ביו-דיזל ביתי – שמן משומש הופך לדלק

בחצר ביתו במושב, שימי רף מייצר תחליף לסולר משאריות שמן משומש ובכך מפחית מזיהום הסביבה ופותר את משבר האנרגיה ברמה המקומית

02/07/2009 יערה ארגוב - אפוק טיימס ישראל
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

ביו-דיזל ביתי – שמן משומש הופך לדלק
שימי רף במעבדה המאולתרת מכין ביודיזל משמן שרף שהוא קונה במסעדות – צילום: אפוק טיימס
ביו-דיזל הוא דלק שמקורו לא בנפט אלא בשמן צמחי. הוא מסוגל להחליף את הסולר המיוצר מנפט. עובדה מעניינת לגבי ביו-דיזל היא שאפשר לייצר אותו משמן טיגון משומש, כמו זה שנוצר מטיגון הפלאפל.

שימי רף (29) המתגורר בפרדס חנה, מזקק בעצמו שמן ששימש לטיגון שאותו הוא רוכש ממספר מסעדות. את השמן המשומש הוא הופך לביו-דיזל (התחליף הטבעי לסולר) לצריכה עצמית למכוניתו המונעת במנוע דיזל. הדלק אינו יכול לשמש מכוניות המונעות במנוע בנזין.

רף מתפרנס מהדרכת טיולים והעברת סדנאות של אקולוגיה לצד חיבור רוחני לטבע. בין לבין, הוא מעביר סדנאות לייצור ביו-דיזל לצריכה עצמית ,בחצר המשפחה במושב חיבת ציון.

מפתיעה הצהרתו של רף : " בעיקרו, ביו-דיזל הוא פשע נגד האנושות".

אך ההסבר לא מאחר להגיע: "האו"ם הכריז על ביו-דיזל כגורם אנטי סביבתי. רוב האנשים העוסקים בזה עושים את זה מבצע כסף. אם נרצה להחליף את כל כמות הדלק המופק מנפט בביו-דיזל המופק מצמחים, תהליך ייצורו יגרום נזק עצום לסביבה. השימוש החיובי היחיד של ביו-דיזל הוא למחזר שמן משומש", אומר רף.

שלוש עובדות על נפט

הביו-דיזל אמור להחליף את הסולר הנוצר מנפט. ישנן שלוש עובדות שכדאי לציין כשאנחנו באים לבחון את נושא הנפט:

1. נפט הוא המקור העיקרי לכול סוגי האנרגיה שאנו צורכים כיום, וגם למוצרים רבים בשימוש יומיומי.

2. מרבית הזיהום שאנו מתמודדים עמו באוויר, ביבשה ובים, מקורו בשימוש שלנו בנפט.

3. רזרבות הנפט בעולם עומדות להיגמר.

"נפט- המשאב הטבעי ממנו אנחנו מייצרים את הסולר, הבנזין, הגז, הפלסטיק ועוד מוצרים רבים, הוא מוצר מתכלה", אומר רף, ומפרט: "הנפט מתחיל להיגמר והתפוקה, שעד לפני כמה שנים הייתה במגמת עלייה, נמצאת כבר משנת 2005 במגמת שיא יציבה. קוראים לזה 'שיא תפוקת הנפט', כלומר מכאן המגמה עתידה לרדת".

"היום קודחים יותר ויותר עמוק כדי למצוא נפט. יותר ממה שאי פעם דמיינו. את צריכת הנפט הנוכחית של המין האנושי שום דבר לא יוכל להחליף. גם אנרגיות רוח ושמש לא יוכלו לספק את הפער שהולך ונוצר. נפט זה הרזרבה של כדור הארץ, אנרגיה שנוצרה בתהליך של מיליוני שנים", מוסיף רף.

כאשר עולה מחיר הנפט עולים יחד איתו מחירי המזון. כיום צריכת האנרגיה העולמית גדלה בשלושה אחוזים לשנה, כשלעומתה, תפוקת הנפט צפויה להתחיל לרדת בשלושה אחוזים לשנה.

