עסקים קטנים בגדה המערבית נאבקים לשרוד
כבר מעל שבע שנים שהכלכלה הפלסטינית מנסה להתאושש מפגעי האינתיפאדה. עסקים קטנים בשכם נעזרים בהלוואות של אונר"א כדי להישאר בחיים
| 12/07/2009 | ג'נביב לונג - אפוק טיימס |
 |  |  |  |
 |
אונר"א מנהלת שלוש תכניות מימון לעסקים קטנים, הנסמכות על הלוואות בשווי של כ-3 מיליון דולרים. כ-30 אחוז מהם תרומת הממשל האמריקני.
המשרד של ג'אבר עמוס בתיקיות עבות המכילות את פרטי הלקוחות הזקוקים להלוואה. מאז 1998, אז הפך המשרד של אונר"א בשכם לסניף הראשון של תכנית האשראי לעסקים קטנים בגדה המערבית, ערמות התיקים רק הולכות וגדלות.
לאחר כשלון המשא ומתן והתלקחות האינתיפאדה השניה בשנת 2000, הכלכלה הפלסטינית נכנסה לסחרור והתרסקה. רבים מהלקוחות של אונר"א בשכם עדיין מנסים להתאושש מהמכה.
בין אפריל 2002 לאוקטובר באותה שנה, בעקבות הלחימה הקשה בין ישראל לפלסטינים במהלך מבצע "חומת מגן" ומערכת המחסומים שהוקמה מסביב לעיר, אלפי לקוחות בתכנית המימון של אונר"א לא הצליחו להחזיר את חובותיהם. עבור עסקים קטנים רבים באותה תקופה, לא להיסגר הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית.
עבור יזמים כמו סעדי מחמד חוסיין לדאווי, לוגיסטיקה פשוטה היא עדיין מאמץ גדול. לידאווי מכין ומוכר מסגרות למיטות לחברות בישראל, והוא אחד מבעלי העסקים הזוכים מתכנית המימון של אונר"א כבר מספר שנים.
“מסובך מידי לעבור דרך המחסומים – זה בזבוז זמן", אמר לידאווי בחנותו ברחוב צלאח א-דין בשכם בסוף החודש שעבר. לידאווי עורך מסעות כאלו לצורך עסקים כפעמיים בשבוע. “בשבוע שעבר הלכתי למחסום. לקח לי שלוש וחצי שעות לעבור", אמר.
לידאווי, המפעיל את העסק שלו כבר 30 שנה, מחזיק באישור מעבר לישראל. ארבע פעמים בשנה הוא נאלץ לחדשו. תהליך החידוש אורך חודש אחד בכל פעם, ולעיתים אישור המעבר נשלל ממנו. עבור לידאווי ורבים אחרים כמותו, הביורוקטיה המייגעת הזו הכרחית כדי לשרוד כלכלית.
הפגיעה בקשרים מסחריים בין סוחרים פלסטינים לסוחרים ישראלים נובעת בעיקר מצעדים בטחוניים בהם נקטה ישראל בתגובה לאינתיפאדה השניה. ההגבלות על חופש התנועה מונעות יחסי עבודה ויחסי סחר בין הרשות הפלסטינית לישראל ובין חלקים שונים בתוך הגדה המערבית. כיום, לפי נתונים שפורסמו בספר העובדות של ה-CIA, האבטלה בגדה המערבית עומדת על 16.3 אחוז.
“כיום, השוק בישראל טוב פי עשרות מונים מהשוק בשכם", אמר לידאווי. “בלי השוק הישראלי, הייתי צריך לסגור את העסק שלי".
לידאווי אינו הלקוח היחיד של אונר"א בשכם שנאבק להישאר פתוח. ג'אווד פאיז עבד אלקאדר חאג' מוחמד מפעיל חנות נעליים יחד עם שני בניו. לפני 2002, חאג' מוחמד העסיק 16 עובדים ומכר את תוצרתו למספר לקוחות ישראלים. כיום, הוא ושני בניו מוכרים ללקוח יחיד. בשנת 2005, חאג' מוחמד החל לקבל הלוואה מאונר"א כדי שיהיה מסוגל להחזיק את העסק פתוח.
“זה עדיף מכלום. זה עוזר במעט", אומר חאג' מוחמד בעודו רכון לשולחן העבודה שבקומה השנייה של מפעל הנעליים שלו בשכם. כל החומרים לנעליים, אותם הוא מייצר בעבודת יד, הם מקומיים. בימינו, אין בכך יתרון יחסי. לדברי חאג' מוחמד, אחרי האינתיפאדה השנייה, נעליים זולות מסין החלו לזרום לישראל דבר שגרם לו להפסד ברווחיות מתוצרתו. חאג' מוחמד מייצר זוג נעליים בשמונה דולרים ומוכר אותם ב-11 דולרים. רווח שולי אותו מכנה חאג' מוחמד "טוב", לאור התחרות מסין. “אין שום שליטה על היבוא", אומר חאג' מוחמד.
בצד השני של העיר, מפעל הנייר של אמיר עבד סייד פועל כבר 22 שנה. בשנה שעברה, אחרי שבע שנים של התאוששות איטית, החל שוב להרוויח. המחיר היקר של הביורוקטיה,של הנהלים ושל העברת הסחורה במחסומים מקשה על עבד סייד להתחרות. ישנם גם אתגרים רבים בסיפוק הסחורה ללקוחות, כיוון שלסייד אין אישור לעבור לישראל.
"לפעמים הסחורה נהרסת מכך שמעמיסים אותה ומורידים ומעמיסים שוב על המלגזה", אמר סייד והוסיף כי מחיר השינוע של הסחורה כמעט ועוצר אותו מלסחור. “לפעמים, המחיר של העברת הסחורה לישראל גבוה מהעברת חומרי הגלם טורקיה", אמר.
סייד יש קשיים רבים גם בפעולות יומיומיות של סוחרים כגון פגישות. כיוון שאין לו אישור כניסה לישראל, עליו למצוא דרכים יצירתיות להיפגש עם לקוחותיו. “לפעמים אנחנו נפגשים ברחוב. רוב הזמן אנחנו מתקשרים בטלפון או בדואר אלקטרוני", אמר סייד. “לפעמים אנחנו מוצאים תחנת דלק ושואלים אם יש להם כיסאות".
