פסטיבל הסרטים היהודי בטורונטו

בפסטיבל הסרטים היהודי ה-17 שנערך בטורונטו בסוף אפריל הוצגו מגוון סרטים על החיים היהודיים ברחבי העולם

05/05/2009 מדלינה הוברט - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

להיות יהודי בצרפת
תמונה מהסרט הדוקומנטרי "להיות יהודי בצרפת" (2007)
פסטיבל הסרטים היהודי השנתי בטורונטו, שזו לו השנה ה-17 לקיומו, הוא אחד מהפסטיבלים הגדולים בעולם המוקדשים ליוצרי קולנוע יהודים ולסרטים העוסקים ביהדות. בפסטיבל, שנערך במשך שמונה ימים בסוף אפריל, הוצגו מגוון מרשים של יותר מ-90 סרטים שהגיעו משש יבשות.

השנה הודגשו בפסטיבל היבטים שונים בזהות היהודית על גווניה הרבים המשקפים אוניברסליות: סרטים העוסקים בסוגיות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות המיוחדות לישראל ולתפוצות, ולצדם סרטים בנושאים כגון אהבה, מלחמה, זיקנה ומשפחה.

בין הסרטים, שנפרשו על כמעט שמונה עשורים, משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד 2008, היו סרטים דוקומנטריים, סרטים עלילתיים וסרטים קצרים.

אחת מגולות הכותרת של הפסטיבל הייתה הסדרה "חייב לשיר, חייב לרקוד: היוצרים של מחזות הזמר". לצד מחזות זמר משנות ה-30 וה-50 (למשל הסאטירה של האחים מארקס "מרק ברווז" וסרטם של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס "סווינג טיים"), הוצגו בסדרה גם סיפוריהם של כמה ממלחיני מחזות הזמר הבולטים ממוצא יהודי: ריצ'רד רודג'רס ("ריצ'רד רודג'רס: הצלילים הנעימים ביותר", 2001), פרנק לואסר ("לב ונשמה: החיים והמוסיקה של פרנק לואסר, 2006) והצמד אלן ג'אי לרנר (פזמונאי ותסריטאי) ופדריריך לואווה (מלחין) ("לרנר ולואווה: הרומנטיקנים האחרונים של ברודווי" 1988).

לצד הסרטים העוסקים בנושאים קלילים, הוצגו בפסטיבל גם סרטים על נושאים רציניים יותר כמו השואה. בין אלו היה הסרט הדוקומנטרי הקנדי "לא אמות" (2008) שהוקרן בבכורה עולמית. הסרט מספר על תהליך יצירתה של "אורטוריה טרזין" שהלחינה הכנרת רות פזל בהשראת שירים וציורים של ילדים שהיו במחנה טרזין בצ'כוסלובקיה.

גם רדיפות המשטר הסובייטי מוזכרות בפסטיבל בסרט העלילתי "מתנה לסטלין" (2008) המביא את סיפורו של ילד יהודי שנמלט לקזחסטן מאימת ההגליות האתניות של סטלין. הסרט, שהוצג לראשונה בקנדה, הוא הפקה משותפת לקזחסטן, רוסיה, פולין וישראל.

הפסטיבל לא נרתע מהצגת סרטים העוסקים בסוגיות אקטואליות של הקונפליקט הישראלי-פלשתיני שנכח במספר סרטים דוקומנטריים ועלילתיים על היבטיו הסוציו-פוליטיים ועל דרמות אנושיות שנוצרו בצלו של הסכסוך המתמשך. ביניהם היו "יום ירושלים" (2007), סרט דוקומנטרי על איחוד מחדש של הארץ אחרי 1967; "שרון" (2007) המביא את סיפורו של ראש הממשלה לשעבר; דרמת המלחמה "המלחמה הראשונה שלי" (2008); והסרט הדוקומנטרי "גליל: בית ספר ללא קירות" (2006), המספר על האתגרים שמתמודדים אתם שני מורים בכיתות של תלמידים יהודים וערבים.

נושא נוסף מרכזי בפסטיבל היה מבט על קהילות יהודיות קטנות ונידחות ברחבי העולם, בהן הקהילה האתיופית בישראל ("זרובבל", 2008), והמתיישבים היהודיים ביערות פרו ("האש שבפנים: יהודים ביערות הגשם באמזונס", 2008).

הקהילה היהודית בצרפת זכתה לייצוג מכובד של סרטים בפסטיבל, ביניהם הקומדיה "Hello Goodbye" בכיכובם של ז'ראר דפרדייה ופאני ארדן המגלמים זוג יהודי פרסי הרוצה למצוא את שורשיו בישראל, הדרמות "עקבות האב" (2007) ו"וילה יסמין" (2008), והסרט הדוקומנטרי בשני חלקים "להיות יהודי בצרפת" המספר על ההיסטוריה של הקהילות היהודיות בצרפת, שהיו שהגדירו אותו כ"סרט האולטימטיבי על יהודים בצרפת".

הכתבה המקורית באנגלית
כתבות נוספות במדור תרבות
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי תרבות פסטיבל הסרטים היהודי בטורונטו

-->
Feedback Form