"יש לנו מעין אמונה משיחית בכלכלה הקלאסית", אומר רף, "אמונה שכוחות השוק יסדרו הכול, אבל זה לא יעבוד הפעם כי זו לא כל התמונה. אנחנו עומדים בפני משבר אנרגיה אמיתי. הנפט אוזל ואם אין - אין".

התחזית האופטימית, לדברי רף, היא שהאנושות תלמד שעליה להיות פחות בזבזנית ותפחית את צריכת האנרגיה ללא משבר קיצוני. תחזית אופטימית פחות היא שיולאמו מקורות אנרגיה ומזון כדי לחלק אותם לכולם, והתחזית הנוראה מכל היא התמוטטות הסדר החברתי, אנרכיה והגירה המונית ונטולת רסן. העניים ביותר, כמובן, יגוועו ברעב. התחזית משכנעת שכדאי לחשוב חיובי, ולהתחיל לחסוך.

רף אינו מתלהב מהחוק בארצות אירופה המחייב שילוב של חמישה אחוז ביו-דיזל בכל ליטר סולר. עקב החוק הזה נוצר ביקוש ענק והשמן המשומש לא מספיק.

רף מתנגד להפקת ביו-דיזל בצורה המונית שכן לדבריו זה יבוא על חשבון ייצור המזון ויצור מחסור. גם מפתרון "הדור השני" – הפקת ביו-דיזל מגידולים שאינם טובים למאכל רף אינו מתלהב, כיוון שגם גידולים אלו ידרשו שטחים גדולים והדבר ישעבד את מדינות העולם השלישי - אסיה ואפריקה. פיתרון טוב יותר הוא גידול אצות במיכלי מים שאינם תופסים מקום רב, אך גם פה רף מעלה את שאלת כמות האנרגיה שתושקע בייצור.

ישנו נושא נוסף הנוגע לייצור המוני של ביו-דיזל - כאשר יחקק בישראל חוק המקבע את ייצור הביו-דיזל באופן רשמי, ייאסר על יצרנים מקומיים לייצר ביו-דיזל בצורה ביתית. שוב החברות הגדולות יתפסו את המונופול על הנושא ויחסלו את האפשרות של מחזור ברמת הקהילה.

"הפיכת שמן בישול משומש לביו-דיזל זה פתרון טוב לחלק מהאנשים", אומר רף, "זה מאפשר שיפור של איכות חיים ברמה המקומית וחיסכון של הרבה כסף". עם זאת רף מדגיש שהוא אינו רואה בייצור מאסיבי של ביו-דיזל את הפיתרון למשבר האנרגיה העולמי. "הדרך להתכונן למשבר האנרגיה היא לחזק את הקהילה המקומית, ליצור קהילה בת קיימא - קהילה שיכולה לספק את הצרכים של עצמה", הוא אומר.

האם שימוש בביו-דיזל מצמצם את הזיהום?

מחקרים מראים כי השימוש בביו-דיזל יוצר זיהום מזערי ביחס למוצרי הנפט ומצמצם את פליטת הגזים הרעילים בכ-80 אחוז. השמן המשומש שמוזרם לשפכים או נזרק לפסולת המוצקת הוא מזהם, אך כשהוא הופך לדלק הנשרף עד תומו, הזיהום מזערי ביותר.

"הסולר קיים. ברגע שמזקקים נפט, הסולר הוא אחד המוצרים. צריך לעשות אתו משהו. הדבר הנכון לעשות זה לצרוך פחות אנרגיה ולזקק פחות נפט. לייעל את מערכת התחבורה הציבורית, לדוגמה, זה יותר קל ועולה פחות מייצור ביו-דיזל", אומר רף.

כיצד מייצרים ביו-דיזל

"כל מי שרוצה יכול לייצר ביו-דיזל, גם ללא חוש טכני", מצהיר רף בביטחון מלא. "במקרה הגרוע עושים עוד כמה שיחות טלפון", הוא מרגיע.

