"תקרית דרופה" - התרסקות חייזרית בעידן הקדום?

"הדרופה (Dropa) ירדו מהעננים עם הדאונים שלהם. עשר פעמים התחבאו הגברים, הנשים והילדים של בני 'קאם' המקומיים במערות עד זריחת החמה. אז הם הבינו את הסימנים וראו שהדרופה הגיעו הפעם לשלום", מתוך אחת מדיסקות ה-"דרופה" כפי שתורגמה על ידי ד"ר צום אום נוי.

המורשת היחידה שנותרה משבט דרופה לאחר שספינתו נהרסה היא העובדה שהוא הושמד באופן מהיר ואכזרי,

על פי הסיפורים ההיסטוריים שעברו בעל פה מדור לדור, תושבי אזור "ביאן קארה אולה" (Baian Kara Ula) נגעלו מגופם חסר הפרופורציה של בני הדרופה, "אלו שהגיעו מהשמים", וניהלו נגדם רדיפה . בני דרופה הזעירים, בעלי הראשים דמויי הפקעות, העיניים הבולטות והפנים הצהובות הושמדו כמעט לחלוטין בסביבות שנת 10,000 לפני הספירה.

אגדתם העתיקה של בני המקום מתארת אותם כאנשים קטנים, כחושים וצהובי פנים ש"הגיעו מהעננים לפני זמן רב מאוד", והנה 12,000 שנים מאוחר יותר ההיסטוריה של בני הדרופה התעוררה לחיים. ייתכן שהאגדה הבלתי רגילה הזו לא הייתה מצליחה לעולם לעבור את גבולות האזור ההררי-מדברי "ביאן קארה אולה", שעל גבול סין-טיבט, אלמלא החפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום בשנים 1938-1937 בראשותו של פרופ' צ'י פו טיי מאוניברסיטת בייג'ינג.

צ'י פו טיי ותלמידו חקרו מערכת של מערות (או אולי בעצם מנהרות החצובות בידי אדם) המקושרות ביניהן באחד מהאזורים העויינים ביותר בעולם לאדם, כמעט 650 קילומטר ממושב האדם הקרוב ביותר. יש האומרים שהפרופסור גילה בתוך המערות דבר מוזר הרבה יותר ממה שהוא תכנן לחקור: מספר אתרי קבורה מסודרים בקפידה ובהם שלדים של יצורים קטנים – גובהם כ-1.2 מטר – קבורים יחדיו, לצידם דיסקות סלע רבות ומסביבם על קירות המערות ציורי קיר מוזרים במיוחד. לגופות השבריריות האלו היו ראשים גדולים במידה יוצאת דופן והם לא כלל התאימו לשום סוג של יצור שצ'י פו טיי ראה מעודו. כשהועלתה השערה שהשרידים האלו עשויים להשתייך למין כלשהו של קופים שאינו מוכר עדיין, השיב צ'י פו טיי: "מי שמע אי פעם על קופים הקוברים זה את זה?" 716 דיסקות מזוהות הועברו לאוניברסיטת בייג'ינג וכמה אחרות הועברו לברית המועצות.

על קירות המערות התגלו תרשימים מגולפים של השמים: השמים, השמש, הירח והכוכבים תוארו שם, וכולם היו מקושרים ביניהם בקווים מקווקווים. נראה היה שהציורים האלו הם בעצם מפות או תרשימים מסוג כלשהו שנוצרו על ידי ישויות אינטיליגנטיות.

הדיסקות, שהתגלו קבורות למחצה, היו בקוטר של קצת פחות מ-30 סנטימטר, ברוחב של כשמונה מילימטרים, ובמרכזה של כל אחת מהן היה חור מגולף בקוטר של כמעט שני סנטימטרים בצורת עיגול או מלבן. בדיקות תיארוך שנערכו מאוחר יותר על הדיסקות האלו גילו שהן נוצרו לפני כ-12,000 עד 14,000 שנה.

אבל העובדה המשמעותית ביותר לגבי הדיסקות האלו היא שמרביתן הכילו זוג חריצים סליליים זעירים שנחרתו משולי הדיסקה בסלסול לעבר החור שבמרכזה. בתחילה נראו החריצים סתמיים למדי, אך בדיקה קפדנית יותר גילתה שלא היו אלו סתם חריצים אלא קו רציף של כתב בלתי מוכר כלשהו. כך כל אחת מ-716 הדיסקות הסתירה בקרבה את סודותיה שלה.

הסיפורים אודות דיסקות אלו הצליחו להגיע לעולם המערבי מעט לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר פרופ' לולאדוף הפולני הראה אחת מהן למדען הבריטי ד"ר קאריל רובין אוונס שעזר להביא את סיפורן למערב. פרופ' לולאדוף טען שהוא רכש אותן בצפון הודו ושמקורן באנשים מסתוריים המכונים "דרופה" המשתמשים בהן בטקסיהם הדתיים.

