פרשנות: פקיסטן – האזור סגור לעיתונות
העימות בין ממשלת פקיסטן לטאליבן בעמק סוואט חסום בפני כלי התקשורת
| 30/05/2009 | ג'נביב לונג - אפוק טיימס |
 |  |  |  |
 |
לפיכך, נכפה על כלי התקשורת ועל האנשים המתעניינים במתרחש באזור להסתמך על שני מקורות מידע בלבד: האו"ם וממשלת פקיסטן.
קשה להחליט מהו החלק הגרוע בכל הסיפור – העובדה שלעיתונאים כמעט בלתי אפשרי לאמת באופן בלתי תלוי את העובדות, או שכלי התקשורת הבין-לאומיים משמשים בפועל כשופרות של ממשלת פקיסטן ושל האו"ם.
דיווחי האו"ם מוטים בצורה ברורה לדיווח על מספרי הפליטים וההרוגים ועל מצבם של האזרחים שנמלטו מהאלימות בעמק סוואט ובקושי שורדים. הקו של ממשלת פקיסטן (שכלי התקשורת חוזרים עליו) הוא של התפארות, קיטש ולפעמים פשוט סגנון מוזר עם הטיה ברורה לדיווח על ההצלחות הצבאיות ועל מספר ההרוגים בקרב לוחמי האויב.
דוגמה טובה לכך היא סיפור שפורסם לפני מספר ימים על ידי סוכנות הידיעות הצרפתית AFP: “כוחות קרקעיים הפגיזו מאחזים בעמק סוואט, בו מאמינים ששוכנים כ-4,000 לוחמי טאליבן הנלחמים על השליטה באזור אתרי הסקי לשעבר בצפון מזרח [המדינה], אזור שבעבר היה יעד תיירות פופולרי של אנשים מהמערב וכעת הוא הרוס כתוצאה מהאלימות.
“שר הפנים רחמן מאליק אמר שיותר מ-700 לוחמי [אויב] נהרגו באזור הצפון מזרחי כאשר הצבא הודיע ביום שני האחרון שיותר מ-52 'נבלים' נהרגו בחילופי האש בסוואט במהלך 24 השעות האחרונות".
יש הרואים באזור עמק סוואט ובאזור הגבול הפרוץ עם אפגניסטן שנמצא בתוכו כמפלט של הטליבאן.
חלק מהסיפור כאן יכול להיות שממשלת פקיסטן למעשה שולטת בדיווחים על היבט הפעילות הצבאית, והאו"ם שולט על הדיווחים על המשבר ההומניטרי. עד שתינתן גישה לעיתונאים, כל מה שאנו יכולים לדעת בבטחון הוא שהציבור יקבל רק חלק קטן מהתמונה.
ג'נביב לונג, מעבר להיותה עורכת בעיתון האפוק טיימס, היא גם כותבת את הבלוג בנושא תקשורת ומדיניות חוץ של "האיגוד למדיניות חוץ", בו המאמר הזה פורסם לראשונה.
הכתבה המקורית באנגלית