המתקן בו משתמש רף להפקת דיזל כולל חבית אחת בינונית ומספר צינורות. בנוסף ליתרונותיו האחרים, הביו-דיזל אינו חומר נפיץ וניתן לאכסן אותו בבית ללא חשש.

שמו הכימי של ביו-דיזל הוא מתיל אסטר. שמן הבישול מורכב ממתיל אסטר ומגליצרין, וייצור הביו-דיזל הוא למעשה פירוק השמן למרכיביו, כדלהלן:

בשלב הראשון מסננים את השמן המלוכלך.

לאחר מכן מוסיפים למתקן הייצור כמות מדודה ומדויקת של מתאנול ואשלגן.

את התערובת מחממים לטמפרטורה של 70-60 מעלות, מערבבים וממתינים.

לאחר 12 שעות נוצרת במתקן הייצור הפרדה. הגליצרין שוקע עם המתאנול לתחתית המתקן (החבית במקרה הנ"ל), ולמעלה נשארים מתיל-אסטר (החומר המבוקש) ואשלגן.

באמצעות ברז בתחתית המתקן מנקזים החוצה את הגליצרין והמתאנול, את הגליצרין ניתן למחזר מאוחר יותר בתעשיית הסבון.

השלב האחרון מכונה "שטיפה": מחדירים מים לחלק העליון של המתקן והמים, שהם כבדים מהשמן, שוקעים למטה ולוקחים עמם את האשלגן .

מנקזים שוב בעזרת הברז בתחתית המתקן את המים והאשלגן ומה שנותר הוא מתיל אסטר נקי - ביו-דיזל.

המים בהם מומס האשלגן הם קומפוסט לכל דבר וניתן לעשות בהם שימוש.

עלות כל האביזרים והחומרים המשמשים למתקן ההפקה (חבית, ברזים, צינורות, ציוד מעבדה וקצת חומרים כימיים) אינה עולה על 1,000 שקלים - "החבית הראשונה של ביו-דיזל שמייצרים כבר מחזירה את עלותה", אומר רף. הוא מעריך כי מדי חודש באים לסדנת ייצור ביו-דיזל שניים עד ארבעה אנשים, ובערך 20 אחוז ממשתתפי הסדנאות ממשיכים לייצר ביו-דיזל בבית.

נושא למחשבה

בצפון הארץ פועלת כבר מספר שנים חברת "גרין-בי" המייצרת ומשווקת ביו-דיזל, בדרום הארץ מתפתח פרויקט של גידול אצות במיכלי מים על ידי חברת NBI- "נשיונל ביו-דיזל ישראל", וישנם עוד רבים בארץ ובעולם. השינוי הולך וקורם עור וגידים.

לעומת זאת, המפגש עם שימי רף מעלה סימני שאלה: האם ייתכן שכל צורת החיים המודרנית לקויה מן היסוד? הגלובליזציה, הקפיטליזם, צרכנות היתר ...

אם אכן צורת ההתנהלות העולמית היא הרת אסון, "פתרון קסם" לבעיה אחת יוצר בהכרח בעיה אחרת כיוון שהאיזון האקולוגי עדיין מופר.

בצד אחד נמצאים היזמים המבקשים להרים פרויקטים עולמיים עתירי תקציב ועתירי רווחים ברוח הגלובליזציה, מבקשים להיות אלו שיובילו את העולם ל"עידן חדש" של צרכנות ירוקה, ומצד שני ישנם אקולוגים אחרים שקוראים לעצירת סחרחרת הצריכה העולמית והשבת האיזון הטבעי על ידי יצירת קהילות מקומיות המקיימות את עצמן ושימוש מושכל וחסכוני באנרגיה. באיזו גישה נבחר לצדד?

ועוד שאלה שכדאי לשאול: עד כמה אנחנו מוכנים להשתנות?

-

ניתן לצור קשר עם שימי לייעוץ ולסדנאות בטל'-  052-4497226

עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי איכות הסביבה ביו-דיזל ביתי – שמן משומש הופך לדלק

-->
Feedback Form