מרבית הדיסקות שכנו במשך לפחות עשרים שנה באוניברסיטת בייג'ינג, ובמהלכן ניסו מומחים רבים לפענח את רזי הסימנים המסקרנים המסתלסלים על פניהן, אך ללא הועיל. רק בשנת 1958 החלה להפתר התעלומה, כאשר החוקר הסיני ד"ר טצום אום נוי התחיל לבחון את הדיסקות. כעבור ארבע שנים, לאחר שבמשך מספר חודשים הוא בחן את סימניהן בקפידה בעזרת זכוכית מגדלת (בשל מידותיהם הזעירות של התווים שנרשמו עליהן), הוא הצליח לפענח את המסרים שהסתלסלו על גבי הדיסקות. אמנם הוא לא הצליח לפענח את כולן, וזאת במידה רבה בשל שחיקתן המתקדמת של הדיסקות, אך מאלו שהוא הצליח "לקרוא" התברר שהן סיפרו סיפורים היסטוריים בלתי מוכרים על נחיתת האונס של ספינות בני הדורפה ועל השמדתם הכמעט מוחלטת בידיהם של תושבי האזור. ד"ר טצום הציג את הממצאים האלו לעמיתיו באותה השנה (1962).

חרף התגלית המופלאה הזו, גילוייו מעוררי המחלוקת של ד"ר טצום אודות נחיתתם הקדומה של חוצנים גרמו לבכירי אוניברסיטת בייג'ינג באותם שנים לאסור כל איזכור של הנושא. רק לאחר ויכוחים ממושכים בין ד"ר טצום לבכירי האוניברסיטה הותר לו לפרסם את מסקנותיו, והן פורסמו בסופו של דבר רק כעבור מספר שנים. לאחר פרסומה ספגה עבודתו של ד"ר טצום קיתונות של לעג מצד עמיתיו ובעקבות אכזבתו מתגובותיהם, היגר ד"ר טצום ליפן ונפטר שם זמן לא רב אחר כך.

עד לשנת 1974 לא נשמעו חדשות נוספות אודות דיסקות אלו, עד שהמהנדס האוסטרי ארנסט ווגנר נתקל בשתיים מהן שהוצגו במוזיאון "במפו" שבעיר שי-אן שבסין, וצילם אותן במצלמת הפולרויד שלו. כיוון ששמע בעבר שמועות לגבי הדיסקות האלו, אף על פי שמצבן החל להדרדר זיהה מר ווגנר מיד את החריצים הסליליים האופייניים שלהן ואת הפתחים המרכזיים. מנהלת המוזיאון אמנם לא יכלה לומר לו דבר לגביהן אך היא הרשתה לו לגעת בהן ולצלם אותן.

בשנת 1994, כשחוקר העבמים הגרמני הארטוויג האוסדורף התעניין בגורל הדיסקות, ביקר במוזיאון "במפו" ושאל את מי שניהל את המוזיאון באותם ימים לגבי הדיסקות, לדבריו בסופו של דבר נאמר לו בחוסר רצון שהן נעלמו ימים ספורים לאחר שהן צולמו בשנת 1974, ובמקביל להיעלמותן גם סיימה את תפקידה במוזיאון מי שניהלה אותו ואפשרה למר ווגנר לאוחזן ולצלמן.

עם היסטוריה כה מרתקת, מה קרה עם חלוף השנים לכל דיסקות הדרופה? מתברר שהראיות המוחשיות היחידות לקיומן שנותרו עד היום הן שתי התמונות שצילם אדון ווגנר בשנת 1974. לא ברור מה קרה לכל אותן 716 דיסקות ולאן נעלמו עקבותיהן.

מסקרן שעם רבים מהאנשים המעורבים בסיפור הזה כלל לא ניתן לאמת אותו. בארכיונים של אוניברסיטת בייג'ינג אין תיעוד על משלחת מחקר ל"ביאן קארה אולה", וגם לא על קיומו של חוקר ששמו טצום אום נוי. היעדרן של ראיות עלול לגרום למספר אנשים להאמין שדיסקות אלו לא התקיימו מעולם, אולם יש לקחת בחשבון שפריטים רבים המשתייכים לחפירות ארכיאולוגיות שנויות במחלוקת שנערכו בסין סובלים מדיכוי דומה. הסתרתם של מקרים כמו אלו של הפירמידות של סין או המומיות בנות 4,000 שנים של אנשים בני הגזע הלבן שנתגלו במדבר טאלקה מקאן שבסין הם תזכורות לכך שבסין של ימינו, השימוש באסטרטגיות של הסתרת ראיות הגיע לממדים רציניים.

כשהסיפורים ההיסטוריים המתוארים על גבי הדיסקות כל כך דומים למסורות שהועברו בעל פה באזור ביאן קארה אולה מדור לדור במשך אלפי שנים, זה מעורר את השאלה כיצד בקרב התושבים ילידי האזור התפתח סיפור כה מורכב על חללית של חוצנים שנפלה מהשמיים לפני 12,000 שנה אם כל זה כלל לא התרחש? קומתם הנמוכה של בני הדרופה, דמותם המוזרה וסופם ברצח ההמוני הם פרטים המופיעים הן בסיפור שהתגלה בקברי הדרופה ונחשף על ידי צ'י פו טאי, והן באגדה עתיקת הימים המועברת בשרשרת הדורות בקרב ילידי המקום.

אבל ללא ראיות שניתן להציגן, הסיפור נותר קשה לתפיסה. ייתכן אף שכמות גדולה של פריטים ארכיאולוגיים הקשורים לבני הדרופה הוצגו שלא כהלכה, במקרה או במכוון, וכל שנותר לנו הוא רק לתהות האם ייתכן שדיסקות האבן והאגדה המקומית הקדומה טומנים בחובם אמת מדהימה אפילו יותר.

הכתבה המקורית באנגלית

תגיות: חוצנים, פרה-היסטוריה, דרופה, התרסקות חוצנים, רמת טיבט, פירמידות

עוד כתבות נצפות...