצות למודעות עצמית.

עוד כתבות נצפות...